יום ראשון, 6 בדצמבר 2015

מי לא זוכר את המורה שלו להתעמלות



מי לא זוכר את המורה שלו להתעמלות? את הכותרת הזו הגה נור ארד, שלמד בתיכון שלי ואפילו באותו מחזור בדיוק. אמא של נור ושל לילה אחותו הבוגרת, הייתה מורה להתעמלות בתיכון עירוני ה', ואני זוכר אותה נהדר ולטובה. 
אני כמעט בטוח שכולם זוכרים את המורה שלהם להתעמלות. לפחות אחד או אחת ויש מצב ליותר ואולי אפילו את כולם. רם גופנא זוכר את חיים ויין, אלון מליס זוכר את אבא של אהוד צין , יוסי שחם זוכר את אלפרד קוזמינסקי וגם את חומי נדב, אפי שחק זוכר את דני בראון השובב. ינקלביץ מבני ברק זוכר את אברהם זית החרדי. יהודה מאי מעין גנים זוכר את המורה לוין. ברוך גולדברג זוכר את טוביה כהן ואפרת אמיר וכולם מחדרה הירוקה. אורי מורמי זוכר את פסקל מרמת גן ורק אבנר אברהם לא זוכר את המורים שלו להתעמלות או ששוב יש פה התעלמות מכוונת ותחילתה של מזימה.  


 קורס שנתי ראשון למורי החנוך הגופני - תש"ה 1945
הועד הלאומי לכנסת ישראל בארץ ישראל 
חיים רוזנברג בשורה העליונה ראשון מצד שמאל

מי זוכר את ישעיהו פרס ואת הינרייך לווה?
חיים קאופמן כותב "המורים הראשונים שלימדו התעמלות בבתי-הספר היו מורים כללים, שלימדו את המקצוע כנוסף לאחרים, בלא שהוכשרו לכך במיוחד. המורה הראשון שבהם היה ישעיהו פרס, שלימד בבית הספר "למל" משנת 1894, ואחריו הינרייך לווה, מראשי התנועה הציונית בגרמניה שלימד, בין היתר, את מקצוע ההתעמלות בבית-הספר "אליאנס" ביפו שנה לאחר מכן."
חיים קאופמן, ממדרשה למורים להתעמלות למכללה אקדמית המכללה האקדמית בוינגייט 70 שנות 2014. 

המורים שלי
היו לי כמה מורים להתעמלות. נדמה לי שאני זוכר כמעט את כולם. כמעט זה רק כמעט ולכן על מנת שנזכור את כולם (אני יודע שהחסרתי שנים אבל בעתיד אוסיף אותם כמו עוד דברים) אולי אזדקק לעזרתכם, כי לכולנו היו מורים ומורות להתעמלות. האמת ששיעור התעמלות היה השיעור הכי אהוב עלי ואין לי סיבה טובה למה בדיוק, אבל כנראה שזה משהו בילדות הקשור לתנועה בחוץ ובכלל אנרגיה המוצאת כיוון. אולי כי מעולם לא נדרשנו להכין שיעורי בית? מי אמר נפש בריאה בגוף בריא? מי שנועל אסיקס חייב לדעת אבל אני מעדיף ניו באלנס והכל הודות לביל קלינטון ידידי כמו גם איז'ו בירן.

המורה משה חכמוב עם הכובע והסטופר וגם אלי קזס ואני באצטדיון המכביה עם הטריבונות מעץ רעוע 1972 כיתה ח וסליחה שניצחתי בריצת 60 המטר

