בסוף הם כרתו את עץ האקליפטוס הענק

July 18, 2015 at 10:16am

אקליפטוס ענק שכולם מכירים

כל דבר עם אקליפטוס מזכיר לי את העץ הענק שהיה לנו מול הבית. אפילו טיפות אקליפטוס שפותחות את האף הסתום מביאות אותי אליו. אני זוכר את היום שהם כרתו אותו. זה לקח להם כמה ימים. בסוף הוא נכנע כי עצים ומשורי שרשרת זה לא כוחות שווים. 

מצבה לעץ האקליפטוס הענק שהיה בעמוס 1

אז לא חשתי כאב אבל היום כשאני נזכר בזה אני ממש מתכווץ. גם כשאני רואה את הגזע השמנמוך והמכווץ שנשאר שם אני חש מין מלנכוליה בלתי נשלטת. אולי זו עצבות על כל מה שהיה קשור למה שהיה פעם וכיום זה רק מבט עם געגוע. 

עץ האקליפטוס הענק גדל ברחוב עמוס. הוא היה צמוד לבניין של עמוס 1 שזה הבניין של אמא של אבנר. קראו לה פולינה והיא הייתה בעלת הבניין. אמרו שהשורשים של העץ הגיעו למרחקים בשכונה אבל זה לא מנע בהמשך מאבנר לנסות את מזלו מעבר לים ולהצליח כלכלית וגם לחזור אלינו לישראל ולשורשים האמיתיים.

אני לא יודע מי נטע אותו ואם יש קשר לביצות כלשהן, כי בבית הספר למדנו שהביאו אקליפטוסים מאוסטרליה בשביל ליבש את הביצות עם האנופלס והמלריה. האם פעם היו ביצות בצפון הישן של תל אביב? קואלות אוהבות עלים של אקליפטוסים ויש מטבעות עם קואלות חמודות. אקליפטוסים אוהבים מים. גם אני אוהב מים ולא צריך מינרליים. מים קרים בקיץ ובחורף תה וגם קפה זה בסדר. מי ראה את פארק האקליפטוסים הצמוד לאור עקיבא. 

עץ האקליפטוס שלנו היה ענק. הוא היה יותר גבוה מהבניין של אמא של אבנר. הגזע שלו היה עבה ואני לא יודע כמה אנשים היה צריך בשביל לחבק אותו. לפחות שלושה ואפילו יותר אם זה ילדים לפני בר מצווה ואני מעולם לא חיבקתי עצים. מעולם גם לא שמתי סרט צהוב על אלונים ובכלל. אפילו לא עטפתי עצים בבגדים. מכסימום מים עם צינור וגם פיפי זה נהדר. עצים קדושים וגדולים הם עצים שקיבלו הרבה פיפי מבעלי חיים וזה לא בצחוק.

עמוס 1 פינת סוקולוב 82 צילם אמנון יצחקי אתר VTLV גזע האקליפטוס המיובש מצד ימין ליד עמודי המתכת

הבנין של אמא של אבנר ומה זה שלייסל געלט?

בבניין הדי ישן הזה בעמוס 1 פינת סוקולוב גרו בקומה הראשונה בדמי מפתח  משפחת סיאס עם לורה ויעקב והבנות אלה ורבקה. היה להם דוכן ירקות בשוק בזל. אם היה להם דוכן בשוק הכרמל אז אומרים בסטה. בבזל יותר עדיף דוכן או חנות ירקות וגם ירקן זה בסדר. שוק בזל היה שוק רדום אבל היה שם גג.

בקומה השניה גרו ג'וליה ודוד מזרחי, עם הילדים מימי והתאומים אבי ורותי שלאביהם היתה מספרה באבן גבירול וגם האמא ג'ולי ידעה לספר באופן עצמאי בבית. מי מספר את הספרים והספריות?

בקומה העליונה משפחת גבאי. דייזי ובעלה מרדכי עם הבנות אורית וטלי. ככה גם שמעתי ספרדית ולא רק עברית ויידיש כי משפחות הבניין הזה דיברו ספרדית ולאדינו. גם ההורים של יענקלה קלוסקי הרקדן והכוריאוגרף גרו שם. אדון קלוסקי האבא שהיה מאד מאד רחב, נהג לפקוד את רחוב לילינבלום לצורך עבודתו במטבע זר ואפילו עבר חוויה לא נעימה של גנבים אלימים. גם המשפחה של ניסים ביטרן המתופף שהיה עם להקת קצב והיה נמוך קומה, מוצק ושרירי ושרת בצוללות של חיל הים ואפילו היה קרוב משפחה של אמא של אבנר שאהבה את הים וגרה מעל כולם למעלה למעלה בגג מאחור עם השמש הקופחת. שמתי לב שהרבה בעלי בתים גרים תמיד בקומה העליונה. מי יכול להסביר לי את הקטע הזה בבקשה אבל תביאו הסברים רציניים ולא משהו כמו "אני בעל הבית ומעל כולכם ואיש לא יחרבן לי על הראש כי אני הכי גדול וגבוה ומביט עליכם מלמעלה..."

נדמה שככה גם שמעתי את המושג "דמי מפתח" בפעם הראשונה. אמא שלנו אמרה שלייסל געלט. תמיד חשבתי שיש לזה קשר לילדי המפתח ולי מעולם לא היה סרט גומי עם מפתח כי אמא תמיד הייתה בבית. 

בדיקה ראשונית ומחופפת במסמכי העירייה מגלה שהבניין הזה מתחיל כצריף עץ המכיל 2 חדרים, מטבח ומרפסת כחלק מפרדס לוין מגרש מספר 7 של האדון ויסוקובסקי מאיר. כן יש גם תנאים המתיחסים לבית הכבוד והחיבור שלו בעתיד לביוב העירוני. אולי מאיר ויסוקובסקי שתל את עץ האקליפטוס בחצר שלו אז אז בפרדס לוין? אולי. אני לא יודע ואין לי את מי לשאול.

בדיקה נוספת וחצי מחופפת הראתה לי שהבניין שלנו בסוקולוב 93 של היום שצופה אל הרחוב ואל העץ הענק, היה אז  תחת הכתובת של רחוב הצפירה על אדמת קופלמן 18. המידע בגנזך העירייה מרתק וממכר והכל ברשת חינם אין כסף, וניתן לבזבז זמן עד אין קץ, ויש להיגמל מכך ויפה שעה אחת קודם.   

1927 רשיון לצריף עץ המכיל 2 חדרים, מטבח ומרפסת לויסוקובסקי מאיר מגרש מספר 7 בשכונת פרדס לוין

1966 צילום אויר ארכיון הרווארד עץ האקליפטוס וצמרתו מעל הבניין בעמוס 1

מרים זקס ובית כנסת של אדוקים

ברחוב עמוס גרו חלק מהשכנים של ילדותי ואת חלקם אני ממש זוכר לנצח. רובם נחים בעולם שכולו טוב וכולם זכורים לטוב. בפינה של עמוס 2 על סוקולוב 80 גרה מרים זקס, אמא של ציפי שהייתה מורה עם עברית מיוחדת ועיניים מזוגגות ומעט דומעות. הבית הקטן שגרו בו בדמי מפתח, הפך לימים לבניין חדש עם שלוש קומות ואפילו הכיל בית כנסת וכולל בקומת הקרקע של הרב שפירא זצ"ל. אמא שלנו תמיד אמרה שטוב שיש בית כנסת של אדוקים ממש מול הבית שלנו שישמור על השכונה ועלינו. תמיד גם ביקשה כשבאנו בשבת "לשים את האוטו רחוק ולא ליד בית הכנסת".אבא שלנו המשיך ללכת לבית הכנסת בדיזינגוף 312. נדמה לי שככה גם מר רובינפלד אבא של לאה - ליאורה, השכן שלנו מלמטה שתמיד היה אדוק עם כיפה שחורה ועבד בקונדיטוריה. גם אדון מרדכי גבאי בעלה של דייזי (השכנים ממול) המשיך להתפלל בבית הכנסת הסלוניקאי שביורדי הסירה 6. אם חשבתם שלעבור בית כנסת זה קל בשל הקירבה הגיאוגרפית, אז טעיתם שוב. יש מלאן סיבות טובות להישאר ולעיתים מספיקה רק אחת לעזוב. מי מכיר את הסיבה הטובה לזה שליהודי אמיתי יש שלושה בתי כנסת?

אני זוכר את הרב שפירא הרזה שגם בא לחתונתי, מדבר בנועם ותמיד נינוח ורגוע למרות שרוב המתפללים שלו באו מרחוק. מסתבר שלהשיג מתפללים קבועים זו ממש משימה קשה. היום בעמוס 2 אין בית כנסת. על בתי כנסת נוספים בפעם אחרת.

בית רחל רחוב עמוס 3 וגם 5

צבי בן דב מתקן האופניים מנורדיה שעבר לצפון דיזינגוף

גם מתקן האופניים צבי בן דב בעל ידי הזהב ורעייתו חנה עם תסרוקת הבננה הנצחית , שהבית שלהם בחצר הקטנה היה גדוש פרחים וצמחים ואפילו עם בריכת דגי זהב קטנה וקישוטי יום עצמאות מיוחדים, מאירים וססגוניים. כל מה שהיה שם, היה מעשה ידי אמן.

בני הזוג בן דב התחילו עם צריף דל וחמש עשרה שנה לא היה שם כביש ולא מדרכה. רק חולות. הם גרו בעמוס 5 משנת 1944 עד 1994. שלוש בנות נירה, תלמה ורוחל'ה. צבי מתקן האופניים שעבד קודם בצריף בשכונת נורדיה וכשבנו את דיזינגוף סנטר, עבר צפונה לדיזינגוף מול בית הכנסת הגדול של צפון תל אביב. צמודים אליהם במספר 3 היו גם את ההורים של דיצה ושתי אחיותיה עם הכלב נגרו. היום קוראים לבניין החדש של מספר 3 וגם 5 בית רחל. מעניין למה? נדמה ל שאני מסוגל לנחש.

גם ההורים של העיתונאית ברוריה אבידן בריר ואחותה גרו בעמוס בבית קטן מספר 7 והמגרש הריק עוד מחכה ליורשים. הייתה להם מכולת בדיזינגוף על הפינה של שדרות נורדאו. למעלה מעל המכולת גר גבי מזרחי המקורזל, השרירי והגנדרן משפוץ ובניו.  

כל מי שגר ברחוב עמוס ובסביבה הכיר וראה את עץ האקליפוס שעמד שם כל הזמן עם עלים ירוקים, חומים וצהובים. הגזע העבה והענפים המתקלפים הם משהו שהולך איתך כזכרון לעד. אקליפטוסים גדולים בסביבה מאוכלסת זו בעיה. לעיתים זה נגמר ממש לא טוב. "אינשאללה יפול עליך אקליבטוס!" נשמע לי לא משהו. אני לא זוכר שטיפסתי על עץ האקליפטוס הזה למרות שאני זוכר שמישהו בנה שם בית. זה לא היה שוס גדול ובכל זאת בית על עץ מהווה חלום ירוק של כל ילד. 

ההורים שלנו עם הנכדה רינת וברקע רואים את עמוס 1 עם קצת מעץ האקליפטוס בצד ימין

עץ שמרים מרצפות וסותם את הביוב ומהווה סיכון סביבתי

אני לא יודע מה עשה שם עץ האקליפטוס לטובת הסביבה והסובב אותו בימים שלנו, אבל צל של עצים וצליל עלים ברוח, זה גם בסדר והציפורים בטח השתמשו בו ולטובה. אגב מה ניתן לעשות עם עצי אקליפטוס? שמן עם אדים לאף כבר אמרנו. הסקה בחורף עם אח? לא יודע מצטער כי לי יש רק שתי אחיות. סכך בסוכות זה בעיה. גם לא כתחליף לערבה כי זה לא אוכל מבחינה הלכתית.  אני זוכר שפעם השתמשתי בסכך של אקליפטוס ולא הבנתי למה כל הזמן נופלים כאלה גרגרים שחורים למטה. גם על האוכל בסוכה וגם על הראש ואולי יש שם עוד משהו בפריחה של האקליפטוס. אם היו בארץ קואלות אז זה היה מדליק לפתוח את פארק הקואלות ליד ראש העין בואכה כפר קאסם. בעצם יש כבר חורשה גדולה באפק אנטיפטריס. 

אורית קופיליס ופעם גבאי, גרה בעמוס 1, מספרת שהעץ הזה הרים מרצפות בסביבה. תמיד הרקדן אומר שהרצפה עקומה. אולי גם נכנסו שורשים לביוב. אורית ואחותה טלי לא זוכרות שהעץ הגדול היה חלק ממשחקי ילדותן ולעומת זאת שני הברושים של גברת מרים זקס שממול, איפשרו למקם שם ערסל ואולי עוד משחקים עם נדנדה. כן השורשים של העצים יודעים לעשות הרבה דברים ולעיתים זו בעיה, אבל ניתן ללמוד לחיות עם זה. אין שום עץ שבעולם שביום אחד גדל לו האגו עד לשמיים. רצוי להתמודד בשוטף ולא להשתגע יום אחד. אגב מתי העצים גדלים?

אמרו שהשורשים שלו עוברים את הכביש ומגיעים למרחוק. פעם קראתי שאם תיהיה רעידת אדמה בתל אביב, אז יש מצב שהשורשים של עצי הפיקוס יצליחו למזער את הנזק כי הם מחזיקים את האדמה. נראה לי משהו לא הכי בדוק אבל בכל זאת נחמד. תמ"א 38 בשילוב פיקוסים ואין יותר בעיה. פתרון אקולוגי וססמולוגי.

חוגגים לי יום הולדת במרפסת בסוקולוב מול רחוב עמוס עם אבי מזרחי, עטרה מייטליס, מולי פאר ועוד שכנים 

עץ היהודים וגם חורשת האקליפטוס ואקליפטוס עוג

יש המון חומר ברשת על עצי אקליפטוס בכלל. הערבים נתנו לו את השם "עץ היהודים" כי הביאו אותו מרחוק ורק יהודים השתמשו בו גם לעניני ביצות, ניקוי האויר וגם סימון טריטוריה. אם ראית אקליפטוס סימן שפה יש אליהוד. אני נעזרתי בספר הנהדר של יעקב שקולניק עם צילומים של חנן ישכר. מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל עם עובד 2008. לטעמי ספר מופלא המביא את סיפורם של העצים הזקנים והגדולים והמיוחדים בישראל. 

האקליפטוסים המובאים בספר נחלקים לשנים. אקליפטוס המקור שהוא בדיוק זה שגדל ברחוב עמוס 1 ויש גם את האקליפטוס הלימוני שההיסטוריה שלו לא כל כך מפוארת ויש ממנו מעט דוגמאות באופן יחסי. הדוגמא היפה היא בפתח תקוה ברחוב שפירא השומר האגדי. גם בתל אביב יש דוגמאות בסדר ליד רמת הטייסים ביד אליהו על דרך השלום ממש מול הבתים שנולדתי. כתוב שד"ר רבס חוקר האקליפטוסים בישראל מספר שאת זרעי האקליפטוס הלימוני הביא לארץ המשורר ע. הלל האבא של נולי עומר והזברה והפיג'מה, שעבד בשעתו כגנן של עיריית תל אביב. 

בספר של יעקב שקולניק ניתן לקרוא את סיפורי האקליפטוסים המיוחדים של חדרה, כפר סבא, פתח תקוה וגם אחד משדות קיבוץ משמרות שזכה בחייו למרות שעמד עם גזע בהיקף של 6 מטרים שלמים ועוד שלושה סנטימטרים, מתחת לקו מתח גבוה מתוכנן. חברת החשמל חסה עליו עם קיצוץ ניכר בענפיו וזהו אקליפטוס המקור הכי מוזר שיש. מוזר אבל חי ונושם ויש גם ספסלים מתחתיו ואולי מאיר אריאל מזכיר אותו בשיר על ארול כאקליפטוס עוג. 

תל אביב יפו נוהגת כבוד בעצים שבעיר. ככה לדעתי ואני משווה זאת למקומות אחרים שאני מכיר. הספר השורשים שלי בתל אביב מהווה סיכום לתערוכה שלא ראיתי. תערוכה: השורשים שלי בתל אביב יפו - עצים ייחודיים בעיר. התערוכה התקיימה במתחם בתערוכה, בתאריכים 16-26 לפברואר, 2012 בתערוכה חולק קטלוג, שהופק לרגל ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, תשע"ב - 2012. ותודה לאלון מליס שהראה לי ספר נוסף הקשור לאוסף הספרים האדיר שלו הקשור לתל אביב יפו.

השורשים שלי בתל אביב - יפו עריכה ראשית וצילום: אבי לוי, רכז פיתוח נוף, האגף לשיפור פני העיר

בסוף הם כרתו אותו, או לכרות את הענף שאנחנו יושבים עליו

יום אחד ואני לא יודע את השנה, הגיעו שניים. אולי היו יותר אבל אני זוכר שני אחים מאד דומים ואפילו מזכירים במשהו קופים. כן היה להם מראה קופי וגם אני לעיתים מזדהה כקופי ואם מתעקשים אני אומר יעקוף כמו יעקוב. האם מוצא האדם מן הקוף? יש בהחלט מצב ונראה לי שזה אחד מהסודות הכמוסים של אלוקים. כן, שני בחורים אתלטיים שהם אלה שכרתו את העץ הגדול שלנו לחלקים חלקים והרבה נסורת. הם עלו עם חבלים לצמרות העץ ולאט לאט חתכו בו עם המשורים הרועשים. משורים עם שרשרת כמעט כמו באופניים ויש גם בנזין. משיכה בחוט ההפעלה והמשור עובד בעוצמה והם תלויים בין העץ והשמיים והרחוב בעמוס שספג את אותן חתיכות שהחלו ליפול מהעץ. האם עצים מרגישים כאב? כמה כאב? מה בעצם יודע המדע על סבל של עצים?

היו חלקי גזעים וענפים מהעץ הענק שנקשרו לחבל ואז מזויות לא ברורות משכו את הענפים שיפלו לצד ימין ולא לשמאל. להוריד עץ גדול זה סיפור ויש בעלי מקצוע לזה. אני זוכר את אבא שלי מספר על אוקראינים במושבה החקלאית שלהם בווהלין שזה היה המקצוע שלהם וגם בקריית שאול נתקלתי בהם בזמן שהורידו עצים במקצועיות רבה לצורך הכנת קברים חדשים ומכניסי שקלים.  עצים שנופלים על מצבות משיש שחור ויקר זה בעצמו נחשב לפשע רציני בעולם המתים. כמה עצים הרגו אנשים?

גם כשכבר היה מחוסל ונמוך ובלי גזע בכלל הוציא האקליפטוס שלנו כמה סימני חיים ירוקים וצעירים. לדברי אורית הם לא ויתרו לו וחתכו אותו וגם שמו לו סיד לבן והרבה ואז הוא ממש מת ולתמיד. מה שנשאר מהאקליפטוס הענק עומד שם עד היום. מצבה מקורית ומעץ אמיתי ומיובש.

הייתי שם ברחוב עמוס 1 ועקבתי אחרי מה ששני האחים עשו. אז לא הרגשתי שום דבר כואב ומציק. לעיתים פעולות של הריסה וכריתה נראים מספיק מאתגרים בשביל לא לנסות ולהבין למה בכלל עושים את זה. מה דעתכם על אותם חקלאים מתנחלים השוברים וכורתים עצים אבל רק של ערבים? האם עצי זית של ערבים יכולים להביא שלום? מה דעתכם על המילה חישוף? האם זה קשור להרי השוף?  האם עץ האקליפטוס שלנו היווה סיכון בטיחותי ואולי אפילו ביטחוני? האם איזה נחש טיפס על האקליפטוס הענק והכיש מישהו בישבן בזמן שישן. לפני שכורתים עץ חייבים לטכס עצה האם ככה ראוי. יש עצים קדושים ויש עצים שזוכרים ויש סתם עצים, ובכל זאת לעקור עץ או סתם לכסח אותו זה לא בסדר.