המדליה הפרסית המהפכה הלבנה, מדליה 1969
עיצוב האחים שמיר גלף אריה סנדיק צילום אליעזר מורב
הפוסט הזה היה כבר כתוב , ערוך ובדרך לאויר ואז פשוט נעלם ונמחק מסיבה לא ברורה ואין לי אפילו העתק. אז אנסה לשחזר אותו ונקווה לטוב. יש לי עשרות טיוטות של כתבות עתידיות. אין לי גיבוי ובכל זאת אני ממשיך עם ענין הטיוטות הבלתי מגובות. גם לישראל אין תמיד גיבוי בכל דבר. מי מגבה את ישראל בענין האיראני?
גיבוי זה דבר מאד חשוב. לכל טיוטה רצוי גיבוי. מי הגיבוי של ישראל?
פעם ישראל ופרס היו ברומן אהבה היום ישראל ואיראן בטרום מלחמה
האם מדליות יכולות לפתור סיכסוכים? מה דעתכם על הפצצת מדליות מהאויר?
הפצצה האיראנית לא יורדת מסדר היום. נדמה שכעת אנחנו בשלב שלפני הישורת הסופית. אפילו לנשיא פרס יש Say בענין הפרסי וטוב שכך כי השם מחייב. מלל אין סופי בנושא הפצצה וההפצצה, אז גם אני מצטרף לחגיגה והפעם מזוית של המדליה הפרסית מפעם. ויש גם סיפור מענין שקרה לי בחנות, ואולי ניתן ללמוד ממנו משהו ואולי זו סתם שטות נוספת שתצטרכו לקרוא. החיים שלנו מלאים בשטויות. אישית אני לא אוהב את רעיון ההפצצה הישראלי. מבחינתי המכסימום שהייתי תומך בו הוא הפצצת איראן במדליות ישראליות מהאויר. ככה גם היינו נפטרים ממלאי אין סופי של מדליות מיותרות המסתובבות בשוק הישראלי והאיראנים היו כנראה שמחים ומתפיסים. לא חוכמהלשלול רעיון אווילי על הסף.
ישראל/פרס - פעם זה היה סיפור אהבה בהמשכים
פעם היו לישראל ופרס יחסים נהדרים. אני לא מתכוון לסיפורי המגילה מפורים כי אם לענין יחסי ישראל עם השאה הפרסי ממש לא כל כך מזמן.אפילו אני זוכר מזה משהו. יעקב נמרודי זוכר זאת הרבה יותר טוב ויש לו הרבה סיבות. כסף גדול תמיד מתחיל בנקודה מסוימת.
יש אפילו מדליה שישראל עשתה עבור השאה הפרסי למרות שאין עליה שום איזכור ישראלי ממשי (ראה תמונה). קוראים למדליה הזאת המהפכה הלבנה או המדליה הפרסית בשפת הרחוב של האספנים. המדליה הזו לא נמכרה בישראל מעולם כי אם נשלחה הישר לפרסים לשימושם הפרטי. הנפקה בלעדית לבית המלוכה באיראן. זו הסיבה שהיה לה ערך וביקוש שנבעו מחוסר היצע. אספני המדליות אהבו וחמדו את המדליה הפרסית ואפילו עשו לה מקום של כבוד. אספנים הם עם מוזר, תמיד הם רוצים משהו שאין או שקשה להשיגו. ככה גם הסוחרים הממולחים המצפים לקנות שכיות חמדה מיוחדות ואפילו בזול. ואז זה קרה..
הגברת עם המדליה עם יכולת למקח
בוקר אחד הופיעה בחנותי גברת די צעירה וברשותה מדליה מיוחדת מכסף והיא רוצה למכור אותה. נקרא לגברת שלנו פ. על מנת להימנע מחשיפות יתר. אין לה שום קשר לריטה יהאן-פרוז (לשעבר קלינשטיין) הזמרת משום צד. המבטא שלה לא הותיר ספק שפעם היא נולדה בפרס ממש כמו מנשה אמיר הפרשן לעניני איראן. אני זוכר גברת נאה, נמוכה וזהו. היא לא היתה פצצה במובן הנשי אבל בהחלט אישה נאה ואפילו מעט שמנמנה בטעם. היא סיפרה שעבדה כמורה בפרס ואנשי מערכת החינוך קיבלו מדליות כאלו וגם אנשים נוספים שעבדו בממשלה. היא דרשה סכום נאה וגם קיבלה אותו. פרסים יודעים לעמוד על שלהם ואפילו יצא להם שם של סוחרים ממולחים עם כושר יחודי בניהול משא ומתן. גם האוכל הפרסי נהדר. אפילו ידעתי שהגברת ביקרה בעוד חנויות והייתה מעורה באוצר הקטן שבידה. העיסקה הושלמה והיה נראה שכולם מרוצים. איך יודעים שכולם מרוצים? אז זהו שלא תמיד...
הגברת פ. בלי המדליה פרק ב'
עברו מספר ימים ושוב זה קרה בשעות הבוקר המאוחרות. הגברת פ. ילידת פרס נכנסה פעם שניה. לא ידעתי למה , אבל עובדה שהיא פה כלומר בבן יהודה 18 א' בתל אביב. בדיוק באותו בוקר ביקר אותנו נחמיה שומרוני בעל גלריה מיפו העתיקה. זה בהחלט נתון חשוב שיתברר כעזר טקטי מאד חיוני לעניננו ולאזורנו.
זה לא לקח הרבה זמן והבנתי שיש בעיה. אפשר גם להגיד פרובלמה. הגברת לא מרוצה וזה בלשון המעטה. היא אומרת שלא קיבלה מספיק כסף. היא רוצה עוד כסף עבור המדליה הפרסית שמכרה לפני יומיים שלושה. מבחינתה הסכום שקיבלה לא מספיק. "אני רוצה עוד כסף!". זה היה די מפתיע ואפילו מביך. עיסקה שנעשתה וכמעט נשכחה, פתאום מתעוררת לחיים מחדש. אסור לאבד את העשתונות. צריך להיות cool. אבל הגברת הפרסית לא מרפה. "עוד כסף אני לא הולכת מפה".
האמת שלא היה לי ניסיון עם דברים כאלה בעבר וגם אם היה, לא בטוח שהדבר עוזר ברגע האמת , כי כמו ששלמה אוחיון אחי הבכור אומר שהכל משמיים ושם מחליטים. אני די בבעיה לפחות בדקות הראשונות. אבא שלי די נבוך וגם אני. נחמיה מתחיל להבין את הסיטואציה. הגברת מתחילה להרים את הקול "עוד כסף. אני לא הולכת". מה עושים? האומנם ישועת השם כהרף עין?!
פ. זו אות נהדרת. פרסית, פרובלמה, פרסקי, פיירוז, פצצה ,פויה, פתרון , פלוס
אבא שלי מבין שהפרובלמה שלפנינו חסרת בושה ולאאיכפת לה מכלום חוץ מעוד כסף. אבא שלי אומר לי "להחזיר לה את המדליה ולגמוראת הסיפור". אני מחזיר את המדליה והגברת פרובלמה מחזירה הכסף והכל שב עלמקומו בשלום. הפתרון פשוט מאד. ככה לפחות חשבנו...
אמרתי לה שהמדליה שלה פה מוענקת לה בחזרה ובבקשה להחזיר את הכסף...
זה ממש לא הזיז לגברת שלנו כלום. היא רוצה עוד כסף ולא מדליה בחזרה. "עוד כסף ואני לא הולכת עד שאני מקבלת כסף שלי" נדמה לי שהיא ממש צרחה ואולי אפילו שמעו אותה ברחוב מחוץ לחנות. עובדה שיש כבר סקרנים שמציצים לתוך החנות , ורואים שלושה פולנים חיוורים ופרסית אחת שמדברת בקול רם ובעצם צורחת. הפרובלמה מתעצמת. אני אובד עצות. נדמה לי שאבא שלי הפך לשקוף. זה קורה כשהדם בגוף זז הצידה ורוצה לברוח. מזל שנחמיה שומרוני היה במקום.
נחמיה שומרוני יליד פולין סוחר ובעל גלריה ביפו העתיקה
נחמיה איש נחמד ונהג לקנות אצלנו מטבעות ומדליותלעסק שלו. פולני במוצאו ואיש של תכל'ס. אוהב לדבר ולספר אבל יחד עם תכליתיותועסקים בחדות ויעילות. הכרנו את נחמיה הרבה שנים והחסרון היחידי שלו היה, באימציאת מקום חניה הולם למכוניתו , כך שבדרך כלל היה לחוץ וחרד לדו"ח החניהשבדרך. באותו היום היה נינוח ושלו וזה פעל לטובתנו. אבא שלי נהג מדי פעם לדבר איתופולנית בקטנה , כי נחמיה היה יליד וורשה 1928 ועלה ארצה כילד עם הוריו שרה וחייםהייטלר בשנת 1933 לנתניה. אז בכפר של נתניה לא היו ערסים. הוריו עסקו במסחר והואאהב אומנות וגם את החיים. כשהצטרף ללח"י קראו לו עמרם. נחמיה שומרוני ז"ל נפטר בשנת 2007.
מה לא גדל על העצים?
נחמיה מבין שהעסק מתחמם. הוא מסביר לגברת שתביא הכסף ותיקח את המדליה בחזרה. נורא פשוט. העיסקה מתבטלת וכאילו לא קרה כלום. אין תוספת כסף. בשביל כסף נוסף צריך להביא עוד מדליה. כסף סתם לא גדל על העצים. גם לא סרג'נטים בריטים בתקופת המנדאט. אנחנו לא זורקים כסף בגלל צעקות. לא עזר לנחמיה כלום. הגברת לא מוותרת וממשיכה בהיסטריה שהיא רוצה עוד כסף... היא כנראה לא הכירה את הסיפור של הסמלים הבריטים
אני כבר לא זוכר אם בכינו או צחקנו אבל הסיטואציה הייתה הזויה ומביכה. אולי כבר עדיף להוסיף כסף ולשכוח מהענין... אולי עדיף להתעקש... אולי ביבי וברק היו יכולים לעזור.. אולי... קוראים לזה דילמה. גם היום יש לישראל דבר דומה. מה עם הצנטריפוגות? לאיזה צד הן מסתובבות?
יש פרובלמה וגם דילמה לגבי הענין הפרסי והפתרון לא בנימצא. מה אתם חושבים שיקרה בסוף? האם הפרסים יקבלו בראש? האם האמריקאים יהיו שם לפנינו? אני משום מה אופטימי כי זהו מיפלטם של חסרי יכולת הניתוח והחשיבה. אין שכל אין דאגות. ולא כדאי לשלול את ענין הטלת המדליות המאסיבית מהאויר.
נחמיה שומרוני מתקשר 100 למשטרה ולא לעליזה מזרחי 999
נחמיה שומרוני איש מעשי. הוא מבין שבטוב לא הולך אז צריך לבוא עם שיטה אחרת. הוא ניגש לגברת שלנו ואומר לה שתשים לב כי אחר כך יהיה מאוחר. ברגע זה הוא מתקשר למשטרה פה בתל אביב ואומר להם שיש פה מישהי שעושה בלאגן ומתפרעת והוא מבקש לשלוח ניידת בתכיפות. הוא מסביר לה ותוך כדי אומר ומקיש על הפלאפון אחד אפס אפס ו send ירוק. 100 זה משטרה. הוא כבר חייג ומדבר עם המשטרה ומסביר להם בהתרגשות רבתי שהוא נמצא בבן יהודה 18 בחנות מטבעות ויש פה אשה שעושה בלאגן, צועקת ולא מוכנה לצאת. צריך ניידת ועכשיו דחוף. הוא אפילו מתרגש. ראיתי שיש תזוזה בסביבה והגברת השמנמוכה , שמעה משטרה, ניידת, חנות ועוד דברים והיא כבר קמה והסתלקה. היא כבר לא רוצה עוד כסף. היא כבר לא פה. היא יצאה ואפילו נעלמה ואני לא יודע לאיזה כיוון. אולי היא הייתה רק סוג של שד? זה לא היה חלום.
נחמיה הצליח. הוא הסביר לנו שהוא לא באמת התקשר למשטרה. זה היה בכאילו. הוא דיבר עם עצמו , אבל עובדה שזה עבד. הבעיה כרגע נפתרה. אולי זה רק פתרון זמני כי לך תדע מה יקרה מחר או מחרתיים. גם הפרסים לא מתיאשים מתקלות יומיות ומוירוסים זמניים. הם צופים אל העתיד ואל הפצצה או שזו רק שמועה רעה. כל יום והמזל שלו , כל יום והתרחיש שלו. סמיר מצרי סמירוביץ אומר בערבית "כל יום מגיע כלב". זהו הסיפור נגמר והכל סבבה. ככה לפחות חשבנו...