בית ספר לדוגמא ע"ש הנרייטה סאלד עם המורה משה חכמוב
בבית הספר היסודי אני זוכר רק את משה חכמוב ואני בטוח שהייתה גם מורה גברת לבנות כי מורה אדון זה בעיה בגיל מסוים.
משה חכמוב זכור לי גם משיעורי ההתעמלות באולם שבתוך בית הספר וגם מריצות השישים מטר ברחוב ויתקין וגם מימי הספורט באצטדיון המכביה ליד הירקון. היה לו סטופר וגם משקפי שמש וגם כובע. מזכרוני האישי זה היה תמיד כובע טמבל. היה גם חמור בתוך אולם הספורט ונדמה לי שספסלים, סולמות והתעמלות שוודית זה מושגים שנחרטו לי מאז.
בבוקר היה גם סוג של מופע המוני של התעמלות בוקר בסגנון שוודי, והתלמידים היו עומדים בטורים והייתה מנגינה ברקע והיה קצב של תוף מרים עם רמקול ואולי עוד משהו כמו מפוחית. האמת לא נראה לי משהו הדבר הזה וכנראה שזה לא היה כזה להיט ממושך שהחזיק הרבה זמן.
ריצת השישים מטר וההקפות של רחוב ויתקין היו הדבר הכי זכור לי משיעורי ההתעמלות. הריצה הקצרה הייתה כמעט במרכז רחוב ויתקין לעבר בית הספר ויש מצב שהמורה היה מזניק וגם בודק את קו הגמר ואפילו לוחץ על הסופר ורק בשביל זה צריך להיות סופרמן. הייתה גם קפיצה למרחק או לרוחק וזה היה בחורשת עצי האשל. מתברר שגם למורים להתעמלות היה מורה שלימד אותם כיצד להיות מורים. אנחנו עוד נשוב בהזדמנות למשה חכמוב ולמורה שלו שהיה גם המורה שלי בהמשך. 

מאשה ארד המורה שלנו בתיכון עירוני ה' בתל אביב וארבעת השליחים. דודי, יוסי ופעמיים קובי

עירוני ה' בתל אביב עם הרבה מורים להתעמלות ואחד לחינוך גופני
בתיכון עירוני ה' בתל אביב היו לנו ממש הרבה מורים ומורה אחת מיתולוגית בשם מאשה ארד ששמה לא מש מהזכרון הקולקטיבי של כל המחזורים וכולנו זוכרים כי היא הייתה זו שדאגה להכל וגם כי הייתה וותיקה ואולי כי נשים תמיד דואגות להכל אפילו אם לא רואים את זה. כן היא גם עישנה ומי אמר שהמורים להתעמלות הם כליל השלמות מבחינה רפואית. פעם הסבירו לי שהרבה ספורטאי עבר סובלים מפציעות וממחלות משונות בשל פעילותם הספורטיבית. כששאלו את שמעון פרס לגבי פעילותו הספורטיבית ענה שימון בקצרה "האם ראיתם ציפור עושה התעמלות?". 

מאשה לימדה את הבנות ובנוסף דאגה לכל המינהלה בתחום הספורט. כל ההתארגנות וההתנהלות הספורטיבית בבית הספר הייתה עליה ועל הצוות שמינתה סביבה. נגה יציב זכורה לי לטובה והשם מחייב לניהול מחושב ויציב. אני זוכר איך מאשה תירגלה איתנו את ריצת השליחים והעברת המקל מרץ לרץ. התירגולים היו חיננים ובריצת שליחים של 4 כפול מאה, אם הפלת את המקל, הלכה הריצה. מאשה הסבירה לאט איך דואגים להחזיק את המקל ובהמשך להעביר אותו ליד השניה ובהמשך הלאה לרץ הנוסף ואם אתה שמאלי או ימיני יש לזה משמעות. יש גם פתיחת כף היד ולפיתה נכונה ולא רק גניקולוגים אמורים להשתמש בכל חמש האצבעות. גם לסדר הרצים יש משמעות ומי שצעדיו קטנים יעשה את הסיבוב באיצטדיון ומי שפותח טוב כלומר עם זינוק יהיה הראשון, בקיצור ריצת שליחים זה לא אסטרופיזיקה  אבל דורש מיומנות והתארגנות ומאשה עשתה הכל. אני גם זוכר כיצד נהגה להגיד לי "קובי אני הורגת אותך אם תמשיך ככה ותתחיל להיות נורמאלי" לא בטוח שזה בדיוק הנוסח אבל זו רוח הדברים. ילדיה הבטיחו לי חומר נוסף על מאשה ארד המורה להתעמלות מהתיכון ואני עדיין מחכה ולא בחושך. 


יצחק הוכמן היה המורה הראשון שלנו בכיתה ט וזה קרה בשנת כ"ה למדינה ואפילו בשנת 1973. אני זוכר את מראהו מצויין כמו גם את הליכתו ושפת הגוף שלו. הוכלה היה מורה עם כריזמה ודמותו הייתה דומה לפסל יווני קלאסי ואין לזה שום קשר שבא ממשפחה אדוקה ופעם אפילו היה חובש כיפה. היו לו עיניים חודרות ומבט מעט מלנכולי. הוכלה היה איתנו פרק זמן קצר ביותר ואולי רק חודש וטיפ טיפה. מלחמת יום כיפור פרצה ושם בעיר סואץ מצא את מותו שהשאיר רבים המומים וכואבים.

חיים תמיר ופעם רוזנברג "חינוך גופני והדגש אצלי הוא על המילה חינוך"
חיים תמיר היה המורה שלנו אחרי הוכלה. אולי הוזעק כמחליף בעקבות האסון בו נהרג יצחק הוכמן במלחמת יום כיפור. הוא היה וותיק ומבוגר עם שיער לבן וגו זקוף. הדגש אצלו היה על שיעורי התעמלות באולם שם ניסה להקנות לנו משהו מהידע שלו בתחום. ככה הכרתי את ארגז הקפיצות, הקורה והטבעות. מבחינתי צוקהרה זה מתאבד יפני שהחליף את טיסת הקאמיקזה  חיים תמיר היה אלוף ישראל בהתעמלות ועוד כמה דברים בספורט הישראלי. 

הדבר שאני תמיד אזכור מחיים תמיר זה ארוע בו כינס אותנו על ספסל באולם ההתעמלות ושם הרביץ בנו את משנתו. המושג חינוך גופני הוסבר לנו לפרטים וחיים המורה טען שאצלו המילה חינוך היא העיקר והגופני רק במקום השני. הכל נבע מזה שראה ניר של מסטיק כמדומני על הריצפה וחיכה לראות מי יעלה בגורלו. אני לא משוויץ אבל נדמה לי שאני הרמתי אותו ואולי זה היה דווקא חיים לביא וככה ניצל כבודנו של הבנים הספורטאים, לא לפני ששמענו הרצאה מלומדה בנושא חינוך גופני וחשיבות היותנו אנשים המועילים לחברה ולסביבה בעצם ההתנהגות והדוגמא שלנו. חיים תמיר דיבר איתנו על המילה חינוך ועל היגינה אישית וסביבתית ואני משוכנע שהיה נאה דורש וגם מקיים. הייתה גם תלבושת אחידה עם חולצת בית הספר לשיעורי ספורט אותה קנינו בחנות של ששון מדוגית ממש ממול בית הספר. היום דוגית כבר חנות גדולה והבן רני שם והמיקום זז 200 מטר דרומה.
ניסיתי לדלות חומר נוסף על חיים תמיר המורה שלנו. פניתי למכון וינגייט עם בקשה למידע אודותיו. הגיעה תשובה זריזה ויעילה מהלן לשכת ההנהלה המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט בע"מ חברה לתועלת הציבור לשכת ההנהלה. הם הבטיחו לשלוח חינם אין כסף וגם קיימו ספר עב כרס 2014 בכריכה קשה על המכללה האקדמית 70 שנות עורכים חיים קאופמן, ורדיתה גור וגם פרופסור רוני לידור שלמד בעירוני ה' וכנראה שגם הכיר את חיים תמיר. את מאשה ארד בטוח וככה גם את גרשון דקל. 

המכללה האקדמית בוינגייט 70 שנות עורכים חיים קאופמן, ורדיתה גור רוני לידור 2014

הספר סוקר את החינוך הגופני בארץ ישראל החל מהמורים העבריים הראשונים בירושלים בסוף המאה ה-19. מוזכר שם  צבי נשרי אורלוב שעליו שמעתי ואפילו את סיפור הבית בשכונת תל נורדאו אני מכיר הודות לרם גופנא. גם את שם הרחוב שקיבל נשרי ליד אורט סינגלובסקי והדואר המרכזי שליד בית בארבור, אני מכיר. גם המורה יהושע רוזין מתיכון גאולה שאימן את מכבי תל אביב בכדורסל ולא רק, זכה לרחוב בעיר העברית הראשונה ואפילו בסביבה צפונית צפונית.
לגבי חיים תמיר לא נראה לי שמצאתי חומר ממשי. אולי תמונה מהקורס השנתי הראשון למורי החינוך הגופני - תש"ה מעידה ששמו היה חיים רוזנברג לפני שהפך לתמיר. כמו כן מצאתי שהגיע ארצה ב 1935 למכביה השניה. ראיתי תמונה משנת 1949 מבית ספר תל נורדוי ושם רואים אותו עם הכותרת חיים רוזנברג מורה להתעמלות. מאד רציתי למצוא חומר על חיים תמיר ואולם התוצאות לא היו משהו. ישועת השם כהרף עין ולאחר פירסום משהו מקדים בפייסבוק הגעתי לזה שנכדתו של חיים תמיר הודיעה לי חגיגית שהנושא בטיפול ויש חומר וגם תמונות וכל מה שתקראו בפוסט עתידי על חיים תמיר בעזרת השם הוא הודות לנליני יעל תמיר.

חיים תמיר המורה שלנו להתעמלות והחוברות שכתב. עיצב אליעזר מורב

חתולים עם שפם שהופכים לנמרים
גרשון דקל היה המורה האחרון שלנו להתעמלות בתיכון. הכרנו אותו כשחקן במגרש הפועל באוסישקין ואת הצליפות שלו מרחוק. גרשי דקל לא היה ליבוביץ הפילוסוף וגם לא בארי ליבוביץ הגדול מכולם, אבל היה אחלה שחקן ואפילו בנבחרת ישראל וגם מורה בסדר גמור. הדגש אצלו היה כמובן על כדורסל עם הסבר על קליעה נכונה ויד מלווה ואני זוכר את התנועה של היד שלו העושה שלום לכדור ולסל. משום מה אצלי לא תמיד רצה הכדור להיכנס פנימה. גרשון דקל הבטיח לנו שיעשה אותנו נמרים ואפילו עם שפם כי כעת היינו מבחינתו רק סתם חתולים ואולי סתם חתולי רחוב בבן יהודה וברחוב הירקון פינת כ"ד יורדי הסירה.  
גרשון דקל היה גם המאמן של נבחרת בית הספר בכדורסל. אני לא הייתי בנבחרת כי היו טובים וזריזים ממני אבל עודדתי את הקבוצה שתמיד נאלצה להאבק בנבחרות טובות של בית ספר שבח עם דני ברכה בזמן שלנו ואפילו מיקי ברקוביץ לפני זה. גם אליאנס היו בסדר.
גם לעירוני ה' היו שחקנים נהדרים ואם אתחיל למנותם אסתבך שוב ואחסיר ולכן אשקול מילים ושמות כי היום עושים כבוד למורים מפעם. נבחרת הכדורעף עם יאיר שרון הייתה נבחרת בסדר וברמה סבירה.

מאמנים ומדריכים הם גם מורים
אהרון שפינקה היה המאמן שלי לאתלטיקה באצטדיון המכביה. שפינקה שנולד בפולין והרכיב משקפים כהים היה גם מורה להתעמלות אבל לא שלי. פעם במקרה הגיע לחנות וככה נפגשנו אחרי עשרות שנים. הייתי צריך להזכיר לו שהתאמנתי תקופה קצרה ואפילו עם שמעון מדברי מהתיכון שלמד שנה מעלי. שפינקה זכר מיד והשיחה שניהל עם אבא שלי בפולנית על העיטור הפולני וירטוטי מילטרי גם היא נחרטה בראשי. כדאי שתזכרו שאהרון שפינקה היה זה שגילה את אסתר שחמורוב עוד לפני שעברה להתאמן עם עמיצור שפירא. בצבא הכרתי במקצת את סגן אלוף תל אביבי שהיה מפקד בסיס ההדרכה במכון וינגייט. 
יש המון מורים ומורות להתעמלות בישראל. אני לא מסוגל לדעת כמה יש היום וכמה היו פעם, אבל נדמה לי שאצטדיון ידרש להכיל את כולם. מה אתם זוכרים מהמורה שלכם להתעמלות?
תודה לאליעזר מורב

אין תגובות:

פרסום תגובה