את הסיפור הזה נדמה לי שאיש לא מכיר. זה נשמע כמו סיפור נומיסמטי אבל לדעתי יש בו יותר מזה. יש המון סיפורים שאינם מוכרים ואיש לא טרח לספרם ולתעדם ואולי ככה הכי עדיף. אני חושב שכל סיפור ראוי לאיזכור במקום כלשהו ומי שרוצה שיקנה, ומי שלא אז לא צריך ובלי טובות. המחיר שלי ממש סביר והיום זה אפילו בחינם ורק הזמן שלכם מתקתק ותיזכרו שזה הדבר הכי יקר באמת. אם הייתם צריכים למכור שנה מהחיים שלכם, מה היה המחיר שתבקשו? נשמע לכם הזוי אבל אפליקציה כזו כבר קיימת.
את הסיפור הזה שמעתי מאחד אמריקאי שקראו לו ג'י ג'י ואן גרובר ובאנגלית J.J. VAN GROVER שהיה סוחר מטבעות בניו יורק שבאמריקה הגדולה. בעברית קראו לו יעקב אבל כולם קראו לו ג'י ג'י. על כרטיס הביקור שלו ראו את צמד האותיות כשהוא על גמל בארץ הקודש. אני מאמין לסיפור ששמעתי בזמנו אבל אולי יש אי דיוקים כי תורה שבעל פה נוהגת להשתבש בזמן המעבר.
J J VAN GROVER P.O.BOX 123 NEW YORK
אבא שלנו היה אצלו בבית עם שני הכלבים הענקיים ואני ראיתיו רק פה בארצנו ובחנות ואפילו עם אפי שחק ונסענו לבקר את הזוג חיים וורה ויצמן ז"ל ברחובות. עשינו כמה עסקים כי ג'י הגדיר עצמו כמספר אחת בנושא מטבעות ישראל וזו הייתה אמת לאמיתה. ואן גובר היה סוחר מזן מיוחד ויחיד. גם אספן בעצמו וגם עם אומץ לעשות שטויות ואל תשכחו את אשתו. תמיד השוויץ במלאי שלו ובפריטים מיוחדים כמו שטר 100 מנדט ועוד פריטים שגורמים לאספנים להזיע ולאחרים אין אונות זמנית. ואן גרובר סיפר לי גם על עותק של הכרזת המדינה שנפסל עם כמה חתימות שמצוי אצלו. לאשתו תמיד היה מה להגיד על עסקיו ובמיוחד על המלאי שלו ובאנגלית זה נשמע נהדר.
מי זה גי גי ואן גרובר?
כאשר אתה חושב ישראל, חשוב ג'י ג'י ואן גרובר"
מתוך הירחון שקל
ברור שג'י יעקב היה יהודי ממוצא הולנדי ואילו משפחתה של אשתו היהודיה מנירנברג שבגרמניה ותאמינו לי שזה מידע חשוב מאד אבל לא להיום. הוא ביקר בישראל הרבה פעמים ותמיד עם הדים תקשורתיים בביצה הקטנה שלנו. ג'י נהג לדבר בשטף עם דיבור בלתי מתפשר ואם חשבתם שטראמפ המציא מילים גסות אז לא שמעתם את ואן גרובר שידע כמה דברים בכל תחום. ממנו למדתי את הבדיחה המשומשת מתי מזהים סוחר מטבעות שקרן. והתשובה ברגע שהוא פותח את הפה. יש עוד מהסוג הזה.
יש לי מג'י כמה וכמה סיפורים ואין לכם מה לשאול אותו כי הוא כבר בעולם הבא. גם הנשיא קציר שם ואפילו אשתו והם שלושת הגיבורים העיקריים. יש גם אחד שאיני יודע מי הוא, אבל יש להניח שהוא המניוק בסיפור הזה. בלי מניוקים אין סיפור ותפנימו זאת ותשתחררו בבקשה.
יש לי מג'י כמה וכמה סיפורים ואין לכם מה לשאול אותו כי הוא כבר בעולם הבא. גם הנשיא קציר שם ואפילו אשתו והם שלושת הגיבורים העיקריים. יש גם אחד שאיני יודע מי הוא, אבל יש להניח שהוא המניוק בסיפור הזה. בלי מניוקים אין סיפור ותפנימו זאת ותשתחררו בבקשה.
ג'י סיפר לי שפעם הגיע אליו מישהו ישראלי (המניוק) ומכר לו מדליה מאד נדירה. הוא שילם עבורה די הרבה דולרים ואולי קצת פחות ויש ממנה רק אחת והיא מזהב. החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ עשתה אותה כשמלאו לאם המושבות 100 שנה. מדליות מכסף וברונזה יש הרבה ואין מה להשוות ואל תציעו לי בכלל, כי כרגע אני מוכר לכם סיפור בלי כסף. זוהי מדליה שהוענקה לנשיא קציר משום שככה רצו קברניטי העיר. הנשיא קציר לא היה אספן למיטב ידעתי והנה עוד הוכחה להיותו נורמאלי, אבל למתנה שכזו לא מסרבים והמדליה נכנסה למשכן הנשיא. לעניות דעתי הלא קובעת קצ'לסקי היה הנשיא הכי מרחף במשכן מאז ומעולם. רחפנות תכונה נלווית אצל גאוני אמת.
אפרים קציר 1916 - 2009
נשיא המדינה 1973 - 1978
עיצוב דניאל גולדברג 2011
מתוך קטלוג התאחדות בולאי ישראל
נשיא המדינה 1973 - 1978
עיצוב דניאל גולדברג 2011
מתוך קטלוג התאחדות בולאי ישראל
אם אתם חושבים שהמדליה הזו נדירה ויקרה אז אתם צודקים בהחלט, אבל כדאי לזכור שהיא באותו קוטר של המדליה מכסף כך שלא היו פה הוצאות מיוחדות מצד המזמין ורק עלות המתכת ואני מרגיש שאתם רוצים לדעת כמה זה 30 גרם של אותה מדליה מזהב ואומר שזה רק 1000 ירוק במושגים של היום ובבקשה אל תתקנו אותי כי אנחנו לא מתקדמים לעיקר הסיפור. כמה לדעתכם שווה מדליה כזו היום? אני רק יכול לנחש ואליעזר טוען שאני נחש לא משהו.
אז אחרי שהמדליה ניתנה לנשיא קציר בטקס מכובד באם התותבות במלאות 100 שנה לעיר וזה היה ב-1978 לערך החיים המשיכו לדרכם בשוטף. אני לא יודע לספר מתי קרה האירוע אבל יום אחד מגיע איש אחד למשכן הנשיא ואולי הוא היה מכר שלהם או משהו הנחזה לכזה והוא מתארח שם ואפילו מבחין במדליה שניתנה לנשיא. הוא מגלה בה עניין והתלהבות יתר ואשת הנשיא נינה לא מבינה למה הוא כל כך באטרף מפיסת מתכת בצבע צהוב ואולי אפילו במארז מיוחד והיא אומרת לו שאם הוא חפץ בזה אז בבקשה זה בשבילו ושיהנה לו. ברור שזה בלי כסף ואתם מבינים שזה היה הסיפור בערך כי לא הייתי שם אבל ככה סיפר לי ג'י ג'י ואן גרובר וזה בערך מה שסיפר לו אותו מוכר מניוק מישראל כנראה. ברור שיש לו את השם ואפילו מסמך המאשר שהוא קנה את הפריט ושילם עבורו ככה וככה וזהו. עסק כשר ואל תגידו מסריח והנשיא קציר בכלל לא מעורב ולא יודע מכלום. אין לכולנו שום מושג על מתנות שניתנו בעבר לכל מיני אח"מים ואת התקנות המאוחרות תעזבו לרגולטורים עם רשימות המצאי ועוד. אני לא חושב שיש קשר לסיפור ההליקופטר של מכון וולקני.
כל הסיפור הזה לא היה עולה אילמלא יום אחד דפקו על דלתו של אותו סוחר אמריקאי יהודי ממוצא הולנדי, נציגי מדינת ישראל שביקשו הבהרה. שמועה הגיעה אליהם אודות המדליה של פתח תקוה שכעת נמצאת בניו יורק. האומנם? ג'י ג'י הכניס אותם וכיבד אותם בשתיה ואולי עוד משהו. הוא ענה להם על כל מה שרצו לדעת ועם כל מה שידע והשורה התחתונה הייתה שהוא קנה ממישהו שפשוט קיבל את המדליה הנדירה כמתנה מאשת הנשיא שאפילו הילכה יחפה במשכן הנשיא. החוקרים הבטיחו לבדוק ולחזור.
ברור נוסף שעשו בארץ הקודש הוכיח שהכל אמת.
100 שנה לפתח תקוה תרל"ח - תשל"ח 1977 - 1877
צילם ועיבד אליעזר מורב
מתוך אתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ.
יובל פתח-תקוה – מדליה להענקה רשמית, תשל"ז 1977
פתח-תקוה נוסדה בשנת 1878 ע"י קבוצת יהודים חרדים מירושלים על אדמת ביצה בקרבת מקורות הירקון, והייתה הראשונה למושבות היהודיות בארץ-ישראל בתקופה החדשה. במרוצת הזמן גדלה אוכלוסייתה והוקמו בה אזורי תעשיה ומסחר. בשנת 1937 קיבלה פתח תקוה מעמד של עיר.
פני המדליה
הסמל של פתח-תקוה שנראים בו מחרשה ועץ הדר. משמאל, ענף זית. הכתובת במרכז – "100 שנה לפתח-תקוה". בשפה, התאריכים "תרל"ח-תשל"ח 1977-8", ובאנגלית "מאה שנה לפתח תקוה".
גב המדליה
מסביב למרכז – דגמים של כלים חקלאיים לא ממוכנים, עץ פרי מסוגנן וחרגול. למעלה, כתובת "אם המושבות". במרכז, בין עץ הפרי וחומת אבנים מסוגננת, הפסוק "ואת עמק עכור לפתח תקוה. הושע, ב, י"ז".
עיצוב
פני המדליה – יעקב אנידי.
גב המדליה – מרדכי גומפל.
גלף משה נוב. מיטבעה הכט.
המדליות הוטבעו בארד, כסף ומדליה אחת בזהב
*מדלית הזהב נופקה בלעדית לעירית פתח-תקווה.
צילם ועיבד אליעזר מורב
מתוך אתר החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ.
יובל פתח-תקוה – מדליה להענקה רשמית, תשל"ז 1977
פתח-תקוה נוסדה בשנת 1878 ע"י קבוצת יהודים חרדים מירושלים על אדמת ביצה בקרבת מקורות הירקון, והייתה הראשונה למושבות היהודיות בארץ-ישראל בתקופה החדשה. במרוצת הזמן גדלה אוכלוסייתה והוקמו בה אזורי תעשיה ומסחר. בשנת 1937 קיבלה פתח תקוה מעמד של עיר.
פני המדליה
הסמל של פתח-תקוה שנראים בו מחרשה ועץ הדר. משמאל, ענף זית. הכתובת במרכז – "100 שנה לפתח-תקוה". בשפה, התאריכים "תרל"ח-תשל"ח 1977-8", ובאנגלית "מאה שנה לפתח תקוה".
גב המדליה
מסביב למרכז – דגמים של כלים חקלאיים לא ממוכנים, עץ פרי מסוגנן וחרגול. למעלה, כתובת "אם המושבות". במרכז, בין עץ הפרי וחומת אבנים מסוגננת, הפסוק "ואת עמק עכור לפתח תקוה. הושע, ב, י"ז".
עיצוב
פני המדליה – יעקב אנידי.
גב המדליה – מרדכי גומפל.
גלף משה נוב. מיטבעה הכט.
המדליות הוטבעו בארד, כסף ומדליה אחת בזהב
*מדלית הזהב נופקה בלעדית לעירית פתח-תקווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה