יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

הפרח של נורית, הבית של מרגלית והחנוכיה של צאנין

היום יומהולדת לשתי חברות שרק אחת מהן היא אישתי ואני מברך את שתיהן ביחד ובלי קיפוח ומעט טיפוח. אני מציע לכם באופן חברותי גם לברך וגם לאחל להן משהו באופן אישי והכל כמובן לטובת הציבור והקהל הקדוש . מכיוון ששתיהן בתחום ההתחשבנות בשוטף, אז אל תתקטנו ובבקשה תיהיו נחמדים, ובמיוחד היום כי יום הולדת זה רק פעם בשנה ותודה רבה.

נורית לוי והפרחים שלה

גם חברות הכי טובות, וגם יום הולדת באותו יום ובאותה שנה וגם באותה הרצליה-אה
נורית לוי היא חברה של מינה ואפילו נולדה באותו יום ובאותה שנה ואולי אפילו באותה שעה אבל זה כבר ממש לא בטוח וגם לא באותו בית חולים. לצורך גיבוי אני חוזר שהיום יש להן יומהולדת ותעשו טובה ותברכו אותן בבקשה שלא יהיו לי פדיחות' כי עברתי כבר דברים כאלה בעבר והסרט לא משהו והמוזיקה זוועה.
נורית ומינה חברות מזה כמעט 37 שנה ובינתיים זה בסדר' ואם משהו עובד לא חייבים לגעת, ממש כמו הבדיחה עם הזריחה והשקיעה' הילד והאבא. אני חושב שמותר לי להגיד שנורית היא החברה הכי טובה של מינה ואני לא נעלב. אני לא חושב שהן רבו על איזה בן זכר, גבר גברי מסוקס ואולי יש דברים שאני לא יודע' וטוב שכך. מי יודע/ת להגדיר מה זה החברה הכי טובה? מאד מסקרן אותי ותודה לעוזרים.

נורית והפרח או נורית ומאיר מרגלית
נורית לוי לבית סלומון ומינה לידרמן לבית ויסנר מכירות מזמן שהיו תלמידות בתולות בתיכון בהרצליה-אה שזה אומר לא הרצליה פיתוח ומי שלא הבין אז אסביר לו מה זה הרצליה-אה בפרטיות או לפי בקשה בתגובות.
נורית זה שם כזה שבטוח שמי שנתן אותו מאד אוהב פרחים ואכן אבא של נורית היה גנן' ואין גנן שלא אוהב פרחים' אבל האחיות של נורית ככה ביקשו וככה נורית היא נורית ולא רבקה ורק למינה לא היה מי שיבקש אבל תודו שמינה זה שם מיוחד במינו עם קונוטציות מיניות אבל פחות מאחת בשם זינה.
נורית תמיד גם אוהבת את הרוזמרין שאצלנו בגינה' ותמיד לוקחת משהו לבישול ואני מה זה מבסוט שמישהו עושה משהו עם צמחים, כי עם מטבעות לא עושים כלום. אספנים רק אוספים וחומדים ונהנים שלהם יש ולאחרים רק אולי. נורית מבחינתי היא גם היחידה שצוחקת מהבדיחות שלי ויש מצב שהיא גם היחידה שמבינה אותן והבדיחה עם הקוף והביצים בתוך הויסקי והפסנתר היא רק דוגמא מייצגת.
מינה תמיד אהבה לישון אצל נורית ולאכול את מיני המאכלים של יהדות תימן ובמיוחד בשבת. נורית לא בטוח שאהבה אוכל הונגרי רומני, אבל לא בדקתי את זה לעומק כי אני מפחד ממינה שאמרה לי להירגע כבר להיום ומספיק ודי.
הן מסתדרות יופי ואני לא מתערב בכלל כי נשים שמסתדרות טוב זה בשבילי טוב מאד, וגברים יכולים רק לקלקל. היום נורית גרה בתל אביב ואפילו בבניין של השחקן מאיר מרגלית המנוח זה שהיה החייל האמיץ שוויק ואפילו בדירה שלו ממש. אני זוכר שאמרתי בזמנו לאבא שלנו שנורית גרה בשדרות סמאטס אז הוא מיד אמר לי ששם גר בזמנו מאיר מרגלית (כנראה כי פעם לקח אותו במונית שלו) אבל בינגו כזה תודו שזה אחלה קטע. והנה יש לכם נקודה תל אביבית שווה. ואם חשבתי שאין שם לוחית הנצחה אז הנה שוב טעיתי ויש שם לוחית שכזו ומעניין ממתי בדיוק.

לוחית זיכרון על ביתו של מאיר מרגלית ברח' שדרות סמאטס 12 בתל אביב Avi1111 dr. avishai teicher

שד' סמאטס 12 תל אביב אתר VTLV


הדלקת נרות בשותף עם חברים של חברים
חנוכה זה חג מאד מדליק לדעתי. יש לי הרבה סיבות ואני מאד אוהב את החג הזה ואין לזה שום קשר למטבעות חנוכה שאני קונה ומוכר והאמת שזה ממש מצעמם לאללה אבל מי שלא למד רפואה או הנדסה יעסוק בזוטות , ישרת אנשים הזויים והכי חשוב שפשוט ישתוק. אפשר גם סתם לסתום.
מזג האויר בחג החנוכה  זה אחת הסיבות, והדלקת נרות אצל חברים, משפחה ובצוותא זו הסיבה העיקרית, וכאן מתחיל הסיפור שלי ואם תרצו גם שלנו וקדימה הפועל למרות שחנוכה זה חג המכבים עם יהודה והמקבת וגם האחים שלו (האם ערסים תמיד באים עם האחים?) אבל כרגע די לשטויות. 

"למה יש לך ראש גרוזיני?"
פעם לפני כמה שנים, נורית החליטה שהיא מזמינה משפחה וחברים להדלקת נרות, והופ זה הפך למסורת ותמיד בחנוכה אנחנו שם עם עוד אנשים וגם אחלה אוכל ואפילו עם הבנות החמודות שלה שאחת מהן לעיתים קצת מרגיזה אותי ותמיד שואלת אותי שאלות ממש קשות ולמה אני כזה מכוער ושמן ולמה יש לי שערות לבנות בראש ושחורות באף ובאוזניים הקטנות ובטח כשנולדתי מישהו ישב לי על הראש ולכן יצאתי קצת גרוזיני והאמת שאני לא יודע מה לענות לה כי היא כזו חוכמולוגית וממזרית, אבל בטוח שהבעל שלה כבר יטפל בה בעתיד ואם לא הוא אז בטוח שהמשפחה שלו. אמן. מי ימלל גבורות ישראל.

מדליקים נרות באווירה טובה
אז פעם בחנוכה היינו שם כלומר בדירה של נורית שפעם הייתה הדירה של מאיר מרגלית שחקן תיאטרון האהל (1906- 1974) והיו שם הרבה אנשים שאת רובם לא באמת הכרתי ולנורית יש 7 אחים ואחיות כולל מע"מ, אבל מינה תמיד יודעת מי שייך למי ומה קורה ואיך הם קשורים לנורית. בארוע שכזה מדליקים יותר מחנוכיה אחת ומברכים ושרים והילדים הגאונים מביאים את מה שהגננות עשו להן בעמל רב ובשיא היצירתיות והמעוף וגם ההורים מביאים מהבית חנוכיות ובקיצור יש ארוע מדליק ובלי משמעת אחידה וככה הכי עדיף. תזכרו שאווירה טובה היא המתכון לכל ארוע מצליח ואמא שלנו תמיד ככה ביקשה מכולנו "שתיהיה אווירה טובה בבקשה!"
אם בא לכם להכיר במעט את הסביבה של הבית של נורית מאתר תל אביב 100 על שיכון מח"ל דרום אפריקה אז בבקשה ותודה לדני רכט

חנוכיה ענתיקה משהו משהו צילם זאב צאנין

החנוכיה של צאנין
אז פעם ולפני כמה שנים אני זוכר שמישהו הדליק בבית של נורית חנוכיה קטנה וממש מיוחדת. כן אני קלטתי שזו חנוכיה ישנה ואפילו מכסף והיא ממש שונה ואפילו שווה וזה מאד סיקרן אותי כי גם כלי כסף מיוחדים וחנוכיות ענתיקה זה תחום נושק לעיסוקי ופעם ממש בהתחלה של ראשית החנות, כלי הכסף היו חלק מרכזי כמעט כמו המטבעות. אז ניגשתי ושוב בחנתי החנוכיה ואמרתי לבעליה שזה פריט ממש מיוחד ולדעתי זה משהו מזרח אירופאי ואפילו משהו משהו ושווה לא מעט ושווה לדעת. בעל החנוכיה אמר לי משהו כמו "אני יודע וזה מהבית שלנו ושל אבא". האמת גם הסתקרנתי וגם לא ידעתי מי הבחור וככה הנרות דלקו ואכלנו סופגניות ממולאות בדברים מוזרים, וגם לביבות עם שמן כי נס החנוכה זה שאוכלים דברים משמינים אבל הבגדים מסתירים. בהמשך שאלתי את מינה מי הבחור והיא אמרה שזה זאב הבעל של תמי וזהו כי זה מה שהיא ידעה וטוב שכך, אבל זהו מידע חסר כי מי שסקרן חייב להשלים אינפורמציה ולכן שאלתי את נורית מי זה הזאב הזה והיא הסבירה לי את הקשר ביניהם דרך הילדים וגם הוסיפה שקוראים לו זאב צאנין. כן ככה צאנין.

צאנין מר יידיש
אז מיד הבנתי שזה גם שם חריג ומיוחד וגם שבטוח יש לו קשר לאותו צאנין שאת שמו שמעתי יותר מפעם אחת בנושא היידיש אבל לא ממש לעומק. מי שלא יודע מיהו צאנין מקבל נכשל בנושא היידיש בארץ ישראל אבל לא רק פה. כדאי שתפנימו את השם הזה ולאספני המדליות והבולים כדאי שתדעו שהאיש היה קשור מאד להפקת המדליה והבול לתרבות היידיש ואפילו זכה לקבל את המדליה הראשונה. בקיצור החנוכיה הזו היא של צאנין ואם אתם סקרנים לגביו אז תקראו במרשתת ולבד ויש שם הרבה מידע ואני בחרתי תקציר מתשדיר הלוחם למען היידיש חיים שכאלה בו רואים גם את הבן זאב.

"מרדכי צאנין, עיתונאי, סופר, מתרגם ומלונאי, ייסד את "לעצטע נייעס" עבור ניצולי השואה שהגיעו ארצה, והפך אותו ליומון נקרא למורת רוחו של שלטון מפא"י. מרדכי נאור העין השביעית כותב על מר יידיש"  

"לאחר תום המלחמה, בסוף שנת 1945 יצא צאנין לסיור בן שנה בפולין ובמהלכו שלח מאמרים ליומון היידי "פארווערטס" בניו יורק. במאמריו דיווח על חורבנן של כמאה קהילות יהודיות בערים ועיירות בפולין. את רשמי המסע פרסם לאחר מכן גם בספר "איבער שטיין און שטאק: א רייזע איבער הונדערט חרוב געווארענע קהילות אין פוילן" שיצא לאור ב (תורגם לעברית: "תל-עולם: מסע על פני 100 קהילות נחרבות"). מתוך ויקי לא כנפו.
בספר של צאנין תל עולם בעברית מצאתי גם את מה שכתב על העיר סקארז'יסק שבה נולדה אימי ושם גם שרדה עם אחיותיה את מחנה העבודה ובחרתי להביא את הדפים הקשורים לסקרז'יסקו קאמיינה ותודה לאליעזר מורב על הסריקות האיכותיות.
אז מה היה לנו לגמר חשבון ואיזון המאזן. יום הולדת אחד כפול לשתי חברות. התחלנו בהרצליה, המשכנו לתל אביב ובסוף גמרנו בפולניה ואפילו בחיים בסקרז'יסקו והנה יש לנו נס חנוכה נוסף.






אין תגובות:

פרסום תגובה