כמעט לכל מדליה יש סיפור. זה שאנחנו לא מכירים את רוב הסיפורים לא אומר כלום כי בדרך כלל הכל עובר בשלום והמדליות נזנחות להן באלבומי האספנים ובסוף נשכחות לעולמים. מדליה שמגיעה לבית משפט בארץ הקודש ואפילו לשלושה סבבים שלמים עם תהפוכות ודרמה זה כבר משהו חריג ואני לא מכיר סיפור שכזה ובתי משפט זה ממש לא בשבילי. לעולם לא תדע מה יעלה בסופו של יום ואפילו השופט רוזן שלעניות דעתי שווה פי כמה וכמה משופטיו העליונים של אולמרט יצא לא משהו כשהפכו את פסיקתו המחמירה.
מישהו בנוורבגיה החליט להנפיק סדרה של מדליות מכסף לכאלה שזכו בפרס נובל לשלום. היו שם וילי ברנט, גורבצ'וב, אלי ויזל, סחרוב, הדלאי למה ה-14, דזמונד טוטו, אלברט שוויצר ועוד אחרים שזרחו מפרחוני. ברור שהסיבה המרכזית היא רווח ממכירת המדליות כי כל העולם שלנו בנוי על מכירות של דברים שברובם לא נחוצים כי עודף כסף כמו גם שיעמום מוביל לתוצרת אינסופית ובכל התחומים. הסדרה הזו ארוזה יפה ואפילו הופצה כאן באמצעות החברה הממשלתית למטבעות ומדליות.
היום נתרכז רק במדליה של יצחק רבין כי היא הגיעה לבית משפט. אליעזר ויסהוף הוא המעצב ואני מכיר את אליעזר ויסהוף מזה שנים וביקרתי אצלו בסטודיו עוד כשהיה בבן יהודה כמעט על הפינה של נורדאו. היום הוא בסטודיו גדול שפעם היה סניף של בנק דיסקונט ולידו שוכן פלאפל איציק הנהדר. פעם אפילו סיפקתי לו בולים ומעטפות ענתיקות לצורך הנפקה של גליון שעיצב למוזיאון הבולאות. ברור שלא לקחתי כסף כי פולנים לא מדברים על כסף ובמיוחד כשזה כסף קטן.
יצחק רבין ראש ממשלת ישראל עיצוב אליעזר ויסהוף
אליעזר ויסהוף עיצב משהו מיצחק רבין עם הדיוקן שלו ואני מכנה זאת רבין המעט זעוף אבל אל תקחו את זה ברצינות כי זו דעה אישית. רבין "זכה" לכמה מדליות ומטבעות ויש דברים שאני אוהב יותר ויש גם כאלה שלא בכלל אבל היום נתרכז רק במדליה שעשה אליעזר ויסהוף לצורך המדליה של חתני פרס נובל לשלום. אגב שמעון פרס לא בסדרה וביקשתי מכם לא לשאול אותי שאלות כי אחרת לא נבין מה קרה בסיפור שלנו.
המדליה הזו מהווה דוגמא מבחינתי לנושא זכויות יצרים ויוצרים ואל תשאלו אותי כלום בבקשה, כי כל מה שהבאתי מועתק ואני מקווה שאין פה בעיה של זכויות יוצרים. גם כמה כסף הפסידו פה או הרוויחו אל תשאלו למרות שנדמה לי שאני יודע. מאה אלף ש"ח כולל הוצאות זה נשמע סביר אבל לא סופי.
זוכה פרס נובל 1994 מארז
מארז עם כיתוב וחתימה
ויינברג נ' וייסהוף - בית המשפט העליון משיב את כבודו האבוד של הצילום התיעודי (ספטמבר 2012) מתוך האתר של נעמי אסיא ושות', משרד עורכי דין עורכי פטנטים ונוטריונים. לא התאפקתי ותיקנתי כמה שגיעים בעברית.
"אמיר ויינברג הינו צלם מקצועי, אשר זכה לצלם את ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל באחד מטקסי יום הזכרון. אליעזר ויסהוף הינו, בין השאר, מעצב מדליות, אשר בשנת 1998 עיצב עבור המטבעה המלכותית הנורווגית מדליה הנושאת את דיוקנו של רבין, וזאת בהתבסס (או, כטענתו, בהשראת) הצילום שצילם ויינברג. האחרון הגיש תביעה לבית משפט השלום כנגד ויסהוף, בטענה שבעיצוב המדליה הפר את זכות היוצרים ואת הזכות המוסרית של ויינברג. בית משפט השלום קיבל את התביעה, וויסהוף ערער לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור ודחה את התביעה.
