יום ראשון, 8 במאי 2016

שאריות של יום השואה 2016 או חלמתי חלום

יום השואה האחרון היה אחלה יום של שואה צרופה. פעמיים חמסה חמסה כלומר החמישי למאי ומזג האויר היה סבבי באבי יאר והנה יש לנו את כל הנתונים שיהיה ממש בסדר. 

ביום השואה אני נוהג לא לעבוד ועל אמת. לא לעבוד אומר שלא נוסעים לעבודה וזהו. כן ככה החלטתי אחרי שאמא שלנו החליטה עבורי כבר לפני כמה שנים ושאלה אותי אם אני לא מתבייש להרוויח כסף ביום עצוב שכזה. אמא הוסיפה ושאלה מה בדיוק חסר לי ולכמה אני נזקק ואם צריך אז היא תשלים לי ואפילו במטבע זר וירוק. על אבא שלנו אסרה לצאת לעבודה ביום השואה ואולי הוא עצמו אסר על עצמו. מי אסר על איסר הראל להביא את מנגלה במבצע של אחד ועוד אחד חינם?


האמת שאני קצת מתבייש להרוויח כסף ביום השואה אבל אם הסכום הוא לא זניח אז למה לוותר עליו וקידוש הכסף דוחה כמעט הכל ובכל זאת לא עבדתי כלומר החנוק הייתה ממש סגורה וזהו.
אם חשבתם שלא היו טלפונים לנייד, אז אתם לא מבינים את נפש הצרכנים. היו לפחות חמישה טלפונים ואפילו אחד שממש רצה לדעת ולהתעניין בקניית מטבעות לפדיון הבן. כן אפילו מישהי שרצתה לקנות עבור בעלה כסף מחנות והכוונה לשטרות שהיו הילך חוקי בזמן המלחמה ואנחנו קוראים לזה כסף שואה. עניתי לכולם שהיום סגור ומי שהיה ממש נחוש הסברתי בצמד המילים המשולש ש"היום יום השואה" וזה עובד ממש טוב. רוב האנשים נרתעים ואפילו מבקשים סליחה ואין לי מושג למה, אבל נראה לי שזה קשור ליום כיפורים.


מיכל הבת שלנו הבטיחה להגיע בצהריים פלוס מתל חי של האריה השואג וביחד נעשה לנו יום שואה משפחתי בקטנה כמו על האש אבל בצמד כלומר היא ואבוש. הוספתי לה שיש ארוע בבית התפוצות וכדאי שנהיה שם ואפילו בהרכב משפחתי כי זה ממש בחינם. מיכל אמרה שנלך לבקר את את סבתא וסבא כי הרבה זמן היא לא ראתה להם את הלבן של המצבה וזה מאד לא יפה. ניסיתי להסביר לה שהמתים תמיד עם המתים והחיים רצוי שיהיו עם החיים, כפי שלימד אותי אחי הבכור שלמה אוחיון שנולד במרוקו וכעת אמור לקבל משהו מהגרמנים כי השואה עשתה סיבוב חופים די מקיף ובכל זאת מיכל התעקשה אז אמרתי "בסדר". מיכל הבטיחה שתגיע אחר הצהריים אז הבנתי שכל הבוקר חופשי ועד הצפירה אני יכול להסתובב בבית עם תחתונים ובלי חולצה. לקראת השעה 10 עליתי על מכנס קצר וחולצה לא מחייבת וחיכיתי לסירנה. לא היה איש מלבדי בבית כי מינה לא קיבלה שום פטור שואתי וחיכיתי עם הרדיו והטמבלוויזיה. הצפירה אכן הגיעה מכמה מוקדים ואפילו מכפר קאסם והאמת שאפילו החתולים שבחצר היו מופתעים מחדש כי הזכרון שלהם לגבי ימי זכרון לא משהו. מבחינתי זה היה האות לפינטוזים הקצרים בהם נזכרתי שאבא שלנו סיפר שבזמן המלחמה הוא קינא בכלבים וחתולים שאותם לא רדפו וביקש מהשוכן במרומים שיהיה לכלב. בהמשך ראיתי די בכוח ומרחוק, איך בני משפחתנו מהשואה, עפים בשמים ועושים סוג של מבנה חסר עם כל מיני תרגילי אירובטיקה בסגנון שאגאל, מעל הבית שלנו בגבעת הסלעים. נדמה לי שהם היו קודם אצל האחיות שלי בחדרה או אולי הפוך ואני לא מבין מה עושים שם בשמיים המעט אפורים ואפילו החתולים עצרו לרגע כי צפירה מצליחה למקד את כולם ואם חרדים או ערבים לא עומדים אז בסדר כי מי קובע איך יש לנהוג ביום השואה. 


מיכל הבטיחה וקיימה והגיעה לתל אביב וקבענו שאני אוסף אותה מהאוניברסיטה ונלך לראות את הלבן של המצבות של המשפחה בקריית שאול ויש לנו לפחות 6 כאלה ויש לזה בטוח קשר לששת המיליונים. הגענו מהכניסה הסודית וראינו שכל הקברים במקום ואפילו דודה רניה סגרה ממש לאחרונה את הרביעיה של המשפחה עם דוד ולדק וגם סבתא גניה וסבא שמואל ואחרי קצת מים ועוד מים לצמחים ולשיש התורכי, הלכנו לבקר את דודה פלה ודוד רובין וגם הם נשארו שם ואפילו דבורה בן טל הבת דודה של אמא שלנו באותו אזור. זהו סגרנו קופה וראינו לסיום על הדרך אזכרה חצי ממלכתית לקהילות ואפילו את האנדרטה של העיירה האשט שממנה הגיעה הסבתא שלי רחל לידרמן לבית כ"ץ שכולם אמרו שהייתה צדקת ואני רק מצטט ובלי תשלום. 



להביט ללבן של המצבות בקריית שאול



כעת אנחנו בדרך לבית התפוצות כי אבנר אברהם הזמין אותנו לערב מיוחד אודות אדולף אייכמן ואמון גת׳ מבט חדש אחרי 70 שנה במסגרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית התפוצות, בשיתוף הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות ע”ש אלפרד פ. סליינר.ובשיתוף משפחתו של פליקס זנדמן ז"ל. שמחנו לפגוש בבית התפוצות את אראלה אחותי הבלונדה ביחד עם בן לוינשטיין הבן שלה וגם את דורית ונירה הבנות של יצחק ושרה אלרון. 
השיחה באנגלית בין ג’ניפר טגה, נכדתו של אמון גת׳, המפקד האכזרי של מחנה פלאשוב, פולין, לבין פרופסור דינה פורת הייתה מרתקת. כולם היו קשובים ומרותקים לג'ניפר המהממת והמרשימה. לא נזקקנו לתרגום באוזניות ואני עדיין מתלבט למי יש אנגלית טובה יותר. בסוף אפילו מינה הושיטה יד לכיס ושיחררה 60 שקלים חדשים וקנתה את סיפרה של ג'ניפר שנמכר בכניסה עם עוד ספרים. 



דינה פורת משוחחת עם ג'ניפר טגה. 
אמון סבא שלי היה יורה בי


אבנר אברהם, איש המוסד לשעבר, סיפר בהרצאה ממוקדת ונעימה בליווי מצגת 
“גילויים חדשים בפרשת לכידתו ומשפטו של אייכמן”. אבנר שיתף את הקהל הקדוש בסיפורים הבלתי גמירים אודות אייכמן הבלתי מתכלה. רבים בישראל ובתפוצות מביאים את הקשר שלהם לאייכמן וגם אנחנו בסרט הזה כי ככה הכרנו כשאבנר נחשף לדוד שלנו יצחק אלרון שהיה נספח צה"ל בארגנטינה וגם שותף סוד בלכידתו של הצורר בארגנטינה. אבנר מציג את חלקו של יצחק אלרון שנכח במקום. גם האמן טולי זיו היה שם משום שאביו היה זה ששרף את אייכמן ודאג ליידע אותו כילד באותו לילה כשחזר מהתנור שנבנה במיוחד עבור אדולף. מסקרן אותי האם האנשים שאייכמן חבר אליהם, חולמים עליו? לא זוכר שחלמתי על השואה אי פעם ואולי הגיעה השעה. 


אייכמן פקיד או רוצח המונים?
ד”ר רוני שטאובר, הרצאה: “פקיד בנלי וצייתן או רוצח המונים פנטי –
הוויכוח על אישיותו ומעשיו של אדולף אייכמן”



אבנר מספר על חגיגה בארגנטינה של ישראלים ואמריקאים בזמן שחטפו את אייכמן.
חלק מסיפור הכיסוי של חלק מהמעורבים


אבנר אברהם מספר על התערוכה של לכידת אייכמן בבית התפוצות
ואיך יצחק אלרון (עומד עם הגב) בא לשם מבלי שהוזמן וכתב בספר המבקרים 4 דפים
 ומאז הפך סיפורו לחלק בלתי נפרד ממבצע פינאלה.
יצחק אלרון הבן דוד של אמא שלנו היה נספח צה"ל בארגנטינה ושותף סוד ללכידת אייכמן

בהרצאה של אבנר למדנו שדינה פורת נולדה שם כלומר בארגנטינה ועלתה ארצה כילדה בת שבע. מה שבע? מה כמה? דינה פורת עם החולצה הלבנה והשושנה האדומה ממש אחלה ואני לא סגור סופית לגבי הפתרון אם למדתי אצלה או רק שמעתי הרצאה אודות הפתרון הסופי . 
עברו למעלה משעתיים בבית התפוצות והיה נראה לנו שמיצינו די בסדר את היום וגם לא הייתה הפסקה משחררת של קפה ולא נשארנו לסיום הערב והכיבוד עם השגריר הגרמני ד"ר קלמנס פון גטצה כי היה לחץ של הסביבה הקרובה. 


מבחינתי זה היה האות שאספיק לסיים את היום במיפגש קבוצתי מקנח עם מורתנו הרצלינה וחבורת מתמידים במרכז תל אביב. שם שמענו כמה שירי שואה ובתוספת שיחה על ספרו של אמיר גוטפרוינד "שואה שלנו". הרצלינה הראתה לנו כפתור דמוי פרח צהבהב אותו ענדו בבולגריה וזוהי מזכרת משפחתית.

לסיום הופתעתי והתרגשתי מתפילת יזכור המיועדת לחסידי אומות העולם שהצילו יהודים במלחמה ההיא. רני יגר הבן של זאב והרצלינה כתב את התפילה. תם ולא נשלם עוד יום במסגרת השואה המחבקת.


יזכור לחסידי אומות עולם
החובה כלפי חסידי אומות העולם: “יזכור” היא קריאה רבת עוצמה, בשפה יהודית אינטימית, אודות החובה המוטלת על אומר ה”יזכור” ועל השומעים אותו לשאת בתודעתם זיכרון בעל משמעות חיה.
 זוהי בדיוק החובה שיש לנו כלפי חסידי אומות העולם.
רני יגר
בית תפילה ישראלי




אין תגובות:

פרסום תגובה