יום חמישי, 14 באפריל 2016

מסורת האיים טיראן וסנפיר בזכרוני הדוהה


יוסי שחם הצדיק מנטעים נזכר באיים שהכיר והכל בשל העברת השליטה ממצרים לסעודיה.
כתב ומתארח בבלוג יוסף שחם

בשנת תרפפ"ו, כשעוד היינו אימפריה, היו בשליטתנו שתי קולוניות קטנות בפתח מפרץ אילת, האיים הקטנים טיראן וסנפיר, בעוד טיראן חשיבותו הצבאית היתה רבה, כשהוא ניצב ממזרח למעבר הצר בפתח הכניסה למפרץ אילת, מול ראס נצרני, היה ידוע ומוכר כטריטוריה מצרית, מעמדו של סנפיר היה לוט בערפל והוא נחשב ל "no mens land".
במבצע קדש ב1956 כאשר צה"ל כבש את האיזור, נמצאו בראס נצרני 2 תותחי חוף ענקיים שהציב גמל עבדל נאצר,(זה הנאצר שעליו שר אריק לביא , נאצר מחכה לרבין אי אי אי ) כדי לחסום את הכניסה למצר אילת בפני הספנות הישראלית, לועות התותחים היו מפוצצים, אבל ב1982 כאשר פינינו את סיני, נלקחו התותחים והם מוצבים היום לראווה בבית האוסף של צה"ל ביפו.

בשנים הראשונות לכיבוש במלחמת ששת הימים ב1967 היו מוצב חיל משמר ישראלי בשני האיים, מחלקה בכל אי, אחרי כמה שנים ננטש סנפיר ורק פעם בחודש יצא סיור חמוש חיילי חי"ר מילואים, על נחתות ודבורים של חיל הים, כדי לסייר ו"להפגין נוכחות", כפי שקראו לזה בז'רגון הצה"לי.
יש לי סיפורים ממקור ראשון על אפיזודות הזויות באי סנפיר חלקן אמיתיות וחלקן ודאי בדוי או הומצא בהווי המטורלל של האי הנידח הזה.
בשרות מלואים אחד ב1969 נקבצה על האי מחלקת חיילי מילואים בפיקוד אחי המהולל סגן ישי שלו (שטיניג), יחד איתו היו מחלקת חיילים זרוקה שנקבצה מכל מיני יחידות בחטיבה, הסמל נחמן הטבח ינקו וא' שותפי למשרד יחסי הציבור שעליו יש לי עלילה נפרדת.
מספר אחי שיום אחד יצאו שני חיילים לטיול או סיור באי, נתקעו או אבדו באחד הערוצים היבשים, האי היה חסר מים לחלוטין, הם הצליחו להגיע לאחד החופים ושם לשמחתם מצאו כמה תיבות תפוזים שנפלו מסירת מטען, התפוזים האלה הצילו את חייהם.
לחיילים לא היה כמעט, מה לעשות, את רוב זמנם בילו בים, הריף היה עשיר מאד בדגים ואלמוגים, היו אחדים שהוציאו מהים צדפות גדולות הנקראות "אבו שבע" על שם שבע הקרניים שעל קשוותם, הבעיה הייתה שהן היו חיות, מה עושים? תולים אותן על חבל הכביסה עד הבוקר הגוף נופל ונשארת צדפה נקייה ונוצצת. היום לא הייתי ממליץ לעשות פעולה עבריינית שכזו, אבל אז בסיני , בצה"ל, החוקים נשארו בצדו האחר של הקו הירוק.
הפעילות האינטנסיבית הזו באה לכדי סיום, כאשר יום אחד נראה בים, ליד המוצב פטרול של שלושה כרישים גדולים שזנבם המשולש בלט מעל המים, מאותו יום הסתפקו החיילים בסתם דייג, הדגים היו גיוון למנות המזון הצה"ליות שהסתכמו לרוב במנות קרב שינקו הטבח השתדל לגוון גם בדגים.

על מבצע אחד בו הייתי מעורב חפצתי לספר, שותפי א' היה כאמור, על האי סנפיר ולדברי אחי פעילותו העיקרית התמצתה רק בלהתלונן על התנאים והאוכל, במשרד בתל אביב קיבלתי מסמך ובו בקשה לקבל הצעה למבצע יחסי ציבור של חברת החשמל, הייתי זקוק לנסיונו המקצועי של שותפי כדי לענות על המכרז, הזמן היה מוגבל, החיילים של אותן שנים, שרתו מדי שנה 30 יום רצוף, בלי פרץ וצווחה,בלי "שוברים שתיקה" ואפילו בל כרמלה מנשה, מה עושים? התקשרתי לחטיבה נמסר לי שמדי יום או יומיים, מטוס קל מצניח לאי סנפיר, דואר, עיתונים וכנראה גם לחם, העברתי את מסמכי המכרז לחטיבה ביפו, המעטפה הגיעה לשארם א-שייח', כעבור יום הוצנחה לסנפיר, א' מילא את פרטי המכרז, כעבור כמה ימים הגיעה נחתת האספקה, המעטפה הוחזרה לשארם א-שייח' והגיעה לידי כעבור כמה ימים, הלכתי למסור את המכרז ואז הודיעו לי שהכל בוטל!

לאי טיראן הגעתי פעם בסיור מפקדים , הגענו משארם במטוס קל, לאי טיראן היה "זנב" יבשתי שטוח לכיוון צפון, שם היה המנחת, תמיד היו רוחות חזקות, שלעתים לא איפשרו נחיתה, נחתנו ועלינו על הקומנדקאר של המוצב, בצריף חיכו חיילי המחלקה. החיילים שלנו היו חיילי מילואים טיפוסיים, בעלי משפחות, עסקים, בעיות לא חסרו, כל חייל כזה קיבל בשרות של חודש, כמה ימי חופש בצפון, התנאים היו ספרטנים, צריף, מיטות שדה, רדיו, כמה משחקי שש בש, עיתונים הגיעו כאשר התאפשרה הצנחה, מזון חדגווני, אבל הרבה דגים מהים,לא זכור לי שמשפחות פנו כדי להתלונן, היינו ,כנראה, קשוחים יותר.

סיפור נוסף מהאיזור זכור לי היטב, הייתי מועסק , בנושא יחסי ציבור ברשות שמורות הטבע, הייתי צריך להוציא עלון הסברה על שמורת המנגרובים בנבק, נבק נמצאת ליד ראס נצרני, מול האי טיראן, זה המקום הצפוני ביותר בעולם בו צומחים המנגרובים (שיחים מעוצים הצומחים בתוך מי הים המלוחים)
היה לי טקסט רק חסרו לי צילומים, על תקציב לשלוח צלם מקצועי אפילו לא חלמו באותם ימי בראשית, לסמל המרפאה שלנו מיקי, היתה מצלמה, אביזר די נדיר באותן שנים, סיכמתי איתו שהוא יצלם, שלחו לי מהמשרד במטוס היומי סרט קודאק 200 ,נסענו בקומנדקאר הצבאי, יעני "סיור פתיחת ציר". לכיוון ראס נצראני ובנבק החובש של הסיור שלף מצלמה, הצילומים המאולתרים האלה פיארו את עלון ההסברה הראשון למטיילים על איזור ראס נצראני ונבק שהוציאה רשות שמורות הטבע.

יש באמתחתי עוד הרבה מעשיות, חלקן אפילו אמיתיות, דבר אחד לא אוכל לשכוח, את השמחה,שלי האישית, כאשר עזבנו לבסוף את סיני, את דרום סיני, את הכיבושים, האפוריות והשחיתויות שהאיזור הזה העניק לנו בשפע וחזרנו למה שהוא ארצנו בלי פיקפוקים והזיות.

עשור למבצע סיני – מדליה ממלכתית 1966
פני המדליה עיצוב צבי נרקיס
במרכז – ציור מסוגנן של ספינה העוברת במיצרי טיראן ושמש מקרינה, מסמלים שלום ושלווה במפרץ שלמה. על השפה, למעלה, כתובת בעברית ובתרגום לאנגלית "עשר שנים למבצע סיני". על פני השטח כתובת בעברית "וכל נתיבותיה שלום".
על השפה, למטה, תרגום הכתובת לאנגלית וציון המקור "משלי ג' 17

אין תגובות:

פרסום תגובה