יום שני, 9 בספטמבר 2013

רשימת רוגובסקי

דני רוגובסקי מחייך בבן יהודה 18 א' צילם קובי לידרמן

חסידי אומות העולם הינם גויים שהצילו יהודים תוך סיכון חייהם ללא קבלת תמורה. נשמע מוכר ואפילו מובן ואולי אפילו קצת קלי קלות.
רשימת רוגובסקי מונה 51 שמות של חסידי אומות העולם שבחרו לחיות בישראל. זוהי רשימה פרטית ולא תמצאו אותה בשום מקום. אחרי מספר שיחות מקדימות הצלחתי לשכנע את דני רוגובסקי לתעד את מפעלו.
רשימת חסידי אומות העולם ארוכה. מספרם הכללי כעשרים וארבעה אלף ויותר. יש הרבה רשימות בנושא זה. רשימת שינדלר עשתה את הקופה הכי הגדולה, יש גם קופה קטנה ובה נתמקד הפעם. אני אנסה לספר את סיפורה של רשימת דניאל רוגובסקי. 

רשימת רוגובסקי הינה רשימה ארץ ישראלית. דני רוגובסקי הקים ותחזק אותה, יש לו גם שותפים אבל מבחינתי זו הרשימה שלו, כי את האחרים אני לא מכיר. הרשימה מכילה שמות אנשים שהכיר וטיפל באופן אישי. מבחינתו זה המעט שעשה עבור אלו שסיכנו את חייהם ולעיתים גם את בני משפחתם. הרשימה של דני מכילה 51 שמות של חסידי אומות העולם שבחרו לחיות בישראל לאחר מלחמת העולם השניה. לכאן הגיעו בעקבות אהבתם. בדרך כלל היו אלו מצילים וניצולים שהחליטו לחיות ביחד. יש גם כאלו שהגיעו לארץ הקדוש ממניעים דתיים ויש עוד סיבות. כל חסיד הנו סיפור בפני עצמו. סיפורו מתועד במוסד "יד ושם", שחקר כל מקרה לגופו עם עדויות ומסמכים וקבע מי זכאי להיקרא חסיד אומות העולם. אנחנו עוד נחזור לדני ורשימתו.

 כל אחד יכול להקים רשימה משלו
מדינה יודעת לעשות הרבה דברים. יש דברים שמדינה לא יודעת לעשות וכאן נכנסים לפעולה הצדיקים המקומיים. כל אחד יכול להיות צדיק. יש צדיקים שמלאכתם נעשית בידי אחרים. מדינת ישראל ומוסדותיה האוטונומיים אוהבים את האחרים.  
חסידי אומות העולם שהגיעו לישראל לא דרשו כלום. אנשים צעירים ונמרצים, חיים את השוטף ומתקדמים כמו כל אחד. הקושי הבסיסי של היותך זר בארץ שהיא לא מולדתך הטבעית, אינו מונע מהם את אהבתם למקום, למשפחה ולקהילה בכלל. בתחילה מצבם הכלכלי סביר. אין להם עיטור או סרט המספר את סיפורם. מי שיודע בסדר. מי שלא, לא נורא. מעטים בסביבתם מכירים את סיפורם. בדרך כלל המשפחה המצומצמת והבעיה היא כשאין משפחה וקרובים. 
החברה הישראלית עסוקה בשוטף. אין זמן וסבלנות לזוטות כמו כאלו שהצילו יהודים במלחמת העולם השניה וכעת הם פה איתנו לכל ימי חייהם. אנחנו הישראליים אוהבים בעיקר את עצמנו ומוכנים להפתעות מצד אויבנו שמסביב.
מדינת ישראל עסוקה בעצמה, בפיתוחה, בהשמנתה וטיפוח דור העתיד וצבא חזק וחס וחלילה שלא תתרגש עלינו שואה נוספת. את התודות והמחוות נשאיר בצד לימים טובים. עכשיו נא לא להפריע בבקשה. 

רשימת החסידים והחסידות של דני רוגובסקי                                                                                                                                            
 
רשימת רוגובסקי עיצוב אליעזר מורב

אבני סופיה, אולדק אפולוניה, אולינובסקה (קובלסקה) הנריקה, איוונוב מלדן (מגה) , איילברג גניה , אליאס (טוט) הלנה ,בבלינסקה גרטרודה , בודניק פיוטר , בלאם הלנה (שרה) , בר נתן צלינה , ברואר אברהם(יאן) , ברנס מרגרט , ברנק מודסטה, גרסימוב אמפיאן (אנטואן) , דוברוצקה אנה, דואס ארנולד, דוברוביץ מריה, דורץ איזידור, דימיטרוב אסיין (ביצ'קו) , דיקרמריה , דנקוב ספירו , הורבצ'בסקה הלנה , וידרשל אגניישקה , ורנטיץ איוון , ורנימונש (זיגרמן) , זנברובסקי ברוניסלבה , טננבאום מריה , טרנובסקי ויליאם , יקירה אירנה , לוסביצקה יוזפה , ליכטנטל יוהנה , לינדר רות , לנדאו (ינקביץ) אירנה ,מיכאלוב מיכאיל , מרטי ז'אן (פרנסואה) , נוסקוביץ (רכלביץ) אירנה , סוכודולסקה (שפט) ידויגה , סטרול אליזבת , סייץ אנדריי , פבליצקה ינינה , פישר אולגה , פרוצאיוורוניקה , צוקרביץ ויקטוריה, צ'יזמדיה מלוינה (מלכה) , קביאטקובסקי אאוגניוש , קוז'ניובסקה (כורזין) הלנה, רייס חנה , רצ'ינסקי סטפן, שיינבאום (וולקוב) ידויגה, שפרינגר פלגיה , שטיינרט אלה (ולנטינה)

מדינת ישראל יודעת להנפיק מדליות. ב-1958 מוקמת יחידת מדליונים במשרד ראש הממשלה. לימים יקראו לה החברה הישראלית ואפילו הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ. יהיו לה מנהלים, עובדים, סניפים ומחסנים. מי שרוצה לעשות מדליות מיוחדות מגיע לחברה הממשלתית. אפילו "יד ושם" עושים מדליה מיוחדת המיועדת לחסידי אומות העולם שמתחילים לצוץ במקומות שונים בעולם. כחלק מהתהליך הכללי בו מכירים בחסידי אומות העולם, הם מקבלים תעודה ומדליה.



תעודה , מדליה ובול לחסידי אומות העולם


המדליה  של חסידי אומות העולם
מדליית חסידי אומות העולם מיוחדת. בחרתי להביא את שנאמר בקטלוג המדליות הרשמי בעריכת ישראל צדקה.
חסידי אומות העולם - מדליה להענקה רשמית, תשכ"ה 1965 "חוק זכרון השואה והגבורה - יד-ושם, תשכ"ג 1963" קבע בסעיף מיוחד את החובה להנציח את מעשיהם של חסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים". ככל שאלה מעטים היו בארצות הכיבוש הנאצי, אומץ רוחם וגבורת מעשיהם מייחדים אותם כדי שייזכרו לדורות כאנשי מופת. ועדה מיוחדת ב"יד ושם" גובה עדויות מפי ניצולים כדי לאתר את הזרים שסיכנו את חייהם בהצלת יהודים, ולהעניק להם תואר של "חסיד אומות העולם" ומדליה מיוחדת.
תאור פני המדליה: שתי ידיים אוחזות בחבל הצלה אשר נשזר מחוטי תייל. חוטי התייל בוקעים מתוך חלל ריק, ואילו חבל ההצלה נכרך מסביב לכדור הארץ ומעניק את התנופה לסיבובו (ביטוי סימלי לרעיון שמעשים כמעשיהם של המצילים גורמים לעולם שיהיה ראוי להתקיים). את כדור הארץ מקיפה כתובת "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא".
תאור גב המדליה: למעלה - מראה סכימטי של "יד ושם" והר הזכרון בירושלים. באמצע-כתובת בעברית "לאות תודה מאת עם  ישראל". למטה, תרגום הכתובת לצרפתית. הכתובת "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא" בצרפתית.
עיצוב המדליה: נתן קרפ. המדליה הוטבעה בארד, כסף ונחושת ניקל בבתי המטבעה שלקרצ'מר והכט. ההנפקה נופקה בלעדית ליד ושם ומוענקת לבעלי התואר "חסיד אומות העולם". סוף ציטוט. המדליה לא נמכרה לציבור הרחב, אבל פה ושם נתקלים בה במכירות שונות. כמות כל כך גדולה חייבת לזלוג לשוק האספנות. נדמה לי שאפילו ראיתי מדליה יצוקה, קרי חיקוי.
  
ככה בונים רשימה
שנות השמונים בישראל מהוות תקופה מענינת. דני עובד בקאופרטיב דן. קמים בבוקר מוקדם מוקדם, עובדים עובדים וחוזר חלילה. תמיד יש עבודה. יש עבודה יש פרנסה ברוך השם. הרעייה עמליה ושלושה ילדים, משפחה ישראלית ממוצעת ונורמטיבית. 
עמליה מלמדת פסנתר. דני אוהב טיולים, החברה להגנת הטבע, ידיעת הארץ, היסטוריה וכמובן אוספים. בולים מטבעות, שטרות, מדליות ובעצם כל מה שנותן סיפוק. ככה גם הכרנו את דני שבא לחנות עם אפי כי שניהם מהרצליה ואוהבים לאהוב אוספים ומה שמתקשר אליהם. 
הקליק של דני לאבא שלי היה מיידי. למה בדיוק אני לא יודע ואולי אני דווקא כן יודע. הם דיברו לעיתים מבלי להוציא קולות. בהמשך גם אימי התחברה לדני והם ראו בו חבר, ידיד ובעצם חלק מהמשפחה. דני נוהג להתקשר ולברך כל חג וימי הולדת. העבר המשפחתי שואתי משני הצדדים לא הפריע. זה גם המקום לציין שאבא שלי שמואל מצא מחסה אצל חסידי אומות פולניים וסיפור המעשה מובא בקישור הבא


כל הארץ קוראת דבר! נתן רועי בעיתון "דבר" חושף לראשונה
שיש בישראל חסידי אומות העולם שמצבם בכי רע ואף אחד לא יודע. בשל תפוצתו המוגבלת של עיתון דבר, בעצם לא קורה כמעט דבר עד שהענין עולה לשידור בטלוויזיה.
הטלוויזיה הישראלית מהווה גורם משמעותי בסדר היום. כולבוטק של רפי גינת המעט מלא, חושפת בשידור את מצבם של חסידי אומות העולם החיים בישראל. במילה אחת רע. בשתי מילים רע מאד. מתברר שחלקם חי בתנאים של מלחמה קיומית.  צריך לראות בשביל להאמין. בשידור זה מובלט ומי שצופה מזדעזע. מתברר שאף אחד אינו מודע למצבם העגום. תת תנאים בישראל למצילי חיים. חסידי אומות העולם שבארץ מצויים בתנאים מחפירים. השידור של כולבוטק כמו בוקס בפנים לכולנו.
דני מבין שיש מצב הדורש תיקון מיידי. מתארגנים בחברה להגנת הטבע סניף הרצליה ועושים מעשה. מרכזים כוח ואוספים שמות של אותם חסידים. איש בארץ לא יודע מי ומה. אחרי שיש רשימה , אפשר לארגן טיול ועוד אחד ומפגש עם אנשים שרוצים לתרום ולתת. זה מתחיל  מכסף לשיניים תותבות, תנור חימום, נברשות, ועוד דברים שאנשים מבוגרים נזקקים מפעם לפעם. 

הדפיקה בדלת
הדבר הכי חשוב בסיפור הרשימה הוא תשומת הלב או מה שדני מכנה "הדפיקה בדלת" , ההתענינות, שבירת הבדידות והאין חברה. דני מהווה כתובת לאותם חסידים בהרבה דברים. סוף סוף מישהו מתענין ודואג ללא שום כוונה מיוחדת. סתם פרויקט שנכנס לראש , לגוף ולנשמה. בהמשך מגלה גם ראש עירית תל אביב מעורבות ומחליט להיות מוביל מקומי. לשלמה להט יש כמה חסידי אומות העולם בשטח המוניציפלי שלו. צ'יץ' כמו צ'יץ' לא עושה חשבון ופועל לפי מצפונו. את התקנות וחוקי העזר כבר יסדרו בהמשך. גם החקיקה בכנסת מתקדמת.



כיכר חסידי אומות העולם בתל אביב

מדינת תל אביב עם השריף המקומי צ'יץ'
עירית תל אביב יפו דואגת לאותם חסידים וחסידות מכל הבחינות. האחרים שגרים במקומות אחרים רוצים לעבור לתל אביב. מי שמאד רוצה זוכה לעזרה של צ'יץ'. שלמה להט עושה זאת ללא פירסום וגם כיום מבקש להצניע זאת. דני מוסיף "מאחר וצ'יצ' לא הסכים לפרסם את "מעלליו" בנושא חסידי אומות העולם, ואף לא זיוה שמילאה את בקשתו, מעטי מספר אנשים יודעים מה האיש הזה עשה למענם. נפלה הזכות בידי להכירו, להעריך את פועלו ולהעריצו. אני סבור כיום, כי לולא ההרתמות שלו לעניין לא היינו מתקדמים הרבה בנושא, מאחר וטיפל אף באלה שאינם תל אביביים".

שלמה להט מקבל בלשכתו משלחת חסידי אומות העולם מרחבי העולם
 וגם את אמיליה והמשפחה שלנו
חבורה שכזאת
דני וחבורתו מקימיים קשר עם אותם 51 חסידים מרחבי הארץ. מארגנים ימי טיול וכייף בישראל. המיפגש עם אנשים מסוגך יוצר אחווה ושמחה אצל אותם מצילים. עשרות ימי כייף כאלו אורגנו במשך השנים וגופים רבים שמחו לתרום לכך. חברת דן עשתה זאת עם האוטובוסים, מלון השרון הרצליה, בנק לאומי, חברת סנויואב רגב מדריך הטיולים, אלק נאטס שתמך ביד נדיבה בכל שרק היה אפשר, חיים בלו, שאימץ, תרתי משמע, את מיכאיל מיכאלוב ואת מלדן איבנוב,  ועוד רבים וטובים.  בנק שרוני ז"ל (סבו של גיא מרוז) מקיבוץ תל יצחק. עשרות שנים התנדב לספר את סיפורם המופלא בבתי ספר בכל רחבי הארץ. מאוחר יותר הצטרף לדני והשיג את המימון למרבית הטיולים. כמו כן, את שושי איגר מכפר סבא, שהיתה האחרונה להצטרף לצוות המופלא שנקרא "ד.ב.ש", דני, בנק, שושי. וסליחה אם שכחנו עוד מישהו.
אחת הבעיות הקשות שעמדו בפני אותם חסידי אומות העולם הייתה בעיית הקבורה. היה קושי לקבור בני זוג בקבר ישראל כשאחד מהם איננו יהודי. בהתחלה מצאו לכך פיתרון בקיבוצים ובהמשך נמצא גם הפיתרון ההלכתי , ובקרית שאול יש חלקה לחסידי אומות העולם.

כיצד אני הייתי נוהג? האם אני, אתה, את, אנחנו היינו עושים מעשה דומה בידיעה שאנו מסכנים את משפחתנו?
בשל הקשר האישי שלי לענין חסידי אומות העולם, אני תמיד נתקל בשאלה הקשה שצצה לה באופן טבעי ועולה כל הזמן במוחי. האם במקרה דומה ובזמן ההוא ובכלל, האם אני הייתי מסוגל לעשות מעשה דומה? כלומר האם בצוק העיתים, הייתי נוהג כמו אותם אנשים שסיכנו את עצמם ובני משפחתם וסביבתם? שאלה קשה ותשובה בלתי אפשרית. בתקופת השואה היו מקרים רבים בהם מצילים ונותני חסות הוצאו להורג עם משפחתם. בדרך כלל היו שורפים אותם חיים בביתם.
הארווי סרנר יהודי אמריקאי, עורך דין במקצועו  מארגן מיפגשים בין חסידי אומות העולם החיים בעולם לבין ניצולים בישראל. הארווי  עושה זאת במימון עצמי שלו כחלק מהכרת תודה לאותם מצילים. ככה גם זכיתי לראות את אמיליה  סלודקובסקה לבית יסינסקי שהיא ואביה נתנו מחסה לאבא שלנו שמואל ועוד יהודים. המיפגש עם אותם חסידים היה מרגש ובלתי נשכח. הארווי סרנר ובתו קאהירה החיה בישראל דאגו לארגן מספר קבוצות שהגיעו ארצה, ביקרו בכל המקומות וזכו לאירוח חם ואוהב.


הארווי סרנר משמאל עם אמיליה סלודקובסקה ואבא שלנו ביד ושם

כיום מאותה רשימת רוגובסקי מקורית נותרו ארבעה. הזמן והטבע עושים את שלהם. יש אנשים ששמעו על אותם חסידים וחסידות ורוצים לעזור ולתרום. כיום כבר אין למי. אלו שנותרו אינם נזקקים יותר. כל אחד יכול ליצור לו רשימה משלו.

בחרתי להביא לסיום את שכתב חיים חפר לאותם אנשים  מופלאים ובעצם מכוון לכל אחד ואחת.

חסידי אומות העולם / חיים חפר
"אני שומע את הכינוי "חסידי האומות", ואני מנסה לחשוב על האנשים, שנתנו מסתור ומחסה.
אני מנסה לחשוב, ושומע ושואל: לו הייתי במקומם, מה הייתי עושה?
האם אני, בתוך אוקיינוס של שנאה, מול עולם מתמוטט ובוער, האם אני הייתי נותן מסתור לבן עם אחר?
האם אני הייתי מוכן? האם בני משפחתי היו מוכנים לחיות בפחד מתמיד כזה בתוך הרחוב, בין השכנים?
לחלום בלילות את צעדם הכבד והמאיים של התליינים?
מוכן להמשיך ולהלך בין מטחי היריות ולהבי הסכינים בתוך לחשי הרכילות ומלמולי השמועות
ותקוות המלשינים - וכל זאת לא לילה אחד, לא חודש, אלא שנים!
וכל זאת - בלי לבקש שכר מן הקורבנות, רק את לחיצת ידם.
וכל זאת - רק מפני שאדם לאדם חייב להיות אדם.
ואני חוזר ושואל את עצמי, עכשיו ומכאן: האם אני, האם אני הייתי מוכן?
בתוך המלחמה הנוראה - הם-הם שעמדו יום-יום בקרב, והם הצדיקים שבסדום, שבזכותם העולם לא חרב.
הם, בתולדותיו של עמי הרצוח, החנוק, הירוי והמת, היו עמודי החסד והרחמים, שעליהם העולם עומד.
ובפניהם, בפני גבורתם, שהיא עדיין לנו חידה, אנחנו, היהודים, נרכין את ראשנו - בתודה".







אין תגובות:

פרסום תגובה