מכתבים של הורי שנמצאו זרוקים ברחוב על ידי דני שלזינגר. צילום אליעזר מורב
זבל זה לא רק זבל שאתם חושבים. בזבל יש אוצרות אמיתיים. הכל בסופו של יום או אפילו בלילה מגיע לזבל. אפשר להתעשר מלהיות זבלן מקצוען. שמעתם את השם זבלאווי? ככה קראו לשכונת יד אליהו בראשיתה שבה גם נולדתי, וזה ממש לא קשור לנושא עליו ברצוני לכתוב היום. בעצם אני כבר ממש לא בטוח.
בזבל ניתן למצוא אוצרות אמיתיים. יש היודעים לעשות מזבל זהב וגם להפך...
רבים מתעסקים בזבל. יש הרבה סוגי זבל. זיבולים בחקלאות מאד חשובים. יש אימרה ידועה על כסף וזבל. יש העושים מכסף טוב זבל, ויש היודעים להפוך זבל לכסף טוב וגדול. שמעתם את השם חיים צרפחה? היו שקראו לו חיים מהזבל, זה שעבד בעיריית תל אביב באוטו זבל. אמרו שמצא המון אוצרות בזבל. אז אמרו. יש הרבה סיפורי זבל. חלקם כנראה ממש אמת. רובם של עובדי הזבל לא הרחיקו לכת, ממש כמו הרבה אחרים שנשארו סתם זבלנים.
אני זוכר את שני האחים הפולנים שביקרו בחנותנו לפני הרבה שנים. הם היו יהודים שהיגרו מפולין לגרמניה ואהבו מאד מטבעות ועוד כל מיני ענתיקות. אבא שלי דיבר איתם פולנית והם הסבירו שהם פשוט עוסקים בזבל. אז נושא המיחזור היה בראשיתו ועובדה ששני האחים האלה שיחקו אותה בגדול. הם ביקרו מאז מספר פעמים בארץ וראו ברכה בזבלנותם הטובה.
ברחוב ליד העץ
היום אני רוצה לשתף אתכם בסיפור על מכתבים אישיים של משפחתי שנמצאו בזבל והגיעו בסופו של יום ואחרי יותר מארבעים שנה בחזרה לידינו. הכל קרה ממש במקרה וכמו תמיד זה ענין של מזל. מזל טוב לא הזיק לאיש מעולם. הסיפור קרה ממש מזמן, נדמה לי שאי שם בשנות השמונים המאוחרות. זה לא היה ממש בזבל אבל ליד. הרבה פעמים שמים 'דברים טובים' ברחוב ליד העץ. יש הרבה אנשים ששמים דברים ליד העץ ואחרים שאוספים אותם. ליד העץ זה מושג.
מחכים לאחד שקוראים לו דני
יום אחד אמא שלנו מספרת לי, שהתקשר מישהו בשם דני והוא רוצה לבוא ולדבר איתנו בפרטיות ולא בטלפון. משום מה הבנתי משהו קצת שונה אבל את השם דני קלטתי והוא היה הדבר היחידי והנכון. יש לי בעיה בסיסית בהבנת דברים פשוטים, כמעט כמו שלאמי היה בלהסבירם. אימי קבעה עם אותו דני בשעות אחר הצהרים וכולנו מחכים לאורח הלא מוכר, שעד אז חשבתי משום מה שזה דני כתב רשות השידור מרוממה, הרוצה לברר מספר דברים.
אז חיכינו לדני בסוקולוב 93 כשכולנו מצפים ודרוכים למשהו ממש לא ברור. היו פירות ושתיה קלה על השולחן בסלון, עם הכוסות הירוקות והנוחות וקצת דברי מתיקה לא מחייבים. גם גלידה בהמשך. נדמה לי שזה היה בקיץ. אמא ,אבא ואני ממתינים לדני ובעצם כל אחד מדמיין לו בראש תסריט עצמי. גם לי היה משהו בראש שבינו לבין המציאות אין ולא כלום. בחור דימיוני כבר אמרנו.
דני שלזינגר נברן וחפשן של דברים ישנים ומיוחדים
זה דני מהאוניברסיטה ולא שום דני שובבני אחר
כשדני סופסוף הגיע ונכנס לסלון, הופתעתי כי זה דני שאני קצת מכיר ולא שום רשות השידור. דני שלזינגרמלימודי הארכיאולוגיה בחוג ללימודים קלאסיים ואפילו למדנו יחד ובקושי סיימנו לימודי יוונית עתיקה למתחילים אצל פרופסור נטע זגגי. דני גם הופתע מאד, איך אני פתאום מתחבר לזה שהוא בא בעקבות דברים שמצא מושלכים ברחוב.
דני התעשת ראשון וזה ברור כי כל הקלפים אצלו ביד. אנחנו בסוג של בלבלה זמנית. קוראים לזה התרגשות. דני ראה אותי עומד ליד אבי שמואל ומיד אמר: "בטח קוראים לך יעקב כי אביך חתם במכתבים שמואל בן יעקב, כפי שנהוג הבן נקרא על שם הסבא!" המתח גובר... אז אחרי ההפתעות והקצת גימגומים הגענו לתכל'ס.
תכל'ס יש פה חבילה גדולה של...
דני מראה לנו ניירות מכתבים מהוהים וצהובים רובם בפולנית. חלקם ביידיש. היה גם אחד בעברית. אני לא הבנתי כלום. הורי לאט לאט מבינים שאלו מכתבים שלהם עצמם, שהם כתבו בשנים 1946- 1948 באיטליה וגם בקפריסין ונשלחו לפה כלומר לפלשתינה א"י. המכתבים נשלחו לאחותה התאומה של אימי רניה ובעלה זאב כלומר למשפחת גרבש ברחוב שמשון 3 שהצליחו לוותר על השהות במחנות של קפריסין ועלו ארצה מאיטליה קצת לפני הורי. היו גם מכתבים נוספים מבני משפחה אחרים שהגיעו גם הם למשפחת גרבש.
דני שלזינגר הנברן מלידה משוגע על ניירת ודברים ישנים ואפילו אבני קלע עתיקות. העולם מחולק לשניים "יש את מי שזורק ויש את מי שאוסף ומאמץ!"
דני מספר שמצא אותם זרוקים ברחוב כחלק מפינוי דירה שפונתה. המחשבה שדברים אישים שלך זרוקים בזבל עושה קצת רע. הבנו שבעצם המכתבים אוחסנו בדירת דודתי הרבה זמן. משפחת גרבש אפילו כבר עברה לדירה אחרת, לפני הרבה שנים והמכתבים נשארו מיותמים וזנוחים, באותו מקום ואז מסיבה לא ברורה הושלכו לרחוב. אולי דייר חדש, אולי סדר מחדש אחרי עשרות שנים, לך תדע למה. עובדה שהמכתבים זרוקים ברחוב ודני שלזינגר הנברן מלידה, עובר ,רואה, מחטט ויאללה מעמיס לג'יפ ונבדוק בבית מה הסיפור.
דני אוהב דברים כאלה וזו אינה הפעם הראשונה בה הוא מוצא דברים ברחוב. מסתבר שניתן למצוא דברים יפים ומיוחדים ליד העץ. את המכתבים בפולנית דני לא הבין , אבל את היידיש קרא והבין במה מדובר. מכתבים של משפחה הנודדת ממקום למקום וכמעט עולה ארצה ובסוף הגורל רצה אחרת והם נשלחים למחנות בקפריסין.
"מצאתי אותם. הם חיים!"
בין הניירות היו פתקים קטנים של קבלת חבילות ועל האישורים האלה הוסיף אבי בכתב פיצפון ידיעות ודרישות שלום. על אחת מהקבלות אבי מודיע למשפחה שנולדה לו בת בכורה וזו כמובן אחותי דבורה שנולדה בקפריסין. בפתקים היה מכתב אחד בעברית שמשך את תשומת ליבו. זה כנראה סיקרן אותו והוא החליט לנסות ולאתר את הנפשות שמאחורי המילים. השם היה נשמע לו קצת מוכר וזהו , אבל אחרי ברור טלפוני עם ד"ר אריה קינדלר מנהל מוזיאון קדמן למטבעות שאמר לו " לידרמן זה בחור צעיר בשם קובי , אני לא יודע יותר מזה. "ד"ר קינדלר כנראה לא היה מרוכז ולא תאר לעצמו שאולי לצעיר הזה יש הורים, כלומר לי. מי אמר שיקה זה קיצור של יהודי קשה הבנה?
המזל הטוב שלנו היה כמובן דני שלזינגר שרוצה לדעת אם מאחורי המכתבים האלה יש אנשים החיים איתנו פה בישראל. דני עושה כמה ברורים טלפונים אם יש איש ואשה עם שמות מתאימים. את השאגה "מצאתי הם חיים!" שמעו בכל לב תל אביב. דני שלזינגר משוגע על ניירת ודברים ישנים. כתבי יד מתקופת המנדאט מביאים אותו למה שקרוי במקומותינו אורגזמה. אם אתם רוצים לקבל שעור מוקפד על אבני קלע הלניסטיות ורומיות אז דני הוא הכתובת. כתבי יד, כרזות ישנות גם. ויש עוד הרבה דברים שדני מכיר ומבין בהם מצויין.
ועוד על דני ומקום עבודתו ואפילו היסטוריה משפחתית של הוצאת סיני
"הוצאת ספרים סיני" היא מהותיקות בהוצאות הספרים היהודיות .
ההוצאה נוסדה בשנת 1853 בפרסבורג תחת השם יוסף שלזינגר שהיה מייסד ההוצאה, ופעלה בווינה ובבודפסט עד שנות מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1939 עברו הבעלים משפחת שלזינגר לארץ, וכאן שונה השם ל"הוצאת סיני, חברה בע"מ".
חנות ספרי קודש באלנבי סיני SINAI BOOK STORE
מכתבים יכולים לגלות עובדות, רגשות, ציפיות ובקיצור הכל, אפילו כתב יד ומצבי רוח
לימים סיפר לי דני שאת המכתב היחיד בעברית רצה להשאיר אצלו כמזכרת לאותה מציאה. רק אחרי שהבין שאני לא קורא פולנית וגם היידיש שלי היא ברמת גוי ממוצע, שינה את דעתו והוסיף את המכתב (ראה צילום).
הורי היו נרגשים ואני גם. המכתב בעברית נראה לי מיוחד. הכתב יד לטעמי יפה וגם הנוסח בעברית שלא הכרתי. אבי שמואל מציג עצמו בפני חלק ממשפחתה של אימי שעלו וחיו בארץ ישראל פלשתינה עוד לפני השואה.ישראל הלפרן הנמען ,היה דוד של אימי מצד אבא שלה. משפחת הלפרין ( ישראל, הדסה וילדיהם אלכסנדר, יצחק ודבורה ) גרה ברחוב זמנהוף 13 בתל אביב. כנראה שהבילבול באותו זמן גרם לי לשאול את אבי כמה שאלות די מרגיזות ומטופשות לגבי המכתב. שאלתי את אבי "אבא איך זה שהמכתב כתוב בעברית כזו יפה ומיוחדת. מאיפה ידעתם ככה עברית?" והיתה אפילו שאלה נוספת שלא אחזור עליה היום. אבא שלי קם ממקומו וכנראה שכמה שאלות מטופשות זה יותר מידי לארוע שכזה. "אנחנו ידענו ולמדנו עברית. ביאליק לידיעתך גם נולד באותה סביבה גיאוגרפית. ידענו עברית נהדרת של אז."
איטליה 1946 פסח שמח במארינא די לעאוקא צילם: אליעזר מורב
המכתב מאיטליה Modena Italy 11.1.46
שלום לכם משפחתי העתידה מ' הלפרן
הנני מאמין שבאו אליכם כבר מכתבים אחדים ובהם נרשמו גם שמי שמואל לידרמן - עכשיו
עלי מוטל החוב להציג את עצמי לפניכם בכדי שתדעו אודות מי מדברים , אודיעכם
בקצרה שהנני בחירת לב געניא הלפרן והננו מזומנים לבנות ביחד את עתידנו
בארץ-ישראל. בקשנו עד היום אמצעים באיזה אופן לבוא ארצה-ובאמת איני יודע איך
להודות לכם בעד זה שהנכם עושים בעדנו.
קבלנו מכם טלגרם שהנכם עושים סרטיפיקטים בעד שלוש האחיות , ובודאי כבר קבלתם
את מכתבן אודות הכל. בשבוע הזה שלחנו טלגרם לכם ומפורשים שם שמנו, וגם תאריך
הולדתנו , מאמינים אנחנו שתבאו לנו בעזרה בימינו המכוערים. היינו בפולני בגרמני
ועכשיו הננו חיים באיטלי, ואין לנו מקום שנוכל לבנות את עתידנו.
מי יותר טוב מכם ארצי ישראלים יודעים איך הפרובלם היהודי עומד היום בשפל המצב
בכל העולם. עברנו דרך טשכוסלבקי הדמוקרטית ובנש נשיאיהם הפופלרי הרצה
בפומבית - שאינו מקבל את האומללים שנשארו בחיים מתאי הגז ההיטלריזם יותר איני
צריך כבר להוסיף מפני שניכר כבר מצבנו בפולניה דמוקרטית שעוד היום דמינו נשפך
כמים. אוסיף רק לכם שבמשך שנות המלחמה היתי בצבא הרוסי וראיתי את הגן עדן
הקומוניסטי יפה האידיאולוגיה וכל יהודי שראה את עתידנו בעולם בתור קומוניסטי מוכרח
לבוא לידי החלטה שאין לנו מקום אפילו שם - שבכל נשמתו הרוסית הגסה הנהו משטין את היהודי.
מוכרחים אנחנו כבר לבנות את עתידנו בארץ שנוכל אחרי גמירת עבודתינו היום יומית
לצאת אל השוק בלי פחד שמאחורינו מחכה עלינו המות.
הנני גומר את מכתבי ופורס בשלום כל המשפחה הבלתי נכרת לי - וארשה לבקש מכם
תשובה מיד מבלי להמתין - תודה לכם מראש בעד שתעשו למעננו.
ידידכם הבלתי נכר לכם שמואל לדרמאן
המכתב של אבא 1946 מודנה איטליה צילום:אליעזר מורב
מכתבים מהזבל פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה