בנק דיסקונט הוא המוסד הפיננסי הפחות מוצלח מבין שלושת הבנקים הגדולים. זו דעתי האישית ובלשון המעטה. זה ממש לא אומר כלום לגבי העובדים המסורים והועד שלהם. זה גם לא עומד בניגוד לעובדה שיש להם את המוזיאון הכי חמוד מבין הבנקים בהרצלילינבלום וגם את האוצרת האומנותית הכי מקצועית.
את כל זה אני אומר מתוך ידע וניסיון אישי. רקנאטי ממש לא קשור לקורה שם היום. צוקרווסר זה סיפור אחר. כל השמות בפוסט הזה אמיתיים כמו גם הפרטים כולם. אם מישהו נפגע אני מתנצל מראש.
יחס אישי , כוחו של הרגל וצרוף מקרים
הרומן שלנו עם דיסקונט מצריך מיני פוסט בפני עצמו. בסופו של חשבון זה הבנק שהכי הייתי מחובר אליו והכל בשל העובדה שהמנהל נתן סולימני פתח לרווחה את דלתות הבנק בפני אבא שלנו בכיכר דיזינגוף וכל השאר היסטוריה. אפילו אחותי אראלה עבדה שם פרק זמן לאחר הצבא. בסיכומו של יום הכל מתחיל ונגמר מיחס אישי וגם צרוף מקרים וכוחו של הרגל. מזה כמה שנים שאני כבר לא לקוח של בנק דיסקונט. להגנתי אטען שזה לא בגללי. הם האשמים ואפילו הן כלומר סגנית אחת ומנהלת ממש חמודה, אבל לדעתי ממש לא מתאימה לניהול בתחום הבנקאי. זו דעתי ואני מדבר מתוך הניסיון האישי שלי. בנק דיסקונט היה תמיד מייצגם של העסקים ואפילו הקטנים. היום הכל השתנה אבל מוטו אמור להוביל. חוץ מזה מערכת המיחשוב של הבנק ידעה פדיחות איומות וזה מזמן כבר לא סוד.
צוקרווסר ממש לא קשור לזה. אצלו זה לא היה יכול להתרחש כי צוקרווסר הוא משהו אחר ובדרג שונה למרות שמעולם לא דיברתי איתו, אבל אני יודע שלצוקרווסר יש הרבה יותר דברים שלכאורה אין בכלל לשתי המנהלות שעזרו לי להימלט מבנק דיסקונט לבלי שוב. בסופו של דבר אני אולי אמור להודות לאלו שעזרו לי לסיים פרק של למעלה משלושים שנה עם הבנק השלישי בגודלו ובצבע הירוק. אבל חברים תעזבו כבר את הזוטות כי צוקרווסר ממש לא בסיפור הזה. הסיפור עם צוקרווסר קרה קודם ואין לו שום קשר. אם צוקרווסר היה גם בסיפור האחרון כנראה שהייתי עד היום לקוח הבנק אבל בואו נחזור לסיפור שצוקרווסר רצה לראות אותי.
בנק דיסקונט מדליה להענקה רשמית, תשמ"ה 1985 1935-1985 יובל הבנק
עיצוב אליעזר ויסהוף החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ
http://israelmint.com/?section=449&product=2621&lineItem=604
צוקרווסר שם מאד מיוחד
הסיפור עם צוקרווסר היה מאד מיוחד והותיר בי את חותמו למרות שאין לי מושג מה קרה שם. אני רק יכול לנחש אבל לא תמיד אני נחש טוב. אין פה שום כוונה נסתרת ואולי הגולשים יוכלו לעזור בפיתרון כי אמרתי כבר שאין לי שמץ של מושג אמיתי מה קרה שם , אבל עובדה שזה קרה. חוץ מזה צוקרווסר זה שם מיוחד ואני תוהה מה התרגום הטוב ביותר לשם הזה בעברית. מים מתוקים? מי סוכר? וזה הסיפור האמיתי כפי שאני מספרו בזו הלשון.
סניף אזורי עם פסיפסים באולם הכניסה
יום אחד לפני מספר שנים כלומר מתישהו בשנת 2005 אני מקבל טלפון על הבוקר מבנק דיסקונט סניף מאפו בתל אביב על הפינה של בן יהודה שטראסה. בן יהודה 71 פינת מאפו 16.
זה הסניף שלנו מזה שנים למרות שהבנק הזה איחד את הסניף הקודם שלנו שהיה בבן יהודה 31 , אבל זה לא חשוב כרגע. זהו בנין פינתי עם כמה קומות וכולו של דיסקונט בלבד. למטה למטה יש מרתף עם כספות פרטיות ואפילו שומר המתעד כל כניסה לכספת עם מצלמות וכרטסת. אלוהים יודע איך לא משתגעים בעבודה שכזו. בכניסה לבנק יש דלפקים עם טלרים ואפילו עוד פקידים לדברים שונים. יש בסניף הזה שתי כניסות עם שומרים וזה נחשב לסניף אזורי המשרת גם תושבי חוץ עם כיסים תפוחים ואין לי מושג למה וגם לא איכפת לי אז אל תנסו להסביר לי כי פעם כבר ניסו. לסיכום אומר לכם שסניף אזורי הוא כזה שמישהו יצטרך לשלם את ההוצאות שלו ובדרך כלל זה לא העובדים. יש שם על הרצפה כמה מוזאיקות -פסיפסים המראים מטבעות עתיקים ובכלל עיצוב סביר למרות שדיסקונט בכללי הוא עם עיצוב די ערסי לדעתי ואני מצטער אם פגעתי במעצבים אבל ככה אני חושב.
מוזאיקה בכניסה לבנק דיסקונט עם שקל מתקופת המרד הגדול עם הכתובת ירושלים הקדושה
עינת מדיסקונט עוצרת נשימה
אז חזרנו לשיחת הטלפון על הבוקר מבנק דיסקונט ומהצד השני זו הייתה עינת החמודה אלא שהפעם היא הייתה מה זה לחוצה וכמעט בלי נשימה. "תגיד לידרמן אתה בכלל יודע מה קורה בחשבון שלך?" עניתי לה שלא בדיוק , אבל בשביל זה יש בנק שהוא גם ידיד. "אני רואה שאתה רשמת צ'ק על מאתיים וחמישים אלף ש"ח! תגיד אתה נורמאלי?" .
האמת שגם אני הייתי מאד מופתע אבל לא נפלתי כי ישבתי על הכיסא והכיסא היה בסדר. אז אמרתי לעינת שהייתה חסרת נשימה שתראה מה כתוב בצ'ק כי סכומים כאלה אני לא כותב חוץ מאשר כשממש צריך. אז עינת אמרה לי כן, אני רואה כתוב משען גבעתיים - דיור מוגן. אז בבת אחת נרגעתי והבנתי שעשיתי טעות קלה והצ'ק לדיור המוגן של הורי הקדים בכמה ימים וזו טעות שלי. אז הסברתי לה שהורי נכנסו לגור בדיור מוגן וזה חלק מהתשלום , אבל ניהיה לי בלבול בתאריך וזה אמור היה להיות עוד כמה ימים ועד אז יהיה כסף ולא כדאי לדאוג בכלל, כי דאגה מביאה את כל המחלות הקשות ואז מתים לפני הזמן ויש יתומים ובכלל תעזבי אותך ותרגיעי בבקשה. היתכן שדמנציה מדבקת?
"מי אתה שתרשום צ'ק של רבע מיליון? אתה לא רוטשילד"
עינת החמודה שהיא במקרה גם אשתו של סטיב מהמצלמות (לא ג'ובס) רק קיבלה יותר גננה בראש ואמרה לי "תגיד לידרמן אתה נורמאלי בכלל. זה סכום שלא יעבור מאיפה בכלל הרשת לעצמך לרשום סכום כזה בלי ליידע אותנו בבנק. אתה רק לידרמן ולא רוטשילד. מי אתה בכלל שתירשום רבע מיליון שקל בצ'ק? אני חושבת שאתה זקוק לטיפול דחוף. זה לא יעבור חביבי שכח מזה אני מחזירה את הצ'ק".
הבנתי שיש בעיה אבל זה לא סוף העולם. מה כבר יכול לקרות שלא קרה בעולם. אכן מעולם לא חזר לנו צ'ק אבל תמיד יש פעם ראשונה וגם יכולה להיווצר פדיחה מקומית. הצ'ק יחזור ובבית האבות יעשו פרצוף אבל בטוח שלא יזרקו את ההורים שלנו לרחוב , ובכל זאת יש אי נעימות. אז אמרתי לעינת שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, אבל כדאי לה לשקול את הנושא כי תמיד לקפוץ בראש לא מוביל לכלום. אז עינת אמרה "נראה בהמשך".
טיפול תרופתי בחסות הבנק?
האמת שנהייתי טיפה לחוץ אבל רק טיפה כי הדבר כבר נעשה וטעות לעולם חוזר וסוף העולם לא יתרחש בגלל צ'ק מחורבן של אחד לידרמן מבן יהודה 18 שמתבלבל בתאריכים. אז מה אם זה רבע מיליון שקלים חדשים. ידעתי גם שבהמשך היום יגיעו עוד טלפונים מדיסקונט. אני לא יודע למה אבל מצבים מסוימים הופכים אותי בזמן מסוים לשאנן ונינוח וממש בלי סיבה. האם זה עוד סימן למופרעות? האם יש צורך לטפל בזה באופן מסודר ועם תרופות? לדעתי מרבית המתח והחרדה בעולם קשורים לכסף ולבנקים. מענין מתי יתבעו את הבנקים באשר לבריאות הציבור ונפשו? לדעתי חלק מעולם הבנקאות חייב לקשור עצמו לחברות התרופות כחלק מההגנה על עצם קיומו.
אחרי שעה עינת מצלצלת ואומרת שהמנהל של הסניף אומר ש"אם אתה לא מפקיד כסף לכיסוי הצ'ק אז הצ'ק חוזר בצ'יק צ'ק". אז אמרתי לעינת שאין בעיה ואני אפקיד כמה שצריך ואפילו יותר מזה ובהרבה , אבל אין לי מאיפה כי הסכום הגדול יגיע רק בעוד כמה ימים ואז הכל יהיה נפלא ואפילו נוכל לרקוד. כעת אין לי כלום. עינת אמרה "בסדר" והיא תחזור אלי. אמרתי "בסדר ותודה".
if u want to shoot shoot don't talk
ואכן כעבור זמן עינת חזרה ואמרה שזה לא יעבור ומחזירים את הצ'ק. אמרתי בסדר אבל גם מחר את יכולה להחזיר את הצ'ק אז מה אתם כל כך ממהרים להחזיר צ'קים לא שלכם. חוץ מזה אמרתי "אם אתם רוצים להחזיר את הצ'ק תחזירו כבר וזהו. מה כל הדיבורים האלה" עינת אמרה "בסדר לידרמן שמענו עליך בחדשות של תשע ותרגיע" היא הבטיחה לחזור אלי. אמרתי טוב.
"צוקרווסר רוצה לראות אותך! הבנת?"
אחרי חצי שעה שוב טלפון. ידעתי שזו שוב עינת הדיסקונאית החמודה אשתו של סטיב מהמצלמות של MDK בפינה ואפילו מבלי להסתכל בשיחה המזוהה בכלל. הטלפון קיבל כבר את המוד הדיסקונטאי. אמרתי לעינת "אהלן עינת מה שלומך כעת? נראה לי שמו אותך עלי באופן מוקפד כאילו אין לקוחות אחרים בכלל. נגמרו כל הצרות של הבנק רק לידרמן עם הרבע מיליון בראש שלכם..." אז עינת קפצה ככה ואמרה "שמע לידרמן אל תעשה צחוק כי כל הבנק על הרגלים ממך וצוקרווסר רוצה לראות אותך. הבנת?"
אז אני ככה מבלי להתבלבל אמרתי "בסדר גזוז אבל מי זה בכלל צוקרווסר?"
מה אתה לא יודע מי זה צוקרווסר? זה המנהל הכי גדול פה והוא לא מתעסק עם זוטות רק עם דברים גדולים. צוקרווסר רוצה לראות אותך ומיד. הבנת?"
"בסדר הבנתי אפילו בפעם הראשונה אבל איפה הוא נמצא ואולי הוא יבוא אלי? אני תמיד באותו מקום. בן יהודה 18 א' חנוק מטבעות". עינת הפכה לאדומה "לידרמן אל תעלה לי את הסעיף תגיע לפה בשעה 12 צוקרווסר נמצא פה בקומה העליונה. בוא למחלקה שלי וביחד ניגש אליו. תדע שכל דיסקונט עומד על הרגליים בגלל השטויות שלך. תגיע 10 דקות לפני ותודה".
טוב הבנתי שיש דרמה ואני מכין עצמי לפגישה עם צוקרווסר וככה מביט במראה עושה ככה רטוב לשיער שנראה מכובד לפגישה הגורלית עם צוקרווסר , שם טיפה אפטר שייב ורואה שאני ממש לא לבוש לפגישה הלא מתוכננת עם צוקרווסר, אבל בכל זאת ולמרות הכל יש צ'ק על רבע מיליון שקלים חדשים וזה גם משהו. אני כבר בחוץ נעלתי את החנוק ואני שם פעמי לפגישה. הבנק במרחק של 10 דקות הליכה מדודות ומתוחות באותו רחוב ובצד השני.
מבט מבנק דיסקונט לעבר בית מרקחת הגליל על הפינה של בן יהודה מאפו
פעם רחוב הגליל והיום מאפו. בית מרקחת הגליל עדין שם
תוך כדי אני ככה חושב מה עומד לקרות ומה יהיה ובכלל. אני יודע שאין טוב מהאמת אבל בכל זאת אולי יתפתח משהו לא צפוי והכי חכם זה לא תמיד להגיב. אבא שלי תמיד אמר שאם שותקים אז יש מצב שחושבים שאתה חכם יותר. לעיתים זה אפילו נכון. הלכתי ברגל ואני כבר חולף על פני מנדלי מוכר הספרים בואכה מאפו ממש מול בית המרקחת המיתולוגי הגליל. פעם הגליל היה שם הרחוב כולו אבל מאפו הצליח לדחוק אותו הצידה. רחוב הגליל היה הגבול הצפוני של שכונת תל נורדוי ואם תרצו לראות פיסת היסטוריה על בית ממש סמוך וממול הבנק של היום אז תקראו את סיפורו של בית גנוסוב/ מלון סיטי כפי שכתב רם גופנא באתר תל אביב 100
נשק? או אולי חשק!
אני חוצה את הכביש במעבר החציה וכבר מצוי בתוככי הבנק עם השומר בכניסה שתמיד שואל "נשק?" ואני תמיד עונה "חשק?" והכל בסדר. הייתי מתוח אבל לא במצב היסטרי כי ידעתי שבסוף יהיה טוב וכמו שאני מכיר את הבנקים הם כבר יעשו גם פה איזה סיבוב קטן ומי שישלם על הטעות שלי יהיה חשבון הבנק שלי.
תזכרו חברים שלבנק מסחרי אין באמת כסף , זה הכל של המפקידים הנחמדים. בדיוק כמו בבנק הדם או בנק הזרע. אם יש עסקים טובים אזי כולם מתוגמלים, ואפילו המנהלים הבכירים המקבלים משכורות עתק רק בשל הסיבה שהכפופים להם יקבלו קצת פחות. זה כל הסיפור. אם הבנק פושט רגל אז הלקוחות אמורים לשאת בתוצאות. תשאלו אנשים על תקופת המנדט ותלמדו כמה בנקים פשטו רגל ואנשים נשארו עם מזכרות חמודות אבל בלי כסף. היום המצב שונה. מדינת ישראל פורשת רשת ביטחון לחוסכים אבל לא לעולם חוסן. מישהו טען לפני כמה שנים שאחד הבנקים הגדולים היה במצב פיננסי שסיכן את קיומו. חשבתי פעם על אחד הבנקים ובצבע ירוק אבל אני לא באמת יודע. יש סודות בבנקאות ובכל העולם. יש דברים שאסור לאיש לדעת חוץ מלכמה בודדים.
דיסקונט סניף מאפו בן יהודה פעם צוקרווסר ישב שם למעלה
אני כבר בבנק ועולה לעינת החמודה שיושבת ממש ליד מרי הלא פחות חמודה וכולם כאילו מחכים רק לי ולפגישה שלי עם צוקרווסר. אני מנסה לשדר נינוחות אבל כנראה שרק מנסה ועינת תופסת אותי ואומרת לי בוא כבר ומספיק עם הפלברה . צוקרווסר מחכה לך.
אז עלינו עוד קומה ואולי עוד שתיים ובחיים שלי לא ידעתי שיש קומה כזו והאמת שזה נראה מאד דומה אבל שונה. המקום שקט ואין אנשים. דממה אמיתית. פה חותכים ענינים בלי צעקות ובלי ויכוחים. שקט זה דבר מאד חשוב.
עינת דופקת בדלת של צוקרווסר ומישהו מבפנים אמר "בבקשה" אז נכנסנו ואז ראינו שם קבוצה של אנשים שכנראה היו באיזה דיון. היה שם די צפוף. אני לא זוכר כלום מאותו ארוע חוץ מזה שצוקרווסר ישב שם עם חולצה לבנה מאד יפה ואלגנטית עם עט דק (כנראה קרוס רגיל) ככה בכיס. נדמה לי שהיו לו משקפיים אלגנטים בצבע זהב והוא די דומה בכללי לביל גייטס, אבל עם מראה יותר אשכנזי. רזה גבוה ועם חולצה לבנה ומכנס שחור. ככה זה הכי אלגנטי. הוא הסתכל לעברי ולא אמר כלום. גם אני לא הוצאתי מילה. הוא כנראה סימן לעינת שזהו זה. עינת הסתכלה עלי וכאילו נתנה לי להבין שהעסק נגמר וכאילו משכה אותי לצאת לבחוץ. אני ועינת בחוץ והדלת סגורה וצוקרווסר שם.
פחות מעשרים שניות
עינת מסתכלת עלי ולא מאמינה. היינו שם בחדר אולי 20 שניות לכל היותר. איש לא פצה את הפה. מבחינתו של צוקרווסר הכל בסדר וככה גם סימן לעינת. שפת הסימנים היא שפה עם קודים מולדים. לעיתים ניתן גם ללמוד אותה באופן מסודר. נשים נולדו עם זה מבלי צורך בקורס נוסף. עינת קלטה בשניה את המסר ובכל זאת היא לא הבינה מה קרה. בחוץ היא שאלה אותי אם אנחנו מכירים מקודם ואולי אנחנו משפחה. אמרתי לה שמעולם לא ראיתי אותו וגם לא ידעתי שיש בכלל איש כזה ובטח שלא עם שם שכזה. עינת הייתה המומה והאמת שגם אני, למרות ששחקתי אותה הכי cool בעולם. מה בעצם רצה צוקרווסר בזה שהגעתי אליו לפחות מעשרים שניות?
לסיכומו של הענין השיק לא חזר ואתם כבר יודעים שבטח החתימו אותי על הרבה ניירות עד יעבור זעם הכמה ימים האלה עם השלמות והלוואות גישור שבטוח עלו לי כסף בסופו של חשבון. אמרתי לעצמי שזה קטע מאד מוזר ולא לגמרי סגור. בפעם הבאה שצוקרווסר ירצה לראות אותי אז אשלח לו תמונה במייל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה