יום חמישי, 30 ביוני 2016

מה למדתי מהשופט חיים אילת ברחוב שמעון התרסי 6 בתל אביב

MONDAY, MARCH 21, 2016


חיים אילת היה שופט שלום במדינת ישראל ואפילו סגן נשיא בית המשפט. מעולם לא הבנתי למה אומרים בית משפט שלום כאילו יש גם בית משפט למלחמה ואולי זה משהו בסגנון של שלום ולא להתראות אבל רדו מהשטות הזו בבקשה. מעולם לא נשפטתי אצלו בכלל ובכל זאת אני זוכר אותו ממש טוב כי נפגשנו לפחות 5 פעמים ואולי גם כפול ויותר. הכל התחיל מזה שפעם אחרי הצבא או לפני הצבא הלכתי ללמוד קורס באוניברסיטה העממית בתל אביב. כן היה דבר כזה של העירייה ואפילו ברחוב שמעון התרסי 6 והבית הזה עומד וקיים אבל כבניין רגיל פרטי ואם תרצו אתם יכולים לברר אצל אילנה שמש שם בדוי שגרה ממש קרוב והמאהב שלה הקודם, היה שם ממש צמוד. הבניין הזה היה פעם מעון נערים עובדים ועוד דברים בהמשך. דני רכט כתב עליו באתר תל אביב 100 

זה היה קורס או סדרה של מיפגשים בהם חיים אילת השופט הרצה בפנינו על כל מיני דברים של חוק ומשפט עם דוגמאות וזהו. מי שרצה כתב במחברת ומי שלא אז לא. בסוף לא היה בכלל מבחן ולא תוצאות ובלי תחרויות. קורס חופשי להעשרת הידע האישי והאגו כמו גם המנגנון העירוני והקופה הציבורית. מכל הקורס החמוד הזה וסדרת המיפגשים אני זוכר אולי שני דברים ואולי שלושה וטיפ טיפה. חיים אילת עישן הרבה כמדומני ושפתו הייתה ברורה וקולו היה בסדר גמור, שיער מאפיר ומשוך לאחור. אז גם נדמה לי שהבנתי ששופט נראה ממש רגיל ובלי גלימות בכלל.

”השופט חיים אילת ז"ל סגן נשיא בית המשפט נולד בשנת 1934 בבודפשט, הונגריה. בשנת 1938 עלה ארצה. למד בבית הספר העממי "החשמונאים" שבתל אביב. בשנת 1947 שב להונגריה שם סיים את לימודיו התיכוניים. בשנת 1956 חזר ארצה והתקבל לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית שבירושלים. בשנת 1960 נמנה בעתודה האקדמאית והחל לשרת בצה"ל ביחידת הפרקליטות הצבאית ,השתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, שוחרר בדרגת סרן. בשנת 1965 קיבל את רשיונו כעורך דין. בין השנים 1965-1970 עסק כעו"ד במשרד פרטי. בשנת 1970 מונה לשמש כעו"ד של עיריית גבעתיים. בשנת 1975 מונה לכהן כשופט בית-משפט השלום. בשנת 1991 פרש לגימלה. נפטר ביום 10/07/2011.“

משכב זכר איסור מהתורה וגם מהמנדט
חיים אילת השופט דיבר באותן פגישות על המושג הביאס קורפוס וגם על שלוש הרשויות האמורות להשלים אחת את השניה ולא לפלוש לתחום לא להם. בדרך כלל המערכת המשפטית עצמה נמנעת מדברים מעוררי מחלוקת הכתובים במשפט ובחוק. חוק זה חוק ויש לציית לחוק גם אם הוא לא הכי מוצא חן בעיני המשתמש. יש גם כאלה המצליחים להיות פורצי דרך ומקוריים. נדמה לי שרצה להראות לנו ששופט כמו גם יועץ משפטי אינו רק חותמת גומי ולשיקוליו, אופיו ושיפוטו יש משקל בתנאי שזה מחזיק משהו. כן שופט במערכת המשפט והחוק יכול גם להיות חלק מהמערכת המעצבת את החוקים שכבר נכתבו על ידי הרשות המחוקקת ואמורים להנחותו באותו תלם. הוא הביא לנו דוגמא והיא נחרטה בראשי אבל רק בחלקה והרבה זמן ניסיתי להגיע לאותו דבר והנה אולי יגעתי ומצאתי ואפילו בעצמי ותודה לנפלאות הרשת וגם אתם נפלאים. הכל סובב סביב נושא יחסי המין בין גבר לגבר וגם בין אישה לאישה מבלי לחשוש שהמשטרה תצוץ מאחוריך עם רישום מפליל.

הבריטים היו בפלשתינה א“י והשאירו לנו פה הרבה דברים כמו גם חוק ומשפט ואפילו עוד דברים ממש בסדר. הבריטים היו נגד יחסי מין שלא כדרך הטבע וגבר עם גבר לא בא להם טוב וזה אפילו כתוב באנגלית ואם אתם לא מאמינים אז תבדקו מה הם עשו לאותו גאון אלן טיורינג Alan Turing

חיים כהן משפטן 1911 - 2002


כהן יש רק אחד וחיים כהן אכן היה יחיד ומיוחד
"עם הקמתה ירשה מדינת ישראל, באמצעות פקודת סדרי השלטון והמשפט, את חוקי המנדט הבריטי, שלפיהם נחשב קיום יחסי מין הומוסקסואליים לעבירה שדינה עשר שנות מאסר. היועץ המשפטי השני לממשלה, חיים כהן, נכשל בניסיונו להעביר בממשלה החלטה המעבירה את ההכרעה בנושא להנחיית היועץ המשפטי, אך הורה למשטרה שלא לאכוף את החוק (חיים כהן הפעיל כאן את סמכותו לשיקול דעת בעניין אכיפת חוקים, סמכות שמסורה ליועץ המשפטי גם כיום, כל עוד לא הורו לו הכנסת או בג"ץ אחרת). לימים כתב כהן: חשבתי שמחובתי שלא לקיים חוק שהוא לפי דעתי בלתי מוסרי. אנחנו דרשנו מן השופטים הגרמנים שלא יבצעו את החוקים של הנאצים כשהיו אנטי-מוסריים בעיניהם, ואני חושב שזו חובה המוטלת על שופט ועל יועץ משפטי שלא ייתנו את ידם לביצוע חוקים שהם לפי מיטב מצפונם בלתי מוסריים.

כיכר השופט חיים כהן בתל אביב 


שיחות עם חיים כהן, מיכאל ששר, הוצאת כתר
בעת שכיהן כשופט בבית המשפט העליון פסק חיים כהן כי: "משכב אישה שלא כדרכה, וכן משכב זכר כשהמעשה נעשה בצנעה ועל ידי בני אדם בגירים מרצונם הטוב אינם מעשים שיש בהם קלון, ואין הם מעידים על עושיהם שהם פושעים הראויים לעונש".

בישראל לא הועמד מעולם אדם לדין פלילי בעוון קיום יחסי מין הומוסקסואלים כשלעצמם, אם כי קרה שחיילים הועמדו לדין צבאי על עברה כזאת. נאשמים בישראל הורשעו בסעיפי האיסור על משכב "שלא כדרך הטבע"; על פי רוב דובר בנאשמים שהואשמו בעבירות מין חמורות יותר, אך הורשעו בקיום יחסים שלא כדרך הטבע. פסק-דין כזה ניתן ב"פרשת והבה" על ידי שופט בית המשפט העליון שניאור זלמן חשין. והבה הואשם בהחדרת איבר מינו לפיו של ילד בן חמש, אך במקום אינוס קטין בחרה התביעה להאשימו ב"משכב שלא כדרך הטבע". בפסק דינו הרחיב חשין את האיסור הפלילי על יחסים כאלה, ואף החיל אותו על יחסים לסביים. בפסק דין אחר "פרשת כראדי", 1956 כתב חשין בפסק דינו: העבירה שבה הורשע המערער, משכב זכר, היא חמורה ביותר. חמורה היא בייחוד כאשר היא נעשית - כאשר היה כאן, במקרה דנן, בגופו של קטין."





אין תגובות:

פרסום תגובה