יום שני, 20 באוקטובר 2014

נפלתי עם פיל

פיל ממוחזר ולא לבן בבית הנשיא
שלום אורן התשבצאי העלה תמונה בפייסבוק של פיל ממוחזר בחצר בית הנשיא החדש שבשנים האחרונות הוסיף יפה במשקל, אבל לא זה הקטע שלנו. כשראיתי את הפיל של שלום נזכרתי בפיל שלי, ואפילו בצומת הפיל ואפילו במסעדת הפיל, ואיך נפלתי שם עם אחד חמוד שעבד שם, אבל כנראה לא רק שם.

פיל ממוחזר בחצר הנשיא בירושלים של שלום אורן

איך עושה פיל?
פיל זו מילה מאד מצחיקה ומעולם לא הבנתי בדיוק למה אבל כנראה שהאף הזה עושה את שלו. אני לא מכיר מישהו שאין לו מה להגיד בנושא הזה של פילים וגם לי יש די הרבה ולדעתי אני אחד המומחים הגדולים ברחוב בן יהודה  מאידלסון ועד לפינת טרומפלדור בחיקוי הקול של הפיל שלפי אתר השפה העברית "מחצצר, מריע, תוקע ונוהם". 
אם נתחיל עם פילים אני יודע שזה לא יגמר, אז אני ממש מתמקד הפעם ואפילו לא על מטבע הפיל הישראלי שגם לגביו יש סיפור עם אותו אלעזר ואין לי שום כוונה לספרו מחדש ואני גם לא בטוח שהדבר הזה אמיתי, אבל לדעתי חייבים לדעת שפעם היו פה פילים ואפילו במלחמות המכבים וזהו להיום בנושא  הזה. 

"נתקעתי בלי דלק פה בסיבוב"
כל פעם שמתחילים עם פילים אני חוזר לפיל שלי וזו שוב ההוכחה שהראש של הבן אדם עובד לעיתים עם זכרון של פיל. וככה זה היה פחות או יותר.
פעם נכנס לחנות בבן יהודה 18א בחור צעיר ואני לא רוצה להגיד מאיזו עדה כי יהיו כאלה שיראו בזה טעם לפגם וגם לא שאלתי אותו למוצאו ואני אפילו לא זוכר את שמו אבל הבחור נכנס ואמר לי שהוא נתקע פה ברחוב בלי דלק בהמשך והוא חייב כמה שקלים לתדלק. הוא הסביר לי מיוזמתו שהוא עובד במסעדת הפיל המפורסמת והמצויה אפילו בצומת הפיל ליד קריית שאול ואני מוזמן לשם מתי שאני רוצה. כולם ידעו שיש סטייקים טובים למרות שסטייקים מעולם לא דיברו אלי אבל אוכל בכללי מאד מאד. אנשים שלא אוהבים אוכל הם לא אנשים וסליחה.
אז הוצאתי שטר אמיתי של מאה שקלים עם התמונה של ז'בוטינסקי עם המשקפיים ונתתי לבחור החמוד שאמר תודה והבטיח לשוב ואם אני בסביבה של מסעדת הפיל אז שאכנס ואוכל משהו וזהו וברור שהוא גם יחזיר את זה כי טובה זו טובה אבל כסף צריך להחזיר. תמיד ניתן להתווכח על כסף ונגזרותיו. תמיד גם כדאי לקחת בחשבון שכסף לא תמיד חוזר ולא כי הוא לא רוצה.

נוסעים לצומת הפיל לגבות חוב
אז עברו כמה ימים ואפילו יותר ותמיד כשנסעתי הביתה לכיוון הרצליה ששם גרנו וזה היה אחרי 1984 נזכרתי שאני בעל חוב ומישהו במסעדה הזו על הצומת חייב לי שטר של ז'בוטינסקי. החלטתי שכדאי שאבקר במסעדה ואולי נראה בחזרה את הז'בוטינסקי שלי. מצאתי חניה שם ברחוב די מדליק בשם מנורה ליד רוממה ולא בירושלים. צעדתי לעבר המסעדה והאמת שזו הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי לשם וכנראה שגם האחרונה. פניתי למנהל שם ושאלתי אם הבחור נמצא שם ואז הוא שאל למה אני מחפש אותו וסיפרתי לו בקצרה. אז הוא הסתכל עלי ככה במבט כזה שלא השאיר לי הרבה תקווה וקרא שם בקול לאחד העובדים "משה בוא תראה את הפראייר החמישי של היום שבא לבקש את המאה שקלים שלו.." הבנתי שנפלתי ופניתי לדרכי עם כתפיים שמוטות ומובסות ואז מנהל המקום ככה פנה אלי והוסיף "תגיד איך זה שכל הפראירים שבאו לפה עם הסיפור הזה של הדלק והמלעון הזה, איך זה שכולם אבל כולם אשכנזים?..." 

אין תגובות:

פרסום תגובה