יש הרבה זקנים והרבה יותר זקנות ובהרבה מקומות ועם הזמן יש רק יותר ומי שצריך להיות מודאג זה הביטוח הלאומי או בעצם הצעירים, כי יום אחד גם הם יהיו זקנים. אני לא מודאג כי יש טענה שמי שמרגיש וחושב כמו ילד ואפילו תינוק זה ממש כמו "אין שכל אין דאגות". אינפנטיליות בישראל זה לעיתים פריבילגיה.
לכל הזקנים יש שמות ואפילו שם משפחה. הרבה פעמים אנחנו לא זוכרים את השם שלהם ויש לזה יותר מסיבה אחת. תמיד יש מישהו שאמור לדעת איך קוראים לזקנה או לזקן ואין קשר לזקנה במסדרון שבבית החולים שעדיין חיה. מי זה הזקן הכי מפורסם בישראל? בן גוריון? יצחק שדה או הזקן מנהריים? יש לי חבר שתמיד היה נעלב בשביל הורי כשהייתי אומר הזקנים שלי. דווקא זכרתי את שמותים של הורי ואפילו את כינויי החיבה אבל הזקנים שלי נשמע לי בסדר. מה דעתכם? אגב אבא שלנו היה תמיד נראה יותר זקן מאמא גם כי היה לו שיער לבן וגם כי לא נהג לצבוע אותו. אני זוכר את אמא שלנו משתמשת במילה זקן וזה לא היה לבן גוריון דוד.
איך קראו לה?
אני לא זוכר את השם של הזקנה שגרה ברחוב אלכסנדר ינאי בתל אביב. יוצא שאני נזכר בה די הרבה. בכל פעם שאני עובר ליד רחוב אלכסנדר ינאי שליד כיכר היל בתל אביב אני נזכר בה. הטיפוס עם האוטו בעליה של רחוב הורקנוס עם הרכבים שנשארו מהלילה והאוטו זבל שאוטוטו מכסח להם את המראות הלא מוכנסות, לא מצליחים להשכיח את אותה זקנה. ככה גם בצד השני של שדרות נורדאו. כן הזקנה הזו גרה שם למרות שמעולם לא ביקרתי אותה בביתה ותמיד נדמה לי שהיא גרה בבית הפינתי אבל לכל רחוב יש כמה פינות וככה אני ממשיך לדמיין דברים. גם אינפנטיל וגם מדמיין וגם זבן אבל הסיפור הזה אמיתי.
רחוב אלכסנדר ינאי מלך יהודה וכהן גדול מבית החשמונאים 127 - 76 לפני ספירת הנוצרים
רחוב אלכסנדר ינאי רחוב בסדר. מתחיל בשדרות נורדאו ומסתיים ביוחנן הורקנוס. כולו רק 26 מספרים והרחוב ממש ישר. בחלק מהמספרים האי זוגיים ובמיוחד בבתים הנושקים לבניינים הגבוהים של נווה חברה לבניין ברחוב יהושע בן נון, ניתן לראות מאחור את שיפולי רכס הכורכר שעליו בנוי המתחם כולו של גבעת בית המטבחיים וגבעת היל. יש מצב שחלק מהבתים יושבים על אותו אתר ארכיאולוגי שחפר יעקב קפלן הארכאולוג של תל אביב יפו. קפלן כתב שחלק מהבתים הראשונים שנבנו במקום יושבים על אתר ארכיאולוגי עוד בטרם החל המחקר הארכיאולוגי היסטורי המסודר שלו בתל אביב. מפעם לפעם מקבלים דרישות שלום מהעבר כשרוצים להעביר קוים שונים של תשתיות בתחומי האזור. אני לא זוכר שמצאו שם שלדים ואפילו לא גופות מגולגלות בתוך שטיח. אוכלוסיה צפונבונית רגועה ושבעה. אנשים טובים כמדומני. אני לא זוכר ילדים שלמדו איתי שגרו באלכסנדר ינאי מהסיבה שהם למדו בבתי ספר אחרים. אז מתברר שמחשבות לחוד ומציאות לחוד. דורית סרנה ודורית און שלמדו איתי בתיכון בהחלט גרו שם על אמת. דורית סרנה והיום זיו גרה שם ותשמח לספר על עדנה פלידל, אלברט פיאמנטה, רטוש, להקת ענבל וכמובן המכולת השכונתית והספריה המיוחדת ועוד הרבה דברים.
ינאי והמטבעות
המטבעות של אלכסנדר ינאי מהווים פרק חשוב בנומיסמטיקה יהודית. אני רק מדגדג ודי. שנים נמשך הויכוח האקדמי על מי היה הראשון שטבע מטבעות יהודיים. ינאי כנראה שלא, אבל הוא בהחלט קרוב מאד. מטבעות ינאי הם אולי הפריטים הנומיסמטים הכי נפוצים כי יש המון. יש קושי בתיארוך הפנימי של מטבעות ינאי המרובים. מדינת ישראל המתחדשת השאילה מספר דגמים ממטבעותיו של אלכסנדר ינאי כמו העוגן והכוכב כלומר כובע השליט. אם בא לכם להעמיק בנושא אז קישור למאמר עמוס וגדוש של יהושע זלוטניק הקפדן
רפאל ספורטה גר באלכסנדר ינאי
הדבר הכי מסעיר שראיתי ברחוב אלכסנדר ינאי בנוסף לבית ספר ליוגה ופילאטיס בשם לוטוס, הייתה לוחית הנצחה במספר 18 לרפאל ספורטה שלוקח אותי לכיתה א עם הספר של מקראות ישראל ואני זוכר את השם של ספורטה ככותב של חלק מהסיפורים הכתובים שם. השם הזה נחרט לי מאז ויש מצב שהמורה שלנו אהובה יערי הכירה אותו באופן אישי ועובדה שהשם שלו נצרב לי בראש. גם לוין קיפניס כתב שם כמה דברים והסיפור על הזקנה העיוורת יושב לי בראש וככה למדתי שמי שלא יודע לקרוא - הוא כאלו עיוור. בהמשך יהנו הילדים שלנו מגן גורים הנפוץ מאד של ספורטה.
עמוס אריכא מספר
מצאתי ברשת כתבה נחמדה שהצליחה להדליק אותי. עמוס אריכא מספר על ילדותו ברחוב ובסביבה.
פניתי למר אריכא ובקשתי השלמות. וזו תשובתו הנהדרת לטעמי ותודה רבה
"זמן של שבועות אחדים לאחר אירוע בר-מצוותי בשנת 46, עברנו מרחוב מיכה הנושק בקצהו הדרומי לשדרות נורדאו לרחוב החדש אלכסנדר ינאי שגם הוא בקצהו הדרומי-מערבי נושק לאותה שדרה נאה.
אכן, אלכסנדר ינאי היה רחוב שלם שנבנה בתל-אביב מיד לאחר כניעת גרמניה במאי 45. שלב בנייתו הושלם כעבור שנה ורבע במקביל לשלב איכלוסו. רוב הדירות נועדו לחברים המשתייכים לארגון עולי רומניה, ומקצת מהדירות נועדו ליוצרים בכמה תחומים.
כאשר נכנסנו לגור ברחוב בבית מס' 13 בקומה החזיתית העליונה עדיין לא הושלמו גדרות האבן ורחוב היה עשוי מדחיסת כורכר. רק כעבור שנה או שנתיים נוספות נסלל בו כביש ראוי.
בין היוצרים שגרו שם היה אבי יוסף אריכא, המשורר והעורך אפרים תלמי, המלחין עמירן-פוגצ'וב, משורר הילדים רפאל ספורטה, המחזאי והעורך הספרותי אשר נהור, העיתונאי אליהו פורצקי, המבקר הספרותי ב.י. מיכלי,
ואחרים, כמו שני מנהל פזגז (אולי אני שוגה בשם החברה), הטייס דניאל בוקשטיין שנהרג עם אנשי צוותו באזור שער הגיא ב-48, ואישים נוספים. מדובר באוכלוסייה בעלת רמת השכלה גבוהה.
הבתים המוצקים היו בני ארבע קומות – ואלה שהתגוררו בדירות הפונות למערב נאלצו במשך שנים רבות לסבול מקרבה מטרידה לחצר בית המטבחיים העירוני.
עדיין היו בסביבה שרידי פרדסים אחרונים ואפילו נמצא במרחק של כמאה מטר מהרחוב גם בוסתן ערבי יפהפה כמעט כאילו נלקח מאחד מציורי השמן של נחום גוטמן. מכאן והלאה התפתחה הסביבה במהירות. אני מקווה, אישי הנכבד, כי במשהו אני מרחיב את ידיעתך על הרחוב.
בברכה, עמוס אריכא ". סוף ציטוט ושוב תודה לעמוס גם על ההשלמה בכתב וגם בעל פה בטלפון.
בית גל, שלום רב הוא ספר שכתבה המשפחה בעזרת הוצאת וילנסקי. אפשר לקרוא אותו בקישור הבא
ראיתי שהיום רולנדה שגראן גרה ברחוב במספר 7 וזה מידע מהרשת ולא ידע אישי. נזכרתי שגם אסתי ידין ע"ה רכזת החפירות של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב גרה במספר 17 ושוב זהו ידע לא אישי.
הזקנה שגרה ברחוב אלכסנדר ינאי או למה רומנים אוספים בולים
הזקנה מרחוב אלכסנדר ינאי נהגה לבקר אותי בחנוק מדי פעם ואפילו פה ושם נהגה למכור לי דבר מה כמו מדליות, שטרות ואפילו הצליחה לשכנע אותי לקנות בולים. מי אמר שבולים זה אוסף חינוכי? היא נהגה להזכיר את אח שלה שהיה אספן עוד ברומניה. רק שתדעו שאספנות בולים בישראל נשלטה שנים הרבה על ידי כוחות רומנים בעיקר שהיוו כוח חזק גם בפילטליקה העולמית. מי מכיר את הסדרה הראשונה של רומניה עם ראש השור Cap de bour? אולי יום אחד נספר על זה משהו עם זקן אחר מבאר שבע שהיה לו כובע מיוחד וראש משונה וחריג במיוחד.
כמעט בכל פעם שאני רואה את דוד בן עמי מהמכירות הפומביות ברחוב אידלסון 13 אני נזכר בה. דוד כבר מכיר את המבט שלי כשאני כאילו נזכר בסיפור שהוא עצמו סיפר לי. האמת שדוד בן עמי ראה אותה אבל רק במצב מאד סופי ואני בטוח שהוא לא הכיר אותה כשעוד הייתה בחיים. דוד בן עמי מהמכירות הפומביות זוכר אותה ממש נהדר אבל רק בהמשך תבינו בדיוק גם באיזה מצב צבירה. מבחינתו זה היה אירוע סביר, כי היו גם כאלה שלא.
לבוש לא מחייב
הזקנה מרחוב אלכסנדר ינאי נהגה להתלבש בשמלות בסגנון פ'יגמה או וילון. היא לא הייתה מוזנחת אבל לבושה היה מעט איך לומר לא מחייב במיוחד. תמיד הייתה נקיה אבל ניתן לומר שלא הייתה הגברת הכי יפה בעולם. יש מצב שאנטישמיים היו משתמשים בדמותה לתיאור יהודים מכוערים ומפחידים. לדעתי היא הייתה אישה מאד פיקחית והחיים לימדו אותה לשרוד בדרכה. תמיד נהגה להזכיר את אחיה שממנו קיבלה כל מיני דברים. אין לי מושג במה עבדה ואיך חיה בשוטף. אני כמעט בטוח שמעולם לא הקימה משפחה והאח שלה היה הדבר היחידי בחייה אם היה לה בכלל אח. כנראה שכן אבל אמרו כבר טוב שכן קרוב מאח שלי או אח שלו. אני כמעט בטוח שהייתה ממוצא רומני. תורידו את המילה כמעט. היא הייתה רומניה נקודה. מעניין אותי אם זה קשור לזה שהתאחדות עולי רומניה בישראל שוכנת באלכסנדר ינאי 3. פעם מסתבר היו שם הרבה רומנים. בספר של משפחת גל שלא הייתה מרומניה יש התיחסות חמודה לנושא. שיכון הרומנים אחלה כותרת. אגב מי מושקע בנדל"ן ברומניה? קחו בחשבון שברומניה הכל יכול לקרות והקרקע שעליה בנו את הקניונים כבר מזמן במקום אחר.
"אתה זקן שב בשקט ואל תפריע לנו הצעירים בבקשה!"
אני זוכר ממנה כמה דברים כל כך מיוחדים שיש לי כעת הרגשה שהייתה סוג של קוראת בעיניים ובפנים. אולי סוג של מכשפה אבל במובן החיובי אם יש דבר כזה בכלל. כשהגיעה לחנות נהגה לדבר ולעשות את העסקים רק איתי ובטוח שזה קשור לזה שהבינה שאיתי יהיה לה יותר קל כי צעירים לעיתים קצת יותר אהבלים ונכונים להרפתקאות מסחריות ובטוח שיותר קל לטשטש אותם במלל מתחכם.
אני זוכר שנהגה להגיד לאבא שלי "אתה שב בשקט שם בכיסא שלך ואל תפריע לנו הצעירים. אתה זקן ואל תתערב בבקשה". כן היה לה כזה סוג של חוש הומור שבכלל לא היה בעל אופי הומורי. מה דעתכם על חוש ההומור של ננסי ברנדיס? לדעתי קלראשו של הגששים יותר עדיף ויותר חזק. האם רומנים יודעים להצחיק? סוגיה בכלל לא פשוטה. מה לגבי יחסי רומנים פולנים ורומנים מרוקאים? אבא שלנו נהג לומר שרומנים יודעים חשבון. נשמע לי מאד מוזר סוג של קביעה שכזו, אבל בדיקה לעומק מגלה שזה נכון מאד. הרומני הכי מוצלח שהכרתי היה מריו ליביו וסליחה מכל האחרים.
שאלה: "מה הפתגם המפורסם ביותר ברומניה?" תשובה: "אל תסתכל בקנקן, קח אותו". מי אמר שרומני זה מקצוע ולא מוצא?
היה כתוב בעיתון המקומי
יום אחד קראתי ידיעה בעיתון מקומי שהקפיצה אותי. סופר שם על זקנה בודדה שכאילו נעלמה. לא ראו אותה בשום מקום. השכנים לא יודעים כלום. מהדירה לא היה ריח ולכן לא היו סימנים מעידים לארוע חריג. הכל רגיל ולכן כולם בשגרה הטובה. במדינה מסודרת יש מי שאחראי לאנשים בודדים וכעבור מספר חודשים שולח האפוטרופוס הכללי מישהו לפרוץ את הדלת בביתה של אותה זקנה. כן המשטרה רצתה לפרוץ כבר קודם אבל כבוד השופט אמר שלא פורצים ככה סתם לאנשים הביתה ומה זה בעצם בוער. לדעתי כבוד השופט צודק. שופטים אגב תמיד צודקים וגם השופטים הראשונים של א.א. צדקו רק חבל שלא היו להם ביצים.
אז חזרנו לזה שפרצו לדירה של הזקנה באלכסנדר ינאי. לפורץ ברישיון קוראים דוד בן עמי אנדרס שעבד אז באפוטרופוס הכללי. דוד נכנס לדירה עם שני מלווים והכל היה שם מסודר בצורה מכובדת. הוא הסתובב בדירה הלא גדולה ובשלב די ראשוני הוא מגיע לחדר השינה עם חלון מעט פתוח. הוא מגיע למיטה ומבין שהמיטה מאוכלסת במשהו, ואז הוא מרים את השמיכה ורואה את מה שנשאר מאותה זקנה. אם תרצו לקבל פירוט אז דוד יעשה את זה אבל נאמר שפה היה לנו מקרה בסדר ואפילו התולעים והנספחים עזבו את הכבודה בשקט ויש לנו שערות, שלד וקצת עור והכל בסבבה. לדוד יש כבר ניסיון עם דברים שכאלה ויש מצבים הרבה יותר לא משהו בלשון המעטה.
כשקראתי את הידיעה הייתה לי תחושה שזו היא. ברור קצר עם דוד אימת את כל הנחות העבודה שלי. וכן מה שנשאר מאדם אחרי פרק זמן שכזה זה שיער ושלד בסדר ודוד אומר שלא היו שם תולעים בכלל. פעם שמעתי מישהו אומר על מישהו אחר שהוא כל כך מגעיל שאפילו התולעים לא ירצו לגעת בו אחרי 120. מה עמדתכם בנושא חיבוט הקבר? כדאי לכם להתכונן.
כן בסוף התברר שהיה לה אח יקר ודואג, שמאד התעניין בסוף הסיפור ובגורל הדירה, כי תמיד דירה בצפון תל אביב מביאה כסף.
גרתי באלכסנדר ינאי 19 משנת 1956. עדנה פלידל ובעלה התגוררו במספר 17. זוכר היטב את ספורטה שבשלב מסוים עבר לנהל את בית הספר אוסישקין. במספר 13 התגורר גם גדי פלום שנודע בכנויו ש"ץ. ברחוב היו 3 חנויות מכולת. סקומורובסקי במספר 3, אוקסמן במספר 9 וכהן במספר 24. יעקב קוטליצקי.
השבמחקנזכרתי שברחוב (למיטב זכרוני במספר 14) התגורר גם חבר הכנסת קורן. זוכר גם היטב את להקת ענבל שהתאמנה באולם במספר 3 ובערבים ערך שם משה פלדנקרייז את שעורי התעמלות שלו, בעיקר לנשים. השעורים היו מוקלטים ומושמעים ממכיר שטטיפ רקורדר שהוצב על הבמה בצד הצפוני של האולם ופלדנקרייז היה מסתובב הין המזרונים עליהם שכבו המתעמלים והעיר הערות למי שלא ביצע כיאות את התרגילים. באותם ימים לא חשבנו שאנחנו צופים בהיסטוריה בהתהוותה, דבר שהתברר לנו שנים רבות אחרי.
השבמחק