אנשים מתים לא מגיעים אלי לחנות אולם הם שולחים נציגים חיים. האנשים האלה מגיעים לחנות למכור מטבעות, מדליות, שטרות ובכלל דברים שמבחינתם זה לא חובה שישארו. כסף במקום מטבעות זה סידור בסדר. חלק מאותם מוכרים מתנתקים ממשהו שפעם היה שייך למישהו אחר. זה יכול להיות מההורים, מהסבים ואולי אפילו סתם דודה שאהבה אותם. אולי זו הדרך שהביעו את אהבתם ודאגתם לעתיד והנה יש ירושה קטנה. לפעמים זה ממש מסקרן אותי לדעת, מי היה אותו אספן או בעל הפריטים. לא תמיד נעים לשאול ולחפור ולפעמים פריט אחד יכול להסגיר סיפור שלם. אפילו אריזה חריגה שבה נשמרו הדברים מחביאה קצה חוט. במקרה שלנו הכל החל מהזמנה מפעם לטקס הדלקת נרות של גמלאים בתל אביב ואפילו יש פוליטיקה.
הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל מועצת עובדי תל אביב יפו ארגון הגמלאים.
הזמנה למסיבת חנוכה נר שביעי 1982 רחוב גאולה 32.
הרצאתו של ח"כ אהוד אולמרט.
שירה בציבור עם הזמרת נעמי רון.
הסיפור החל מזה שהגיע אלי בחור צעיר וסימפטי מנתניה. יש לי אהדה מסוימת לנתניה ותושביה והכל החל מקרובי משפחה שלנו, משפחת ניניו מצרפת, שעשו עליה לנתניה בשנות השישים. פעם היו בנתניה שתי חנויות שעסקו בתחום שלנו. לאחד קראו שמוליק ולשני דובי. אפילו כמה אספנים רציניים חיו שם, וגם כיום אנשי נתניה ממש בסדר וארשה לעצמי להזכיר רק את מר לצין ז"ל המורה למתמטיקה, שאהב מטבעות מנדט באופן מיוחד וגם את אורי אגוזי שליט"א, שמסוגל להרצות על כופר הישוב במשך שעתיים תמימות וזה רק כמבוא להקדמה. מי מכיר את פתקאות המכולת של נתניה מפעם? מכירים את שגיא כהן והקשר שלו לנושא?
הבחור מנתניה דיבר איתי בטלפון וקבענו ליום שישי כי זה היום הכי פנוי מבחינתו, אז סגרנו יום שישי בבוקר ופעם זה היה יום לחוץ ופעיל והיום ממש לא.
מגיע בחור גבוה וצעיר עם תיק גב צנוע ובפנים כל מיני דברים שסבו האהוב אסף. הוא בערך בגיל של הבן שלי. קוראים לו נטע וזה שם מיוחד לבנים. לפחות ככה לדעתי, כי הכרתי רק נטע אחד וגם זה היה רק בשם.
המטבעות והמדליות הוצאו מתיק הגב והיו שם דברים מוכרים. מטבעות כסף וגם מדליות מנחושת וגם מטבעות מחזור וגם מטבעות מחו"ל וגם עוד דברים שאני לא זוכר. המיוחד באותו אוסף היה צורת האריזה. לא חושב שהיה שם אלבום. הכל הוסלק בכל מיני מארזים מאולתרים ואפילו שקיות ניילון עם סוג מסוים של מטבעות. חלק עטוף בנייר כסף וחלק אחר מגולגל בנייר לבן ואפילו יש גם נייר עיתון. חלק בתוך אריזות של סרטי צילום מפעם ומפלסטיק. נפלאות דרכי האחסון והאריזה של אוספים ומעניין מה ניתן להבין מזה אם בכלל.
הייתה שם הזמנה מנייר לטקס הדלקת נרות חנוכה אי שם בשנות השמונים ברחוב גאולה 32 תל אביב. הנואם הראשי היה אחד מהפוליטיקה שלימים יהיה ראש הממשלה הראשון שראה בית סוהר מבפנוכו. ההזמנה הזו הפכה לנייר אריזה בו גולגלו מטבעות ישראל למשהו כמו סיגר ממוצע והיא שגרמה לשאול את הבחור אם יש קשר לבעל האוסף. ככה גם זכיתי לשמוע במעט על האספן המקורי ומשפחתו שנשאיר אותם היום אלמונימים.
סבא וסבתא של הבחור גרו באבן גבירול 190 ממש ליד הגשר של הירקון וקרוב לקפה אוסלו ופעם קראו לבתים האלה שיכון סלע. יש שם בית כנסת על שם דוד רזיאל והדירה שלהם ממש שם. יש גם קופת חולים לאומית והנה קיבלנו פתרון לאומי מפעם ונדמה לי שהקבלן היה האח של יאיר שטרן מהלח"י. "שיכון סלע המרכזי נבנה על פי תכנית האדריכל הארי לוריה בשנת 1952 על אדמת הקרן הקיימת כפתרון שיכון לותיקי התנועה הלאומית וחברי מחתרות אצ"ל ולח"י לשעבר." מתוך תל אביב 100 ותודה לעורך דני רכט.
בית הכנסת האזורי מרכז קהילתי בית דוד ע"ש המפקד דוד רזיאל הי"ד.
אבן גבירול 190 שיכון סלע
בית הכנסת האזורי סוף אבן גבירול וקרוב לירקון ולקפה אוסלו מפעם
רחוב אבן גבירול 190
בית הכנסת האזורי בצפון תל אביב בית-דוד ע"ש מפקד האצ"ל דוד רזיאל הי"ד מרכז קהילתי "עוד יוסף חי" ע"ש רבי יוסף שלזינגר זצ"ל נשיא הקהילה אנטווערפען - בלגיה. ברוכים הבאים
נטע מספר לי ש.."אמא שלי לא ממש מאוהבת וקשורה לאוסף הזה ויש לה הרבה סיבות. אולי כי סבא כלומר אבא שלה העסיק עצמו עם הדברים האלה ופחות תשומי הופנתה אליה. אולי זו הסיבה ואולי זה לא מדויק אבל אין לנו קשר לאוסף הזה והזכרונות שלנו מגיעים מדברים אחרים. אני לא זקוק לפריטים האלה בשביל לזכור את סבא וסבתא. כל האירועים המשפחתיים שלנו היו שם בבית שלהם ובית הכנסת הזה היווה נקודה חשובה למרות שאנחנו לא ממש דתיים עם כיפה. סבא עבד בעיריית תל אביב והיה נאמן לדרכו של בגין. גם השם שלי נטע קשור לאזור ולאנשים. לסבא היה חבר טוב שגם התפלל שם. הבן של אותו חבר נהרג במלחמת יום כיפור וקראו לו נטע".
הרגשתי באותו רגע שאני נחנק והעיניים החלו להיות רטובות והאף התחיל לסחוב. הבנתי שמדובר בנטע שפירא ז"ל הבן של גדליהו ולאה השכנים שלנו בסוקולוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה