יום חמישי, 30 באוקטובר 2014

פגישה לא מחייבת

"ביום שלישי עושים פגישה עם סיגי באתנחתא. סיגי חיה באמריקה וכרגע היא בארץ. זה מקום נחמד בדיזינגוף וגם מינה ברוטמן תגיע וגם טלי ק. ואולי גם אתה וגם איציק ואולי עוד אבל לא בטוח. קבענו בארבע וחצי. ברור שאחרי הצהריים." ככה אמרה לי חגיק ואמרתי "אם צריך אז אני בא. בסדר אני אגיע." כי בילוי לעיתים חשוב מעבודה וגם במילון עברי פשוט, עבודה זה אחרי בילוי. "אם צריך אני בא" זה ביטוי עם המון משמעויות וכאן זה רק במובן החיובי.
יושבים באתנחתא בדיזינגוף על הפינה של יודפת

"ואיפה זה הניחותא הזה בבקשה?"
"זה בדיזינגוף על הפינה של יודפת וקוראים לזה אתנחתא ואל תתחכם בבקשה קוביקו"
"יודפת בתל אביב? את בטוחה?"
"כן אני בטוחה ורואים שאתה תקוע בבן יהודה שטראסה שלך. זה בדיזינגוף ותיכנס לאינטרנט ותבדוק אתנחתא בית קפה".
"אה ליד בית המהנדס ומול נעלי נימרוד ומה שפעם היה המקום של ר.א.פ הטלפונים, האהילים ומוצרי החשמל בבית הזה הגבוה שהיה גר שם פעם אורטופד מנתח מאד מפורסם מבית חולים ברזילי שבאשקלון שהיה גם ארכאולוג חובב וכתב ספר על עתיקות אשקלון והייתה לו אישה צרפתיה מאד יפה והוא הסתובב כמו אינדיאנה ג'ונס עם כובע ומיקטרת. בסדר הבנתי." זה היה הדו שיח שלי עם חגיק גרינברג ופעם מסוט.

ליד בית המהנדס ועם הרבה פוטנציאל
הבטחה יש לקיים אז הגעתי ואכן המקום מאד מוכר ובית הקפה הזה ממש בסדר עם מיגוון דברים ושרות צעיר וחינני והרחוב הזה חי כפי שחי כבר הרבה שנים ודיזינגוף זה רחוב ממש בסדר. ישבנו בחוץ כאשר מולי רחוב יודפת ואפילו על הפינה של דיזינגוף אני רואה שלט רחוב מפעם בצבע כחול אמייל וקצת מוזר לי שעדיין לא הלאימו אותו (סחבו) לאיזה אספן חמדן, והבית הזה שמולנו ממש חמוד ומיוחד עם חלון אוניה והוא ממש קטן ועם פוטנציאל גדול. בתל אביב יש המון מקומות עם פוטנציאל וזה לכסיקון כזה של משווקי נדל"ן בכל הארץ וכנראה בעולם. פוטנציאל אחלה מילה.

יודפת האמיתית עם מוטי אביעם
אז הזמנו משהו וכל אחד אמר משהו וסיגי באמריקה עושה קידום ושיווק באינטרנט וטלי מטפלת ברשלנות רפואית ומינה ברוטמן מתחשבנת עם מספרים ואיציק מוכר משהו עם חשמל ורק אני עם המטבעות שם בבן יהודה אבל כעת ביודפת אני נזכר במוטי אביעם שפעם לקח אותנו ליודפת האמיתית עם אותו סיפור מצור ובוגד שמאלני ושוב כל המקומות הללו עם אסונות וטבח של מתבצרים ואחר כך הפכנו את זה למעשי גבורה וככה צריך להילחם על הבית ולא פלא שמצדה ויודפת בתל אביב ממש קרובות והאידיאולוגיה של הימין שוב חוגגת ואיפה אנו באים והנה כבר נגמר האוכל וזהו. 

"אולי נעשה תמונה למזכרת מהפגישה הלא מחייבת הזו בבקשה?"ככה אמרתי/ביקשתי."
"ומחר כבר תשים את זה בפייסבוק ותספר סיפור כזה ארוך ומתיש שנגמר האויר?" ככה אמרה מי שאמרה.
"טוב אז אצלם רק את הרגלים מתחת לשולחן"
"מתחת לשולחן זה בסדר..."
"תבין אתה חייב ללמוד לקצר כי כשזה ארוך מדי זה מעייף וקשה להגיע לנקודה כלומר לפואנטה." ככה אמרה לי חגיק ואני מה זה לא איכפת לי אם לאחרים זה קשה ומעייף כי אני כותב בשביל לכתוב כי צורך נפשי שווה לעיתים לצורך גופני וחוץ מזה כל אחד והאורך שלו בחיים.

אין תגובות:

פרסום תגובה