תל אביב מראה כללי גלויה בהוצאת בן דב made in Czechoslovakia
בשכונה שלנו היו הרבה ילדים. גם בבית הספר היסודי היו הרבה תלמידים. אותו דבר בתיכון. אם צריך לקחת את כולם ביחד אז חייבים מתנ"ס אפילו אם ניקח רק את אלה שראיתי במו עיניי וכאלה ששמעתי אותם מדברים ואחרים שאפילו עשו את שני הדברים הללו במחיצתי. אם היו מבקשים ממני למנות כמה שמות הייתה לי בעיה אמיתית. ראשית אני לא זוכר את רובם בכלל ושנית אם כבר אני זוכר אז רק לפי המראה או רק לפי השם הפרטי או אולי רק לפי שם המשפחה או אפילו רק את זה שהיה חבר של ההיא מכיתה ככה וככה ועוד אילתורים. ובכל זאת יש כמה שמות של אנשים שנחרטו בראשי ואין לי שום הסבר טוב במיידי. אחד מהאנשים הללו הוא אחד בשם עופר. אפילו עופר גרין שמסתבר שגם גדל בסוקולוב, גם למד בדוגמא ואפילו בעירוני ה'. עופר קטן ממני בקצת אבל זה לא מנע מהבחור הממוקד הזה, לרוץ קדימה ואפילו לעוף לשמיים. המון זמן לא ראיתיו, אבל שמעתי אודותיו פה ושם. בזמן האחרון הבנתי שהילד הבלונדי הזה, עם תלתלי הזהב מפעם והשין המעט שורקת, הוא מבוע להמון דברים, ואם לא נלחץ בזמן ובכיוון הנכון אז משהו יחמוק לי, לפחות לעת הזו. אז הנה הלחיצה הראשונה שהייתה לדעתי מאד עדינה וכל מה שכתוב פה מהמילה הראשונה ועד האחרונה נכתב על ידי עופר גרין. ותודה רבה עד ללחיצה הבאה. וכמובן שלא בשבת קודש.
סוקולוב 39 תל אביב אתר VTLV צילם אמנון יצחקי
תולדות סוקולוב 39 – כפי שנרשמו מפי אמי הגברת רות גרין (קופילביץ')
בשנת 1921 עלה ארצה מפולטוסק פולין גבר צעיר בשם אפרים לבית קופילביץ'. שנה אחריו עלתה ארצה חברתו מילדות ושכנתו לאותו הבית בעיירת נעוריו גניה אנגלרד...
עלייתם הייתה חלק מהגלים האחרונים של העלייה השלישית והם מצאו עצמם עובדים לפרנסתם בבניית הכביש בין טבריה לצמח.
לאחר תקופה של עבודה קשה ששכרה לא בצידה ולאחר שאפרים רכש מיומנות רבה בתחום הטפסנות והבניין בכלל עברו לתל אביב שם נישאו זה לזו.
בכדי להקים את ביתם רכשו בשנת 1923 מגרש בגודל של 370 מ"ר ברחוב סוקולוב 39 בעבור ארבע לירות.
הרחוב היה מיושב בבתים בודדים מאוד, כולם כמובן חד קומתיים ולאורך הגדה המזרחית של הרחוב השתרעו כרמים גדולים שהשתייכו לכפר הערבי סומייל (עד היום שייריו של הכפר תחומים על ידי הרחובות אבן גבירול, ארלוזרוב, ז'בוטיסקי), סבא אפרים מספר כי סבתא גניה פחדה מאוד מקולות התנים הרמים שנשמעו תדיר מן הכרמים.
בירכתי המגרש בנה סבא אפרים צריף שהלך והתרחב עם השנים, קירותיו טוייחו וניתן היה בקלות להתבלבל ולחשוב שמדובר בבניין של ממש. בקדמת הבית גידלה המשפחה ירקות ששימשו למאכל ובמיוחד תרד שאותו מכרו לפרנסתם בשוק.
עצי פרי (תפוזים תות וגואייבות נטעו בהיקף המגרש ותרמו גם הם למלחמה ברעב)
שנים ספורות לאחר הקמת הצריף (כנראה ב 1930) החל סבא אפרים לממש את חלומו ולבנות בית אבן בקדמת המגרש על חשבון השטח ה"חקלאי"... הבית נבנה ואליו עברה המשפחה, הצריף האחורי הושכר בדמ"פ לעולים חדשים מרומניה אשר חיו בו עשרות שנים.
עוד בצריף נולדו לאפרים וגניה שני ילדים, דב (ברל) (1924) ורות 1929.
אמא רות למדה בבית הספר לדוגמא ולאחריו בסמינר לוינסקי הסמוך. (כן כן...זה היה סוג של תיכון עם הכשרה ראשונית להוראה)
המהלך הבא התרחש בשנת 1949, עם חתונתה של הבת (אמא שלי) רות עם הפלמח"ניק משה לבית גרין (חוצן מרחוב פרישמן...)
סבא אפרים החל במרץ בבניה של קומה שניה לבית האבן. בתחילה שני חדרים ולאחר מכן הוגדלה הדירה לשלושה חדרים מוקפים במרפסת גדולה.
אחיה דב שנישא עוד קודם לכן לברכה לבית זלצר, (כן כן...הבת של ההיא עם הפרה) עבר להתגורר יחד עם בחירת ליבו בבית החותנת ברחוב עובדיה...
בתחילת שנות החמישים התחולל המהלך הבא...לבית התווספה קומה שלישית לטובת מגוריהם של דב וברכה ובחצר הוקם צריפון קטן ובו נפתח בית העסק לעיבוד שבבי של אבא משה יחד עם גיסו דב. מחרטת "קלוצמן" ענתיקה הייתה לב העסק שלימים גדל והתפתח עבר לרמת גן ופרנס את שתי המשפחות בכבוד עד אמצע שנות השמונים.
לאחר שהילדים (דב ורות) עברו לדירותיהם, התרוקנה דירת ההורים והם השכירו שנים ארוכות את השטח שהתפנה לדיירת משנה (יהודית סטרומזה)
המהלך הבא התרחש בשנת 1972 ... אחי דורון התחתן ועבר לגור יחד עם אשתו ביחידה המושכרת כך שבעצם בו זמנית התגוררו בבית ארבעה תאים משפחתיים.
הבית היה מיוחד במינו כי בעצם היה בית משפחתי לחלוטין... גדלו בו חמישה ילדים (על פי סדר ההגעה לעולם) בן ציון קופילביץ', דורון גרין, יובל גרין, איריס קופילביץ' והזעטוט עופר גרין הכותב מילים אלו. כולם בוגרים של בית הספר לדוגמא...!
הפרק הבא בשנת 1988 עם מותו של סבא אפרים בגיל 89. קבלנים שונים עטו על הבית המוזר והמכוער ובתוך פחות משנתיים מיום מותו של סבא אפרים עמד לו בניין חדש ומודרני אשר ב חזרו להתגורר דב וברכה משה ורות . (דרך אגב... את הבית בנה בסופו של דבר סבי בן בסט שהיה כדורסלן עבר במכבי תל אביב).
תיק הבניין בעיריית תל אביב מהצריף של אפרים קופילביץ' בשכונת שכנים א' ועד לבניין הסופי
תיק הבניין בעיריית תל אביב מהצריף של אפרים קופילביץ' בשכונת שכנים א' ועד לבניין הסופי
תודה לשולה וידריך ולאליעזר מורב
תולדות סוקולוב 39 בתל אביב מקצה שיפורים שכתבה איריס מהרשק הבת של דב וברכה קופילביץ והנכדה של אפרים וגניה קופילביץ.
השבמחקסבא אפריים קופילביץ עלה ארצה מפולטוסק שבפולין בשנת 1921, כיוון שלא רצה להתגייס לצבא הפולני. הוא השאיר מאחור את חברת נעוריו גניה אנגלרד. הם גרו באותו בניין בפולטוסק. שנה אחריו גם היא הגיעה לארץ.
סבא היה איש קשה יום שעבד בעבודות מזדמנות. בתחילת דרכם עבדו בבניית הכביש בין טבריה לצמח. הם נישאו ורכשו בשנת 1923 מגרש בגודל 370 מ"ר על אדמות שכונת שכנים ד', על שטח שהיום הוא סוקולוב 39 בתל-אביב. ידם לא הייתה משגת לקנות בית באזור טוב יותר ומכיוון ששכר הדירה בזמנו היה 1 לירה לחודש, והמשכנתא ששילם עבור רכישת השטח הייתה 25 גרוש לחודש, רכשו את המגרש והחל את הבניה בכוחות עצמו. בשנת 1927 עברו לגור ב"צריף" שבנו בחלק האחורי של המגרש, ובחזית גדלו ירקות שעזרו לרווחת המשפחה.
אחרי שנים של עבודה יומית ומזדמנת, השתלב בעבודה בתע"ש ברמת השרון – עד פרישתו לגימלאות.
הרחוב היה מיושב בבתים בודדים מאוד, כולם חד קומתיים במרכז הייתה תעלה ובגדה המזרחית השתרעו פרדסים שהיו שייכים לכפר הערבי סומייל בתי סומייל נמצאים עד היום במתחם ז'בוטינסקי אבן גבירול.
"הצריף" נבנה בשלבים, בתחילה חדר אחד בלבד והשירותים היו בחוץ – מים לא הגיעו לבית והיה צורך ללכת לשאוב מים מהבית הערבי - שהיום הוא דיזינגוף 224 - שם הייתה באר.
אבי, דב בר נולד בשנת 1923 בשכונת נווה צדק ורק כאשר סבי סיים את בניית ה"צריף" עברו בשנת 1927 לבית החדש בסוקולוב 39 , שם הרחוב היה בזמנו הצפירה – אך הוא יועד להיקרא סוקולוב. כל זמן שנחום סוקולוב היה בחיים השם נשאר הצפירה.
אחותו רות נולדה בשנת 1929 כבר בסוקולוב 39 (הצפירה).
בהמשך בשנת 1934 בנה סבי את הבית החדש בית בן 3 חדרים. 2 צמודים - ואחד נפרד, מטבח ושירותים משותפים, אך המשפחה המשיכה להתגורר ב"צריף" שהוגדל אף הוא וחובר למערכת מים וביוב, ואת הבית החדש השכירו ל 3 משפחות. כל משפחה בחדר נפרד עם מטבח ושירותים משותפים. עברו במשך השנים מספר משפחות ובסוף תקופת ההשכרה ב- 2 החדרים הצמודים גרו משפ' בומקולר עם בתם מילכה (לימים אשתו הראשונה של שלמה ארצי).
הורי נישאו בשנת 1948 בהפוגה הראשונה של מלחמת השחרור, והם עברו להתגורר בבית הורי אמי שהיה בקרבת מקום (רח' עובדיה הנביא 7). דודתי רות נישאה בשנת 1949, והם בנו את ביתם בקומה השניה של הבית. בתחילה בנו חדר אחד עם מטבח ושירותים, ומשהתרחבה המשפחה ונולד בנם השני הם הגדילו את הבניה על כל שטח הבית.
הורי בסוף שנת 1950 עברו לגור בקומה הראשונה בחדר הבודד עם אחי התינוק, ואז התווסף חדר קטן נוסף שהפך למטבח שהיה יחידה נפרדת מהדירה.
ולאחר שנים בודדות משפ' בומקולר פינתה את 2 החדרים ועברו לדירה משלהם, והורי עברו ל- 2 החדרים – שם כבר אני נולדתי.
במקומם בחדר האחד נכנסה גב' יהודית סטרומה עם בנה היחיד, והיא חיה עד תחילת שנות ה- 70 ביחידת דיור זו.
בשנת 1960 , בנו קומה נוספת הקומה השלישית בבניין ואנחנו עברנו לגור בקומה זו בדירת 3 חדרים מרווחת, וסבא לסבתא עברו מה"צריף" לקומה הראשונה ל- 2 החדרים, ו"הצריף" הושכר לעולים חדשים שהגיעו מרומניה למשך שנים ארוכות.
הבית היה מיוחד כיוון שגדלנו כולם יחד (כמעט חיי קומונה) 3 דורות יחד בשמחה והמולה. כאן גדלו בני קופילביץ, דורון גרין, יובל גרין, איריס קופילביץ, והאחרון עופר גרין. כולם למדו בבית הספר לדוגמא ע"ש הנרייטה סולד.
יתרה מכך האבות הקימו יחד בית מלאכה קטן ורכשו מחרטה שעמדה בחצר עד שיכלו לשכור מקום לבית המלאכה ברמת גן. בית המלאכה נקרא על שם שני הבנים הבכורים בן-דור (בני קופילביץ ודורון גרין). וכאשר דורון בגר והתחתן בשנת 1972, עבר אף הוא לחיות ביחידת הדיור שפינתה הדיירת יהודית סטרומה בקומה הראשונה. וכך היו 4 תאי משפחה בבית המיוחד הזה.
בשנת 1987 נפטר סבי אפרים קופילביץ, וקבלנים החלו להתדפק על דלתות היורשים כדי לבנות בית חדש, ואכן בסוף שנת 1989 חזרו לגור בבית החדש שהוקם רות ומשה גרין, ודב וברכה קופילביץ.
את הבית בנה הקבלן נחום אליעזר - את הבית הצמוד מס' 37 בנה סבי בן בסט שהיה כדורסלן עבר במכבי תל אביב.