יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

האוקשה האחרונה של גלי

November 23, 2014 at 4:54pm
לפני כמה ימים ספורים נכנס לחנות בחור גבוה, נאה ולבוש ממש בסדר. הוא היה ממש ממוקד ובקולו הנעים שאל "אתה בטח קובי" עניתי שזה ממש נכון. "תראה קוראים לי דני ואני לא בקטע של מטבעות ובאתי בגלל גל עציוני ז"ל ואני מבין שלמדתם ביחד כי קראתי משהו שהזכרת אותו". זהו הבנתי שלמרות שהדני הזה הוא חדש אצלי, אנחנו בעצם מכירים אולי 50 שנה ויותר למרות שמעולם לא באמת ניפגשנו. דני וילנסקי כתב על זכרון ילדות שלו הקשור לגל עציוני וכל מילה נוספת מיותרת מבחינתי. לא נגעתי בשערה.  

דני וילנסקי בחוף פרישמן ערב ראש השנה שנות ה60

האוקשה האחרונה של גלי - כתב דני וילנסקי
סוף כיתה ח' מחזור 72/73 אליפות בתי הספר היסודיים של ת"א . למשחק חצי הגמר במגרש הבלטות העתיק של מכבי ת"א, מאחורי קולנוע אוריון התייצבו שחקני א.ד גורדון ובית ספר הכרמל. יציעי העץ מאחורי הסל הדרומי הצמודים לשוק בצלאל, היו מלאים עד אפס מקום בתלמידי בתי הספר.
כך גם היציע המרכזי המקביל למלך ג'ורג' וצמוד למסעדת מפגש הפינה שפועלת עד היום. זו המסעדה שבה צולמו בסמוך סצינות מהסרטים מציצים ועיניים גדולות. בבתי הספר התקיים גיוס כללי. איש לא חיכה להתראות אמ"ן ולא דיבר על קונספציה כמו זאת שקרסה מספר חודשים אחרי.
כולם הבינו שיש מלחמה וצריך להתייצב ולהפעיל את האמצעים המיוחדים: תופים, חצוצרות רעשנים ושלטים שהוכנו מבעוד מועד. לתלמידי שני בתי הספר הייתה תודעה מפותחת לספורט ולהישגיות. שיחקו שם ילדים שביום יום התאמנו במכבי ובהפועל, כך שהדרך לפיינל פור הייתה קלה. הם  דילגו על פני יריבים חלשים דוגמת בתי הספר דובנוב, בן יהודה, בלפור, צייטלין, דוגמא ועוד.
ליריבות בין שני בתי הספר (למרות שלא ידענו אז) היו שורשים פוליטיים, תרבותיים והיסטוריים.

ביה"ס הממלכתי ע"ש א.ד.גורדון בית החנוך בצפון תל-אביב מחזור ל"ו 1973


בית ספר הכרמל שכן במרכז הבורגני שהשתרע מבתי השוקולד של הבימה, צפון שדרות רוטשילד,שדרות חן, שדרות בן ציון ובאופן מסורתי היו תלמידיו אוהדי מכבי, חניכים בשבט צופי קהילה,ורבים מההורים הצביעו בבחירות לכנסת לליברלים העצמאיים לפני שאלה הצטרפו לליכוד.
הטריטוריה של גורדון אותם כינו המתווכים כבר אז "הצפון הישן" כללה בין השאר את פרישמן, סוקולוב, חלקים מדיזנגוף בן יהודה ועוד. הקבוצה האהודה שם הייתה הפועל, תנועות הנוער המועדפות היו, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, מחנות עולים, וכמפלגת הבית שימשה מפא"י. במשחק חצי הגמר המוקדם ניצחו תלמידי תל נורדאו את בר כוכבא וכולם חיכו לקרב הגדול.
שופט המשחק היה אחד, פיני גרשון אז שחקן מכבי דרום.
המאמן של הכרמל היה אביהו שומכר, אחיה של ליאת, הילדה הכי יפה בגן, בכיתה ובבית הספר.





על הקווים הסתובב ושאג גם המורה להתעמלות האגדי אברהם קוזמינסקי, שבדרך מהחניה למגרש הספיק לחסל חצי קופסת קנט קצר.
רבים רבים  מילדי תל אביב של שנות ה-60 וה-70 נהרו כל שישי בצהריים לצפות בסופיה לורן, קלרק גייבל, ליז טיילור וקרי גרנט,  מככבים על המסך הגדול באולם ההתעמלות הקטן שבבית ספר הכרמל. הם לא ידעו שהאיש שהיה אחראי על היוזמה הברוכה (והמכניסה), זאת שנטעה בהם מגיל צעיר את האהבה לקולנוע, היה אותו קוזמינסקי ששימש כיזם, לקטור, קופאי, סדרן ומקרין.
בקבוצת הכרמל כיכב רוני אטרקצ'י (שגר בזמנהוף פינת שטנד שלושה בתים מגדעון לוי). הוא היה שחקן מכבי שהכיר היטב את הסלים והתנשא לגובה של 190ס"מ (מכיתה ה' ועד היום...). על יד זהב של רוני, שמעולם לא איכזבה התבסס משחק ההתקפה שלנו. היינו שולחים לו כדור, רצים לחסום ורוני דאג להשחיל פנימה ממרחק שהיום היה מעניק לו בקלות שלוש נקודות.


תקוות הכדורסל הישראלי שצמח בגורדון, הייתה דווקא כדורסלנית ...יעל אלכסנדרוני, ששמה יצא למרחקים. יעל אגב, למרות שלמדה וגדלה בטריטוריה האדומה העדיפה משום מה את הצהובים. ובכל זאת היו לגורדון שלושה שחקנים בולטים. שניים מהם, אריה ואפרים שנראו לי אז כמו זוג נפילים והשלישי, רכז נמוך קומה, זריז ונחוש בעל שיער שטני בשם גלי .
האווירה במגרש הזכירה משחק צמרת בליגה הלאומית כשהיציעים מלאים עד אפס מקום, בקהל רעשני המעודד את הקבוצות ללא הפסק.
לא רק האווירה. על המגרש התפתח משחק מצוין, צמוד ומותח.
סל רודף סל, כשעל כל כדור וריבאונד, מתנהל קרב עיקש, שמזכיר את תיאוריו של פרנץ מולנר את הילד נמצ'ק גיבור ספרו הנפלא מחניים, ספר שאהבתי וקראתי רק אחרי שהוצא סופית מתוכנית הלימודים...
הערב רד. זה היה יום ארוך שהתחיל בשעות הצהריים  במשחק המוקדם ונמשך ונמשך. בתום המועד החוקי נקבעה תוצאת שוויון.
ירדנו למנוחה שלפני הארכה.
מגרש הבלטות שימש כמתקן האימונים גם של הקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א שאנשיה החלו להתאסף לקראת אימון מתוכנן.
בפינת המגרש נראו גיבורי ילדותנו שכעת צופים בנו. טל ברודי, חיים שטרקמן, גבי נוימרק, יוסי לז'ה ועוד שני צעירים מבטיחים: מיקי ברקוביץ' וגי'נג'י אחד, היפראקטיבי, מוטי ארואסטי.
בצד השני נראו מסתודדים, "עורך הדין" שמעון מזרחי חנוט בחליפת שלושת החלקים המפורסמת שלו, ושמלוק מחרובסקי במכנסי טרילין ונעלי שפיץ שחורות ,מבריקות, שניהם, בהונות ידיהם דחופות בכיס מכנסם. לצידם יהושע רוזין המאמן והאיש שלא היית רוצה לפגוש בלילה בסמטה חשוכה. היה לו מבט מזרה אימה, שאגות של אריה, וקרחת לא אופנתית בעליל. בהמשך הוא היה מורה ההתעמלות שלי בגאולה, וכך למדתי  שישנם מקרים, גם אם לא רבים, בהם הוא מדבר ולא רק צורח.


אבל ילדי גורדון והכרמל בשלהם. תמה הארכה הראשונה וגם השנייה הסתיימה בשוויון. התייצבנו להארכה השלישית מותשים, ללא אויר ובקושי עומדים על הרגליים. אורות הזרקורים דלקו זה מכבר ונראה שגם שחקני מכבי שהמתינו לסיום המשחק לא האמינו למה שרואות עיניהם. עשרה ילדים תלמידי בית ספר יסודי, בכוחות אחרונים, במשחק כדורסל משובח ומותח, נלחמים בנחישות מזה כשעתיים לעיני יציעים מלאים שלא מפסיקים לעודד. והכרעה אין.
הארכה השלישית יצאה לדרך, סל רודף סל . שניות ספורות לסיום, הכרמל מובילים בנקודה ומשתלטים על הריבאונד. התחושה שהניצחון שלנו. הכדור היה בידיו של עופר לאומי ג'ינגי גבה קומה מרחוב פינסקר, שהצטרף לכרמל, עם בני כיתתו תלמידי בית ספר תל חי שנסגר שנתיים קודם לכן. לאחרונה פגשתי את עופר בחומוס של שלמה בכרם, (אליו ערקו כל פליטי הסורי שנעל את שעריו), ובקפה ביאליק. שאלתי אותו. עופר לא זוכר איך שנייה לסיום חטף לו גלי אותו ילד נחוש וזריז את הכדור, ומחצי מגרש בזריקת התאבדות (ועוד באוקשה ובעזרת הקרש!) קלע את סל הניצחון.
על המגרש נראו אז שתי חבורות, אחת שמחה וצוהלת והשנייה, קבוצה  של ילדים שוכבת על הרצפה וממאנת להשלים עם התוצאה האכזרית.




לא הכרתי את גלי, הוא לא היה חבר שלי. בתיכון, למדו איתי מספר ילדים מגורדון. הם זכרו אותי, את המשחק הבלתי נשכח וכמובן את האוקשה הקטלנית. דיברנו והזכרנו זאת מדי פעם. עברו הרבה שנים מאז. לפני שבע שנים צפיתי בכאב איך הדחפורים  של תשובה  מחריבים עוד אחת מחלקות ילדותנו. היה זה בניין הג'ודו שנותר כשריד אחרון לאותו מונומנט היסטורי ששכן בלב ליבה של ת"א. בשיאו היו מתאמנים בו מידי יום עשרות ואולי מאות ילדים. גם חניכי תנועת הנוער מכבי צעיר, שהקן שלהם שכן בבניין.
היה בו כאמור, מגרש הבלטות המיתולוגי בו צמחו רלף קליין, דוד אבידן, תני כהן מינץ, ברקוביץ וארואסטי, מגרשי הטניס, ממלכתו של אליעזר דוידמן, טניס שולחן, האבקות וכמובן מועדון הג'ודו והמשקולות המפואר ממנו יצא לאולימפיאדת מינכן דיויד ברגר אותו הכרנו ואהבנו ושממנה לא שב.
את גלי לא ראיתי עוד.
לפני כחמש שנים סיפר לי ידיד על כך שחבר ילדות שלו נפטר ואמש הייתה הלוויה. "אולי אתה מכיר אותו?" הוא אמר ,"שמו גלי עציוני".
לרגע קפאתי.
את גלי הכרתי למשך כשעה על מגרש הבלטות הישן, באותו ערב, ליל קיץ קסום ובלתי נשכח, אבל הילד הנמרץ, נמוך הקומה עם השיער השטני, ואותה אוקשה מחצי מגרש מלווים את זכרוני כבר 40 שנה.


מה זה אוקשה ? "אוקשות: hookshot - אממה, חשבו שזה ברבים, אז יצרו לזה צורת יחיד: "אוקשה". קליעת וו בכדורסל. אנגלית: hook shot. "..ראית איזה אוקשה יש לכהן-מינץ?" אתר נוסטלגיה און ליין"

ותודה לדני שור על התמונות, שהכל אצלו הכי מסודר ושמור בעולם הזה, לשולה וידריך, למשפחה של גלי עציוני וגם לאליעזר מורב שהכיר את גלי מהתיכון וגם בארצות הברית של אמריקה וגם פה בישראל. יבואו כולם על התודה והברכה







 גלי עציוני אוהב כדורסל ושרוף על הפועל תל אביב




2 comments:

  1. אני הוא אריה קירשנבוים היום קורן
    אחד "ממגדלי התאומים" שהזכרת השני קראו לו אפריים איסמאילוף היום גולן חי באמסטרדם ואנחנו בקשר
    נעים להיזכר
    korencomun@gmail.com

    ,

    השבמחק
  2. אני הוא אריה קירשנבוים היום קורן
    אחד "ממגדלי התאומים" שהזכרת השני קראו לו אפריים איסמאילוף היום גולן חי באמסטרדם ואנחנו בקשר
    נעים להיזכר
    korencomun@gmail.com

    ,

    השבמחק