גברת פ. פרק אחרון
כעבור שבוע לערך וזה היה שוב בשעות הצהריים המוקדמות נפתחת דלת החנות כשבפתח מכרה ותיקה. צדקתם זו היתה הגברת של המדליה הפרסית. לא היא כבר לא צועקת יותר, ואפילו לא רוצה עוד כסף שלה כמו מקודם. היא אפילו מחייכת במבוכה קלה. הכי טוב זה לחייך בבישנות קלילה. "במה אפשר לעזור לך גברת פ.?" הנימוס מחייב. "תראה אדון נכבד אני רוצה למכור עוד שתי מדליות כמו קודם!". "תודה גברתי אבל מדליה פרסית כבר יש לי... בעצם כמה את רוצה? "
נראה לכם שהפרסים בעצם רוצים כסף? ותחשבו על זה...
טיפ קטן
אם אתם רוצים לקרוא קצת על המדליה של גברת פ. אתם מוזמנים לקישור הבא של החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ.
מבחינתי המדליה הפרסית היא הסיפור של הגלף אריה סנדיק שהיה בעל מקצוע מיוחד במינו. בית המלאכה שלו ברחוב רמב"ם בתל אביב היה תמיד די חשוך כשרק מעל שולחן העבודה דלק חצי הניאון. מי שרצה חריטה מיוחדת על כלי כסף או עבודה אומנותית בתחום הגיע לסנדיק המוכשר בטרוף. בעלי מקצוע מסוג זה נעלמים מהנוף העכשווי. ישראל צדקה המנוח נהג להזכירו למרות שעבד איתו מעט. הרבה סיפורים שמעתי על המדליה הפרסית. רובם סיפורי אלף לילה ולילה מבית שחרזאדה. האם הסיפור של הפצצה האיראנית מעכשיו הוא פרק נוסף אבל מהצד השני?
המדליה הפרסית, המהפכה הלבנה, 1969
ב-26 באוקטובר 1967 נערך בטהרן ברוב פאר טכס הכתרתו של השאה מוחמד ריזה פהלאווי למלך המלכים, לאחר עשרים ושבע שנות שלטונו כמגשים מהפכה ללא שפיכת דם, "המהפכה הלבנה". הכתרתו שימשה ביטוי להצלחתו להנהיג שינויים מהפכניים במבנה הכלכלי והחברתי של אירן כדי לעלות את העם האירני לרמה של העמים המתקדמים ביותר, ולהשיב למדינתו את הגדלות שהייתה לה בתולדות האזור. המדליה שהוטבעה לזכר ההכתרה משקפת את הישגי "המהפכה הלבנה".
פני המדליה
כתר השאה הפרסי. כתובת בפרסית "לזכר הכתרת מלך המלכים מוחמד ריז פהלאווי הוד מעלתו, פרח פהלאווי קיסרית אירן". למטה" רביעי לחודש אבאן 1346".
גב המדליה
הישגי המהפכה הלבנה (התמונות מימין לשמאל): רפואה, תעשיה, חקלאות, חינוך, זכות הצבעה לנשים. הכתובת מסביב לשוליים מפרטת 12 הישגים: בינוי ושיכון, שרותי בריאות, חלקות קרקעות לעם, זכות לנשים לבחור ולהיבחר, חינוך וביטול הבערות, הלאמת היערות, שיתוף פועלים בחלוקת רווחי המפעלים, אפשרות לעם לרכוש מניות של מפעלים ממלכתיים, תיקונים בביורוקרטיה, אוצרות המים לשימוש העם, שירותים סוציאליים, שינוי פני המדינה.
היקף: הכתובת "מתנת לשכת פהלאווי" בפרסית. במדליות הכסף "כסף סטרלינג 925" ובמדליות הזהב "זהב 900" באנגלית.
מספור: כל המדליות ממוספרות. עיצוב: האחים שמיר. גלף: אריה סנדיק, ת"א. מטבעה מרקור בנק – גרמניה.
כיצד צריך לטפל בפצצה האיראנית? פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay
אדמונד חכימיאן נולד בפרס ויודע 4 שפות והכל עם ניב פרסי מקורי
וגם מומחה לבולים מטבעות ועוד של פרס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה