יום ראשון, 19 באוקטובר 2014

השכונה שלנו

הגבולות של השכונה שלנו
לכל שכונה יש גבולות. גבול יכול להיות אפילו משהו דימיוני ובלי חומה, גדר או אפילו דגל. ברגע שהגבול נחצה יש בעיה אבל לא בשכונה שלנו. אני לא בטוח שמישהו הגדיר ותחם את הגבולות של השכונה של ילדותי. השכונה שלנו השתרעה בגבולות לא מוגדרים ובכל זאת היו לה גבולות משתנים וללא קווים סגולים, ירוקים, אדומים ובכלל. 



שכונה צפונית או סוף העולם ולפני הירקון
הגבול המערבי היה הכי ברור כי לא ניתן לחצות אותו ללא סירה או אוירון. הים התיכון הוא גבול בסדר וממש גבול טוב אפילו כשיש גלים גבוהים. מצד צפון נדמה לי שנחל הירקון גם מאד ברור וגם נחל איתן.
מצד דרום רחוב ארלוזרוב וזו כבר החלטה אישית שלי עליה ניתן לערער ללא קושי ואפילו לא באופן רישמי ומהכיוון שהשמש זורחת בואו נגיד רחוב אבן גבירול או אם תרצו דרך סומייל מפעם. 
אם אתם מתקשים לגבי הסביבה וצריכים משהו יותר ויזואלי אז אליעזר מורב הביא לנו שלוש מפות עם אותה שכונה דימיונית ואפילו באנגלית לאלו שעזבו אותנו ואולי שכחו את העברית אבל תמיד יהיו שייכים לשכונה ואתמול כתב לי מישהו שגדל ליד הירקון וחי כבר עשרות שנים ליד ההדסון שבחלומות שלו הירקון מנצח ובגדול. ותודה לאליעזר שנולד בשכונה מאד קרובה הנושקת לשכונתנו ובכל זאת מכיר היטב את הסביבה שלנו.
בגדול אלו הגבולות אבל תחשבו שניתן להיות גמישים בתנאי שלא לוקחים זאת באופן רכושני ומאד אישי.

"בא לשכונה בחור חדש"
אני הגעתי כלומר אנחנו הגענו לשכונה הזו בשנת 1962 ואני לא בטוח שאני יודע להגיד באיזה חודש בדיוק, אבל נדמה לי שזה לא היה בחורף. היינו אבא אמא ושלושה ילדים ואפילו עם המונית של אבא. 
כשבאנו לרחוב סוקולוב 93 מול רחוב עמוס היו שם כבר הרבה שכנים אחרים ונדמה שכבר אז ידעו כולם בדיוק איפה הרחוב נגמר. מרים זקס המורה גרה בבית קטן מולנו  עם בתה ציפי. זה היה בית חד קומתי (עמוס 2 פינת סוקולוב 80) שכנראה נבנה עשרות שנים קודם לכן. הן גרו שם בדמי מפתח. בהמשך רחוב עמוס המתעקל וכמעט על הפינה של נורדאו ואחרי גן הילדים שלי, גר זכריה התימני שהיה עובד אדמה אמיתי. זכריה היה נראה לי מאד זקן כבר אז, אבל יוסי אפריגן מסביר לי שזכריה היה כבר ממש לא צעיר אבל בעצם אמא שלו גרה שם איתו והרבה לפניו. בית הכנסת התימני ברחוב יהושע בן נון 67 צופן סודות עבר.
אני זוכר שהיו שם בשכונתנו בניינים ממש כמו שלנו כלומר עם שלוש קומות ועמודים וגם טיפה יותר גבוהים וגם בתים קטנים של קומה אחת. לביבי הזקן בסוקולוב 99 היתה גם גינה עם עצי פרי וחבושים ואפילו חנות בדיזינגוף למתנות ומכשירי כתיבה. על המגרש הזה יבנה הקבלן שפירא בניין ראוי ואפילו יגור שם בקצה.

מתברר שהשכונה הזו החלה להיות מיושבת בבני אדם כבר בשנות העשרים (כן 1920 וקצת)  ויש על זה מידע מפוזר. אני מנסה ללקט עוד מידע בנושא הזה אשר חלקו מתועד ברשת וגם בדפי זכרונות של משפחות והחלק הגדול כנראה שלא ראה אור. יוסי אפריגן מסוקולוב 91 מספר לי על גברת זלצר שגרה בבית קטן ברחוב עובדיה עם עצי קלמנטינה וגויאבה ואפילו שיחי תרד. יוסי מספר שפעם ראה בבית שלה תמונה ישנה בשחור לבן כמובן ובה גברת זלצר עומדת בחצר שלה עם פרה ודלי. בנימין אפרתי מספר בזכרונותיו על הקמת בית הכנסת הגדול בדיזינגוף בשנת 1927 וגם על שכונת האוהלים שליד הירקון ויש עוד. עופר גרין מספר על סבו מצד אימו שקנה מגרש בשנת 1923 במה שיקרא לימים רחוב סוקולוב 39  ובשנת 1927 עמד שם כבר צריף למגורים. אני גם מכיר את הכתוב באתר תל אביב 100 בנושא ובכל זאת יש המון מידע נעלם. 

כל ההקדמה הזו נועדה בעצם לבקש מכם הגולשים והגולשות לנסות ולהביא לי בבקשה מידע, תמונות וכל שתרצו על אנשים ומקומות שהחלו להיות מיושבים במקום הזה שברובו היה סוף העולם ולפני הירקון ואנחנו מדברים על שנות העשרים המוקדמות והלאה. חג שמח ותודה מראש לכולם. 


אין תגובות:

פרסום תגובה