דובי קלמי מצלם חרציות או אולי סביונים אבל כולם צהובים
חרציות או בעצם סביונים של דובי קלמי צולם ביום חול ללא חשש של חריץ
דובי קלמי שוב אשם. בעצם זכאי לתודה וברכה והכל בשל תמונה חמודה של חרציות ואפילו צהובות עם רקע ירוק וזה לא דולרים בכלל. חברים תפנימו בבקשה שכסף זה לא הדבר הכי חשוב ויש עוד השקעות טובות. פרחים אמיתיים זה נהדר ותמיד נאחל ונקווה שבחיים עצמם ולא בבית החיים.
אמא שלנו מאד אהבה פרחים וצמחים ובשלל צבעים ונדמה לי שהעדיפה יותר את האדומים והורודים ופחות את הצהובים אבל זה טעון בדיקה חוזרת. בעצם זו עובדה מוכחת מהעבר. פרחים זה דבר נהדר ולא מפלסטיק בבקשה. תמיד לחרציות שקונים בחנות פרחים יש כזה חוט מתכת תומך הלופת את הגבעול בעדינות ומשאיר את החרצית זקופה גם כשהיא כבר נובלת. אחלה רעיון לחיים ושווה לעשות אדפטציה לחיים עצמם. גם סתם התאמה זה בסדר.
חרציות בראש העין
חרציות בהמון מקומות וגם כריזנתמה בחנות פרחים זה בסדר
כשאני רואה חרצית או אולי זה חרץ ממין זכר אני מיד נזכר בקטע עם אמא שלנו ואפילו קטע משעשע/מעציב ואולי יש פה יותר מזה, אבל אני מציע לכם לא להפריז בחשיבות של דברים קטנים ואיזוטריים למרות שאלוהים חבוי שם וקשה להוציא אותו לבחוץ. האם האלוהים שלנו הוא זכר או נקבה? אני למדתי פעם שההתחלה של האלוהות שלנו הייתה התחלה ממין נקבה וככה היא הוצגה ובהמשך העסק התהפך. אני בטוח שאתם סבורים שאני מסתלבט אבל אני נשבע בספר התורה של החרציות שככה פעם הסבירו לי וזה היה פרופסור מכובד לתיאולוגיה. אבא שלי הסביר לי הרבה פעמים שאסור להישבע אפילו לא על האמת.
פעם היו המון חרציות בהמון מקומות ואני לא חושב שזה היה פרח מוגן מעולם, למרות שלך ותדע מה ילדי הפרחים האלה באמת זוממים. צא לנוף אך אל תקטוף!
גם היום תמצאו חרציות בהרבה מקומות, אבל הרבה פחות ובכל זאת בראש העין שלנו יש הרבה מאד מקומות עם חרציות ואולי זה בעצם סביונים גדולים כפי שאמרו לדובי קלמי יודעי דבר ואולי בתמונה שלו יש גם מזה וגם מזה. אפשר גם להגיד כריזנתמה ומבחינתי כריזנתמה זה שם עדיף כשקונים חרצית מתורבתת בחנות פרחים. מי זוכר את אבא של לימור ספרדי מהפרחים בדיזינגוף? יש הרבה חנויות פרחים עם בעלים ממוצא פרסי ושמתי לב לעובדה הזו די מזמן ומעניין אם אפשר לעשות כסף מהמידע הזה? מפרחים אפשר גם אפשר ותשאלו את רונן מפרחי גורדון שאסף בולים ושטרות כשהיה קטן והיום בלי עין הרע משחק אותה בגדול ועל אמת ואין כמו עבודה רצופה ונאמנה עם פרחים וטבע בשביל הנשמה. גם הקופה פורחת.
הר הפוג'י עם הרבה חרציות
יפן בחרה בחרצית כפרח הלאומי ממש מזמן וזה מופיע על המטבעות בלי סוף ולא רק שם. מזל שכותבים פוסטים וככה לומדים מה שראינו מזה שנים ולא ידענו שזו חרצית על אמת וביפן יש אחלה פרחים למרות שמעולם לא הייתי שם ויפן זה משהו מיוחד ובכל דבר. אפילו נומיסמטיקה יפנית.
לאסוף מטבעות יפנים זה סיפור מורכב כי צריך הרבה כסף והכל שם יקר. אפילו המטבעות הפשוטים והזולים הם באופן יחסי יקרים ובכל זאת אני לא מחליף את הטויוטה שלי בשום רכב אחר ויש לי סיבה עיקרית ואין לחרצית שום קשר לזה.
מאה אלף יין 1990 עם חרצית במרכז
אמא קרציה? או תפסיקי לקרצץ כבר
פעם אמרתי לאמא שלנו קרציה. כן קרציה וזה היה כנראה אחרי שאולי התעקשה על משהו או ששוב בקשה ממני ללבוש פולוור שזה סתם סוודר אבל יותר מתוחכם ואולי זה היה בשל משהו אחר כי פולניות טובות תמיד אומרות משהו שלילדים שלהן נשמע משהו מרגיז וממש כמו דבק המסרב להיפרד. אחינו הספרדים אומרים לזעה שזה דבק ובשנים האחרונות הפך למותג לשוני כלל ארצי ובהרבה עדות.
אז אמרתי לאמא משהו כמו קרציה ואולי משהו כמו "מספיק כבר לקרצץ!" והיא שמעה את המילה הזו כנראה בפעם הראשונה ולא הבינה. אני בטוח שזה היה כשכבר הייתי נשוי ובכל זאת אמא תמיד מרגישה שהילד הזה הוא שלה והאישה שאיתו תקבל כבר את שלה בגלל שגזלה לה את הילד הקטן והחמוד שלה.
אמא הרגישה שקרציה זה משהו לא טוב ואני לא הסברתי לה כי לא רציתי ואולי רציתי לחזור בי, אבל היא כבר הבינה שזה משהו לא טוב אבל עדיין לא קלטה במלואה מה זה המילה המשונה הזו קרציה והיא אפילו רשמה את זה על מנת שלא תשכח ותיתבלבל עם משהו אחר וכמו שתמיד נהגה עשתה לה פתק קטן לשאול ולברר מה זה בדיוק קרציה כי הבינה שאני כבר לא אגיד לה. לאמא הייתה שיטה לרשום דברים ובדרך כלל זה היה על סרט נייר שהיה מחובר לבובת עץ קטנה שהשכנים שלנו לבניין בסוקולוב היו מיצרים בחדר האחורי בעבודת יד. אלו היו זוג פולנים בשם ביאנקה
סביר להניח שגם רניה אחותה התאומה לא ידעה בדיוק, למרות ששתיהן דיברו עברית ממש בסדר אבל הן לא נולדו בישראל והעברית שלהן לא הייתה כמו של אליעזר בן יהודה ואפילו לא ביאליק והרבה פחות טובה משל אבא שלנו שבטוח ידע להסביר ביידיש ואולי גם בפולנית מה זה קרציה ואולי גם הוא לא ממש רצה. בקיצור מה עושים ברגע זה? ממתינים אבל אמא לא שוכחת שהיא חייבת לברר מהי או מה זה קרציה ואפילו בעברית.
ו
רינת הנכדה הראשונה מחדרה הירוקה עם סבתא
מי זו היא ואיך קוראים להיא ולמה היא זה לא באמת שם אמיתי לאמא
אמא שלנו הייתה רגישה למילים חריגות. זה לא שהיא הייתה מאד עדינה בלשונה ורק מתק שפתיים ונופת צופים היו על לשונה ומי שהכיר אותה ידע שגניה לידרמן לבית הלפרן מסקרז'יסקו קאמיינה שבפולין יודעת לפתוח את הפה אבל רק כשצריך על אמת. היא קראה לזה "בגרופ" או "לתת בגרופ" או "נתתי לו בגרופ" שזה אומר ביידיש נתתי לו באבי אביו או לימדתי אותו לקח או אפילו מנה מנה שלא ישכח מאיפה הוא בא ולאן פניו מועדות.
יש ביידיש קללות מאד חזקות ובלי בכלל ליכלוך ובפולנית יש ממש קללות נוראיות למרות שפולנים נחשבים לאנשים מאד מנומסים. האמת שהמילה שאמא שלנו הייתה הכי רגישה אליה הייתה המילה המאד מפתיעה והיא היא כן פשוט "היא". תמיד האשימה את אבא שהוא קורא לה היא ולא מציין את שמה הידוע גניה וגם גולדה זה בסדר או סתם אישתי ואפילו ביידיש או בפולנית. כשרצתה לגעור באבא וגם בי אמרה "לא קוראים לי היא. קוראים לי גניה או אמא של קובי ואפילו סתם אמא אבל לא היא. מי זה היא? מי זה היא בכלל ואיפה היא?"
אז אחרי שמישהו הסביר לאמא שלנו מה זה בדיוק קרציה ואולי אפילו ביידיש היא הבינה שזה היצור הזה שמצוי ודבוק לכלבים ומוצץ את הדם בשביל להתקיים בעצמו וזה ממש מעליב ואין דבר כזה אמא קרציה בשום מקום בעולם. תזכרו גם בבקשה ממה נפטר מאיר אריאל המוזיקאי שהיה פעם שכן שלנו בשכונה ברחוב הירקון ואהב לאכול אצל ציון שניצל ואפילו כתב על זה אחלה שיר 'אצל ציון'.
האם בשואה היו קרציות על אמת או שאלו היו סתם פישפשים? אומרים לי פה במיסרון מיד ושם בירושלים "שגם וגם" ואני לא מתווכח עם יד ושם על שום דבר למרות שלא לעולם חוסן.
היא (שוב טעיתי) כלומר אמנו היקרה כבר נתנה לי את הבגרופ שלי ואיך העזתי ככה לקרוא לאמא קרציה ואני האמת הבנתי שטעיתי אבל המציאות חזקה מכולנו ודיבור שיוצא מהפה לא יכול להיות מוחזר והתנצלות זה דבר נפלא אבל מוח יצירתי ואולי גם מתחכם וטיפשי כופה עליך הסדרים אחרים. אז אמרתי לאמא ששוב היא טועה והיא לא שמעה טוב (כמו רבים ממשפחת הלפרן) ואני אמרתי חרציה שזה שם של פרח ממש כמו חרצית אבל חרציה שזה לא קרציה אבל ממש דומה. האמת לא נראה לי שאמא שלנו קנתה את החרציה הזו ואולי הבן שלה הוא סוג של חרציה/קרציה.
סבתא וסבא ואנחנו בירקון והרבה חרציות בצד ולא רואים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה