יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

כשנולדתי אבא שלי היה נהג מונית

אבא שלי היה נהג מונית. לפני זה היה שוטר, ובהמשך, אחרי המונית, קנה חנות והיה לסוחר מטבעות. בסוף הוא נפטר כמו כולם. כשנולדתי אבא שלי היה נהג מונית.

אבא ואני עם המונית מתוצרת ווקסהול וברקע רידינג


הנהג ש. לידרמן ת"א סוקולוב 93 ר"נ 57622 lic מספר מונית 40-733
תחנת המוניות הייתה ברחוב בן עמי במקביל לקולנוע חן וליד כיכר צינה דיזינגוף טלפון 288811
כמעט תמיד המונית הייתה פיז'ו. פולקסווגן ומרצדס מגרמניה? מעולם ולעולם לא. never

תמיד כשאני נוסע במונית אני חושב על המונית של אבא שלנו ועל החיים הלא קלים של נהגי המוניות. לכאורה זה נראה נחמד להיות נהג מונית אבל זה רק נראה. בדרך כלל אני נוהג לדבר עם נהגי המונית. רובם אוהבים מאד לדבר. לא פעם עוברת לי המחשבה של להיות נהג מונית מסוג שונה ולו לכמה ימים. מחשבות לחוד ומעשים לחוד. נדמה לי שכמעט ולא קרה שום דבר טוב בתחום המוניות בישראל, למרות שאולי אני לא ערני מספיק לנושא. מחירי הדיזל והסולר זו רק דוגמא. היום במסגרת החלומות באספמיה הייתי נהג מונית ברכב חשמלי או היברידי.


המונית של אבא פיג'ו 404 ברקע קיסריה ואמת המים


רוברט דה נירו גם היה נהג מונית אבל לא על אמת
להיות נהג מונית אומר שאתה נוסע לאיפה שאומרים לך ובסוף גם משלמים. אני זוכר שאבא שלנו סיפר שהיו מספיק מקרים שלא שילמו. יש כל מיני טיפוסים ותמיד היו. עם הזמן לומדים למי לא לעצור ומסיבות שונות. לפעמים עוצרים ואז מוצאים תירוץ ולא לוקחים את הנסיעה כי משהו לא נראה. פושטקים וערסים תמיד יהיו. גם נרקומנים ושיכורים. היום יש יותר ומהכל. היום נהג מונית מתפרנס הרבה יותר קשה מפעם ומהרבה סיבות. היו מספר נהגי מוניות שנרצחו סתם.

חקלאי, נהג, שוטר, נהג, סוחר ותמיד ניצול שואה
אבא שלנו הגיע למונית אחרי כעשר שנים שהיה שוטר.  אבא למד נהיגה כנער בפולין לצורך עזרה במשק שלהם במושבה החקלאית סלישץ' זוטא  שבפולין. הרישיון שלו היה גם למשאית  ובקורס החצי שנתי שעבר שם,  הוכשר גם לבצע תיקוני רכב. אחרי השואה וקפריסין הגיעו הורי ואחותי הבכורה דבורה לישראל. אבא גויס למשטרה והיה שוטר. המשכורת במשטרה הייתה כזו שחיפש יותר פרנסה. נדמה לי שהפיתוי הכספי בחוץ היה גדול והכבוד קטן.
שמעתי אותו אומר שאם אביו יעקב הי"ד היה זוכה לראותו כנהג מונית היה חוזר מיידית לקבר. פעם סיפר שהיו ימים בהם הרוויח ביומיים או שלושה יותר מהמשכורת החודשית במשטרה. נדמה לי שלימים, הצטער אולי שלא התקדם והתפתח כמו חלק מחבריו במשטרה ויש מצב שהיה מוותר על הנסיעות הבלתי נגמרות במונית. חברים ואנשים טובים שנזכור כולנו שהחיים האמיתיים זה לא תוכנית כבקשתך.

המונית הראשונה של אבא ברמת הטייסים עם אראלה ובני משפחת גרבש

תמיד לצידו 
הייתי לצידו של אבי שמואל הרבה שנים. מ-1980 השנה בה השתחררתי לעולם האזרחי ועד לפטירתו ב-2008. הייתי צמוד אליו בשעות העבודה ויותר. את השעה בה החזיר את נשמתו לבוראו החמצתי. אולי מוטב שכך. היו לנו המון שעות ביחד של כל מה שתרצו. נדמה לי שידעתי כמעט הכל אבל תמיד מתברר שחסרים כמה חלקים קטנטנים לתצריף השלם. זה ברור ככה לגבי כל אחד ובכל זאת זה אבא שלי ולכן זהו אולי, מסע אינסופי לליקוט המידע שכנראה לעולם לא יושלם במלואו. אין סוף לכמות המידע ולרזולוציה שניתן לשאוף.

תנועה חופשית ודוגמא אישית
לאחרונה עברה לי המחשבה הממש לא מוצקה שהמונית של אבא הייתה עבורו לא רק פרנסה. בעקבות עיון נוסף בזכרונותיו עברה לי המחשבה שראה ברכב משהו המאפשר לו תנועה חופשית. בעברו נאלץ להימלט ממקום הולדתו ועד שהגיע ארצה. זה היה מרוץ כנגד הכל. הקטע בו ניסה לשכנע את אביו לעזוב עד יעבור זעם עם כל המשפחה, כמו שרבים עשו ונעו מזרחה לתוך רוסיה, צץ לו כל הזמן. אז הוא היה נער עם רישיון והעלה את האפשרות שאולי רצוי לעזוב הכל מאחור ולא להסתכן. אביו ביטל זאת על הסף מנימוקים שונים ובעיקר מדוגמא אישית לשאר התושבים. 

מוניות בן עמי טלפון 288811 כיכר צינה דיזינגוף TAXI BEN AMI

לעולם לא אוטו גרמני - פיג'ו זה בסדר
כנער אני זוכר בעיקר את המונית האחרונה. זו הייתה פיג'ו 404 דיזל צבע בהיר קרם וברור שעם פס צהוב. בשביל להניע את הדיזל היה צריך ללחוץ על כפתור חימום במשך זמן רצוף ואז זה היה קורה. מתמונה אני משחזר את המונית הראשונה של אבא שהייתה פיג'ו 403 סטיישן (בתמונה) ובהמשך הייתה גם צ'אקר מארצות הברית של אמריקה שעשו פה ניסוי על חי ובסוף אספו את המוניות והפיקו לקחים. גם את השם דה סוטו אני זוכר נזרק לאוויר בשנים הרבה יותר מאוחרות כחלק מסיפורי הנוסטלגיה. הייתה גם ווקסהול ויש ממנה כמה תמונות. אבא אמר שזה לא אוטו ושהשרות של האחים עייני זה פרק בפני עצמו. אם לעולם לא אוטו גרמני אז פיג'ו זה בסדר.


שלט מקורי מפעם של ככר צינה היום בתוך מלון סינמה

תחנת מוניות צמוד לקולנוע חן וככר דיזינגוף
התחנה של אבא הייתה ברחוב בן עמי 16 בת"א. ממש בצמוד לקולנוע חן. מוניות בן עמי ככר דיזינגוף טלפון 288811. הייתה כיכר עגולה ואמיתית של צינה דיזינגוף לפני ההגבהה המזוויעה של הכיכר הנוכחית. היום אין שם יותר תחנה כי עשו רפורמה עם סילוק הכיכר. קולנוע רב חן עומד. גם תחנת הדלק שממול. גם שאר המבנים. הוריה של נדיה כהן אלמנתו של אלי כהן המרגל שלנו בדמשק, ניהלו את המזנון ממול שהיה מסעדה מזרחית עם פלאפל. אלכסנדר פן נהג לשבת שם לעיתים.

פה בדיוק הייתה תחנת המוניות שאבא עבד בן עמי 16 ליד קולנוע חן ומול תחנת הדלק

פס צהוב בגובה החלון
המוניות היו עומדות זו אחרי זו כשלכולן פס צהוב בגובה המותן של החלון. לדעתי הצבע הצהוב בטוח עם משמעות כלשהי ומעניין מי יודע להסביר. מספר המונית של אבא היה 40-733. מספר רישיון 57622. שני מספרים קבועים שהולכים איתך כל זמן שיש לך מונית. מספר למונית עולה כסף. אפשר לראות בזה סוג של מניה ממונעת היודעת עליות וירידות. אני זוכר כמה מספרים מהעבר אבל לא מתחייב לזמן ולמטבע, אז נעזוב את הכסף לכמה דקות בבקשה.  בניו יורק זה עולה הרבה יותר. בתחנה היו עוד נהגים. אני זוכר שם את הג'ינג'י וגם את קוניק וגם אחד שכולם קראו לו הגיבן מהכיכר כי הייתה לו כנראה גיבנת. בעצם בטוח שהייתה לו, כי לא נותנים שם כזה סתם. אפילו אני ראיתי את הגיבנת. תמיד גם הזכירו את קופל שהיה בעברו נהג מונית והתפתח לכיוון השכרת רכב ועוד דברים בקופל טורס עד שהלך לעולמו.

מספר המודל 404 ומתחת לוחית פח שהייתה במונית של אבא הנהג ש.לידרמן ת"א סוקולוב 93 רישיון 57622 lic s.liderman.sokolov 93 st. tel aviv

בעלי מקצוע ויועצים לחיים
המונית של אבא דרשה טיפולים. את בעלי המקצוע שטיפלו בה הכרתי לימים כשנזקקתי למכונאי, חשמלאי, פחח ועוד מיני זוטות. צביקה מלמד היה נער מתלמד כשאבא הכירו לראשונה. צביקה מלמד ירא שמיים ומכונאי רכב מסור ובעל מקצוע מעולה, חרוץ, הגון, טיפל תמיד במונית של אבא. יעקב רובינשטיין חשמלאי הרכב היה משהו מיוחד. המקום שלו ביפו היה בלתי נשכח. לא הבנתי מעולם למה תמיד נהג לעשות איתנו סיבוב כשהוא מעולם לא מאחורי ההגה. כשאבא שלי הסביר לי שאין לו רישיון נהיגה הבנתי והפנמתי. תראו לי עוד חשמלאי רכב מדופלם ללא רישיון נהיגה. צמיגים בדרך כלל אצל משולם ברחוב אלקלעי ליד שוק בזל. יועץ המס דוד שרגורודסקי מרחוב השפלה טיפל בהרבה נהגי מוניות. ביטוחים אצל אריה מזור שהיה בעברו נהג מונית וגם שכן בשכונה. יוסף שטיינמן עורך דין ברחוב החשמל שהיה חבר של אבא עוד מהמשטרה.

צביקה מלמד מכונאי רכב מעולה טיפל במונית של אבא

לקוחות קבועים
לאבא שלנו היו גם לקוחות קבועים שנסעו רק איתו. ככה לפחות ידענו. מסתבר שבהרבה תחומים יש נאמנות בין לקוח ונותן שרות. אני זוכר שני שמות בוודאות. אדון וולף וגברת לוצ'יאן. לא היה קשר בין שני השמות. אדון וולף היה ספק של דברי סידקית למקומות רחוקים. הנסיעה איתו התארכה לכמה שעות ואפילו ליום שלם. גברת לוצ'יאן גרה בקרבת מקום. אני חושב שמעולם לא נפגשתי איתם. הם לא היו לקוחות וירטואליים. גברת לוצ'יאן המנוחה שגרה בפינסקר ועדין יש שכן לבנין שלה שהוא בערך בגילי, העובר מדי פעם בחנות ותמיד מזכיר לי נשכחות וגעגועים לאבא.


אישור עבור נסיעה בעזרת הדיסקונטאים

ככה צריך לספור כסף
אני זוכר ימים בהם אבא היה מגיע בערב וסופר את הפדיון של אותו יום. אני זוכר בוודאות את השטרות של החיילת, הדייג והפועל שהונפקו ב 1958 וליוו אותנו כילדים. השטרות היו מסודרים לחבילה ואבא היה סופר עם סוג של יריקה להרטבת האצבע הסופרת. יש אנשים שספירת כסף מרגשת אותם. כסף מזומן נותן תחושת בטחון למי שזקוק לכך. אומרים שסופרים בשפה הראשונה שלך ובעצם לשפה שאתה חולם ומחובר הכי טוב. לי מעולם לא הייתה עוד שפה לספור כסף. הבנקים כתבו פרוטוקול לספירת כסף וסידורו. יש לפרצף את השטרות כלומר  שכל השטרות יביטו אליך מאותה תנוחה. חבילה זה 100 שטרות ויש לשים חבק עם שם הבנק  והסניף. לא מערבבים חבילות. אני ראיתי פעם איך סופרים שטרות כסף על ידי שקילה במשקל אלקטרוני. מענין למה אין שום אמצעי תשלום במוניות בישראל מהעבר, או שאולי נגלה יום אחד שהיה. אם תיהיה לי מונית באחד הגילגולים אז נדאג גם לאספנים וגם כי זה עסק לכל דבר. אסימון נסיעה במונית פרטית רעיון מדליק. כל הזכויות שמורות. 

פק"ל מונית
במונית הייתה קופסת סוכריות עגולה ממתכת לכסף קטן. כסף קטן לא צריך לספור. היה גם מונה נסיעות קצת מגושם ומאד מעניין ואפילו עם לחצןמתכת אפור המותאם לאצבע. המונה רק הראה את התעריף ובלי הדפסת קבלות נייר. קבלות נייר היו מפנקס עם שם התחנה ואפילו לוגו נחמד של בנק דיסקונט. אני ממש לא זוכר מכשירי קשר או סדרן אמיתי בתחנה. בבגז' מאחור היה דלי עם צינור חצי שקוף בצבע צהבהב וגילדה מעור צבי לשטיפת האוטו. היה גם סינטבון שמנקה הכל והכי ביעילות. בתחנה עצמה הייתה משמעת ידועה שמי שראשון ראשון וכך הלאה. הנהגים עבדו לעצמם. לא כולם דיברו עם כולם, ממש כמו בחיים עצמם.
הייתה במונית גם קופסא מפלסטיק לעזרה ראשונה בצבע ירקרק עם מגן דוד אדום. מדי פעם אבא מילא אותה מחדש במחסן התרופות של קופת חולים הכללית שליד (בן עמי 14). היום יש שם מכון מרכז הקבלה של ד"ר ברג המנוח, במבצעים למתענינים. מדונה ועוד חשובים בסיפור. מעולם לא הייתי שם בפנים. גרם המדרגות והכניסה מאד מיוחדים לטעמי.


המונית של אבא ווקסהול 40-733 אראלה ואני ליד רידינג ותל כודאדי בירקון.
השמש בעיניים והחיים בשחור לבן

אבא ואני עם המונית מתוצרת ווקסהול וברקע רידינג

נהגי מונית הם...?
אומרים שנהגי מוניות הם עם. סוג של טיפוסים שהעבודה עשתה אותם למה שהם. אפילו יש בדיחה נחמדה המוכיחה כביכול שהם בנים של כאלו העוסקות במקצוע העתיק בעולם. כנראה שיש בזה יותר ממשהו כי עבודה מסוימת משפיעה על דפוס התנהלות. ראה ערך עורכי דין. האם נהגי מוניות הם הלך הרוח של החברה? האם ניתן לקבוע באמצעותם תוצאות עתידיות של בחירות? האם נהגי מוניות מבינים בהרבה דברים? כמה נהגי מוניות יש היום בישראל? וכמה מספרים ירוקים? למה אין עידוד ממשלתי לרכב היברידי או חשמלי כמונית?

אמא אני אבא והמונית

אמא והמונית
אמא שלנו מעולם איך לומר לא הייתה מאד מאד, מאושרת מהעבודה של אבא. זה לא היה כבוד גדול אבל בכל זאת עבודה שהחזיקה משפחה שלמה על הוצאותיה. תמיד רצתה שאבא יעשה משהו יותר מכובד. כשהזמן התקדם הבינה שגם אין סוף אפשרויות. הגיל והבריאות לא מייטיבים איתך. כשהגיעה העת והוצעה החנות קפצה ודחפה. רוח גבית מאד חשובה. אחותי אראלה זוכרת את ההרצה שאבא היה עושה למונית חדשה. היה צריך לעשות  1000 קילומטר לפני חיזוק הראש של המנוע החדש. הנסיעה בהרצה צריכה להיות רציפה וללא עצירות מיותרות. 
"אבא היה לוקח אותי כל פעם שקנה אוטו חדש לנסיעות ארוכות.  היו סיפורים על אנשים שנסעו איתו, אמרו לו חכה תכף אביא לך כסף ונעלמו. אני זוכרת נסיעה במונית לירושלים עם משפחת רידניק מפריז. נסענו לאוניברסיטה בגבעת רם, אכלנו במנזה. אני זוכרת את הנסיעות במונית לחדרה עם אמא-את הויכוחים בדרך, לעיתים היא הייתה  מוציאה אותו מהכלים."
אחותי הבכורה דבורה זוכרת את הנסיעה עם אבא לנמל לשחרר את הרכב החדש בצבע ירוק סלדין.
נזכרתי גם בתאונה של אבא עם המונית כשמיהר להלל יפה בחדרה לראות את הנכדה הבכורה רינת. הייתה שם החלקה וסוף סביר אבל תמיד הזכיר זאת בהתרגשות איך היה לו נס כפול.

 אני והמונית של אבא
בית הספר היסודי "דוגמא" היה ממש לא רחוק מהבית שלנו. זה לא מנע מאבא שלי לקחת אותי לבית הספר בשרות ספיישל. בחורף גשום זה בסדר להגיע עם מונית צמודה. נדמה לי שהיו עוד נהגים בקרב ההורים. האבות של דוד ביצ'ו , עודד קדם, אבי רוזן, עופר וייס גם עבדו כנהגים. השכן שלנו דוד פאר ז"ל היה חבר דן. גם אבא של בני מידלש היה נהג מונית וגר בסוקולוב. חברי דן למיניהם ואוספי מטבעות ושטרות הולך נהדר ביחד. אנ זוכר מספר פעמים בהם נסעתי עם אבא לעבודה. לראות ולהנות. תמיד הייתה לי בחילה קלה וצורך לפתוח את החלונות בשביל אוויר מבחוץ כי מזגנים לא היו. היה מאוורר קטן שהורכב ליד לוח המחוונים. זה היה סוג של בחילה וכאילו רצון להקיא שמעולם לא מומש. תמיד כילד חשתי כאילו מחלת ים מוניתית. אני גם זוכר את כיסוי החרוזים שהיה סוג של כיסא לנהג שאבא ניסה ולא אהב. גם את הכיסויים לכסאות ואפילו את המגן להגה עם חוט הפלסטיק המסולסל. היה גם מונה קילומטרים מתכתי, מגושם  וכסוף עם תעריף ואפילו תעריף לילה. הקבלות ידניות ומפנקס עם שם התחנה והלוגו. חשבוניות מס עם מע"מ זה כבר מזמן אחר וכמה שנים מאוחר יותר.


מונה של פעם כמו שהיה במונית של אבא

למה אני נוסע במוניות
חיים לוין נהג מונית ושרותי לימוזין ואפילו מורה דרך מוסמך לטיולים פרטיים, מספר לי במקצת על עבודתו תוך כדי נסיעה בעיר לאחרונה. אין שום קשר בינו לשוער הכדורגל העצבני מפעם. המונית שלו פשוט תענוג צרוף. נקיה, מצוחצחת, מבריקה ומריחה נפלא. הוא נוהג בזהירות, במקצועיות ובשלווה המתאימים לי. לא תמצאו עוד הרבה כאלה.
חיים לוין על המונית רק 10 שנים אחרי הרבה שנים באגד. הדיבור איתו מוביל לזה שמצאנו קשר משפחתי גיאוגרפי עקיף אחרי שיחה של כמה דקות. חיים יליד ישראל ואין לו בעיה לנהוג במרצדס. נסיעה קצרה במונית זה עסק לא יקר. אני נוהג לעשות זאת מדי פעם בתוך העיר מסיבות שונות. נסיעה באוטובוס תמיד יותר זולה. לך תסביר לאנשים שבנסיעה שכזו, צפים ועולים לי הזכרונות שלי מפעם עם אבא במונית.

כשנולדתי אבא שלי היה נהג מונית, פורסם לראשונה  ב-MySay  במגזין של  קובי לידרמן משולחנו של שולחני.

תודה לאליעזר מורב ולאבי אבנר על הצילומים.

אין תגובות:

פרסום תגובה