בית המשפט המחוזי ערך אבחנה בין הצילום עצמו לתוכן הצילום, אשר אינו מוגן בזכות יוצרים שעה שמדובר בדמות מוכרת באירוע פומבי. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי גם אם הצילום זכאי להגנה, הרי שהגנה זו מופחתת לאור העובדה שהצילום הועתק למדיה אחרת (מדליה). פסיקת בית המשפט המחוזי יצרה קושי רב בקרב צלמי העיתונות והצלמים התיעודיים, כמו גם בקרב בתי המשפט, אשר, כפי שכבר הצבענו בעבר, עשו מאמצים לעקוף את פסיקת בית המשפט המחוזי בענין (לפסק הדין במחוזי ופסקי הדין שבאו בעקבותיו ראה את מאמרנו "אי ודאות בהיקף הגנת זכות היוצרים - הצילום בפסיקת בתי המשפט".
וייברג בחר לערער על פסיקת בית המשפט המחוזי ולערעורו הצטרפו אף שורה ארוכה של צלמי עיתונות אשר לא היו צד לתיק המקורי (רעא 7774/09). ביום 28.8.2012 החליט פה אחד שלושת השופטים אשר ישבו בהרכב בית המשפט העליון בערעור לקבל את הערעור. שלושת השופטים מצאו לנכון להבהיר באופן חד משמעי אשר אינו משתמע לשתי פנים כי הצילום התיעודי הינו צילום ככל צילום וככזה חלה עליו הגנת חוק זכות יוצרים.
החלטת בית המשפט העליון רצופה באמירות חדות וחד משמעיות בדבר היותו של הצילום התיעודי יצירה לכל דבר וענין. נקבע כי עצם העובדה שהצלם התיעודי אינו מביים את הצילום אינה שוללת את המקוריות והיצירתיות שבצילום התיעודי. נקבע כי "המקוריות יכולה להתבצע בהיבטים רבים ושונים כמו בחירת התזמון הנכון; בחירת זווית הצילום והתאורה, המרחק מהנושא, מיקוד התמונה, בחירת הרקע לתמונה וטכניקת הצילום; עיצוב הצילום, משחקי האור והצל, ההדגשים המגוונים ועצם בחירת הנושא וסידורו."
בית המשפט העליון מבסס את החלטתו גם על שיקולי מדיניות - "ערכם ההיסטורי, התרבותי והחברתי של צילומי העיתונות ושל הצילומים התיעודיים לא יסולא בפז, והוא מצדיק מתן תמריץ ליוצריהם".
החלטת בית המשפט העליון כוללת אף לא מעט ביקורת על החלטת בית המשפט המחוזי. כך, למשל, קובע בית המשפט העליון כי ההבחנה שעשה בית המשפט המחוזי בין צילום תיעודי לצילום מבויים יוצאת מנקודת הנחה כי בצילום מבויים קיים ערך אומנותי רב יותר, והבחנה זו אינה משפטית. בית המשפט מבהיר כי בתי המשפט חייבים לנקוט זהירות רבה שלא להעניק היקף שונה של הגנה ליצירות שונות לפי "ערכן האמנותי". אמירה זו רלוונטית במידה מסויימת גם לקביעותיו של בית המשפט המחוזי בענין הפרימייר ליג (החלטה שאף היא נהפכה על ידי בית המשפט העליון).
בית המשפט העליון מוסיף וקובע כי העתקה מפירה יכולה להתקיים גם אגב שינוי במימד או במדיה אך עם זאת הוא מבהיר כי ככל שהשימוש ביצירה הינו טרנספורמטיבי יותר, יהיה קל יותר להכיר בשימוש כשימוש הוגן.
עם זאת, בית המשפט העליון מבהיר כי זכות היוצרים של הצלם התיעודי אינה על הדמות המצולמת אלא על הביטוי הקונקרטי של הדמות כפי שהיא מופיעה בתמונה. הודגש כי אין מניעה שאמן המעוניין לעשות שימוש ביצירותו בתווי פניו של איש ציבור יביט בתמונות או בפסלים ויקבל מהם השראה.
בשולי הדברים יצויין כי בית המשפט העליון קבע שזכותו המוסרית של ויינברג לא הופרה, בעיקר לאור העובדה שלא הייתה פגיעה בכבוד היוצר או בשמו הטוב."
פרישת המארז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה