הדוד שלי מאמריקה אמר לי שפעם בשנה רצוי ללכת לרופא המשפחה, אפילו אם אין ממש סיבה מיוחדת.
תמיד טוב לשמור על קשר עם הרופאים שלנו ולוודא שהם בריאים. נדמה לי שיש בזה משהו, למרות שאני ממש לא סגור על זה. כל פעם שבאתי לביקור נימוסין, אכן היה שם מישהו אחר. המזכירה טענה שהרופא חולה, אבל יש רופא מחליף.
אז הלכתי לרופא המשפחה, כי חשתי שמשהו כנראה דורש בירור ראשוני. יש מצבים שהולכים לרופא ובסוף שוכחים את הסיבה להתכנסות הבריאותית, כי אתה כבר בסרט אחר. גם ספר שהוא יומן אישי מלפני יותר משישים שנה זה סוג של סרט לצורך העניין שלנו. זה בדיוק המקרה שברצוני לספר עליו היום. לדעתי יש מצב שהיומן הזה יהפוך יום אחד לסרט או מחזה. ושלא תגידו שלא אמרו לכם.
כמה רופאים במשפחה אחת או כמה רופאים זה בית חולים?
ד"ר יורם ברגר הוא רופא המשפחה שלי במכבי שירותי בריאות. גם רעייתו תמר רופאה, ואפילו ממש באותו מקום (בן יהודה 82) ורק בימים אחרים. אז ד"ר ברגר, שמעכשיו נקרא לו יורם (כי ככה כתוב בספר), סיפר לי ככה בקטנה, בין הלחץ דם ותעשה אה עם הלשון בחוץ ש "יש לי משהו שאולי יעניין אותך כאחד שמתעסק עם דברים מפעם עם כל מיני הקשרים". אז התחלנו לדבר ושכחתי בשביל מה בכלל באתי. ככה מבריאים. לעיתים נראה שרופא טוב צריך לדעת לקחת את מטופליו למקומות אחרים, מחוץ ומעבר לכולסטרול הטוב והרע. והנה זה כבר קרה.
מה עדיף קובץ במחשב או ספר עם כריכה עבה ונייר משובח?
יורם שלח לי למחשב קובץ שהוא בעצם ספר משפחתי שהגיבור שלו הוא רומק פיוטרקובסקי, הדוד שלו שמעולם לא זכה להכיר. פתחתי את הקובץ וידעתי שזה מסוג החומרים הטובים, בעיקר כשאני מכיר מישהו אחד הקשור לזה. זה כבר לא משהו כללי של מישהו שאין לך מושג ירוק לגביו. לקרוא במחשב זה בסדר, אבל לטעמי ספר נייר עם כריכה קשה זה הכי עדיף. אפשר גם להיסחב עם זה לכל מיני מקומות, בקיצור, ספר מפעם זה משהו משהו. ואכן, למחרת הגיע גם הספר הנהדר. ותודה לד"ר ברגר.
יומנו של רוֹמֶק (אברהם) פיוטרקובסקי שנכתב בשנים 1948-1939
הספר, שמחזיק כ- 200 עמודים וצילומים, עם כריכה נהדרת, הוא פרויקט משפחתי עם חברים שנרתמו לעניין. הספר לא הופץ באופן מסחרי, ונדמה לי שיש לו פוטנציאל של מאות קוראים נוספים בעברית. אני כבר רואה בדמיוני את הסרט או ההצגה.
רומק אברהם פיוטרקובסקי נולד בפולין ונהרג בישראל כתב יומן בשנים 1939-1948
היומן האישי חיכה בבוידעם למעלה משישים שנה עד שמשפחת ברגר וחברים הפכו אותו לספר חי
יומן אישי זה מסמך היסטורי וגם שיקוף דמות הכותב ומהרבה היבטים
"מצאו, התרגשו וערכו מאיר ויורם ברגר"
תרגום מפולנית חנה קמר. עיצוב העטיפה דנה ברגר. ויש עוד קרובי משפחה שכולם עזרו. הבאה לדפוס דורית אקרלינג. מכאן אני מביא את שכתב יורם, מבלי לגעת.
מזוודה עם ניירות בבוידעם
"עליתי לבוידעם. תמיד ידעתי שיש שם מזוודה ובה ניירות שקשורים לדודי רומק, שנפל במלחמת העצמאות. מאז ילדותי הייתה בי רתיעה מלחטט בה. המזוודה כאבה לי. היא סימלה עבורי שבר משפחתי שקרה לפני שנולדתי, וצילו מלווה אותי כל חיי. גם שמי, יורם, גזור משמו של רומק. היום כשמניין שנותי כפול ממניין שנותיו בנופלו, ואני אב לבנות בוגרות, העזתי ופתחתי אותה.
"יומן חי של איש מת"
מצאתי בה יומן חי של איש מת. יומן מסודר, שמתאר בהומור מתובל בכאב, געגועים והתלבטויות של גבר צעיר שהשליטה על חייו ניטלה ממנו, כמו ממרבית בני דורו. רומק מתאר את פרקי התקומה שבהם נטל חלק מאז עלה ארצה מפולין, מאי 1939. רומק התגייס להגנה, לצבא הבריטי , עבר לבריגדה היהודית, יצא לאפריקה ולאירופה, שב ארצה וחזר לשרת בארגון ההגנה. רומק פיוטרקובסקי נפל בחולדה במרץ 1948. היומן הוא אישי, טעון רגשות, אהבות, אכזבות, תובנות, שמחה ועצב.
במהלך לימוד היומן, שנכתב בפולנית, הצלחתי להגיע לאנשים רבים שחייהם היו שזורים בחייו. חלקם כבר אינם בין החיים, אבל ילדיהם התגייסו ברצון ואפילו בשמחה לסגירת מעגלים משותפים. אני מקווה שאנשים נוספים יזהו את עצמם או את יקיריהם בכתובים או בתמונות."
שרנה ורומק 1929 פולין אלבום משפחת ברגר
מאיר ברגר זוכר
מאיר ברגר הוא אחיו הבכור של יורם וגדול ממנו בארבע-עשרה שנה. גם הוא רופא. הוא נולד בלודז' ב- 1937 והיה שותף מלא לעניין היומן. הוא זוכר היטב את רומק הדוד שלו (אחיה של אמו) מפולין. רומק חזר לשם כחייל בבריגדה ודאג להביא אותו ואת הוריו לארץ ישראל עם תעודות מזויפות באוגוסט 1947.
כ"ט בנובמבר אחרי ההצבעה באו"ם ועד שיירת חולדה
מאיר זוכר היטב איך בליל כ"ט בנובמבר אחרי ההצבעה באו"ם, רומק מסיע אותם במונית בתל אביב החוגגת, ומודיע להם שהמלחמה בפתח. מאיר מספר על משחקי ההיאבקות עם רומק החמוש באקדח החוזר מבן שמן. מאז רומק נעלם עד שהמשפחה מגלה בעצמה שהוא נהרג ליד חולדה יחד עם 23 לוחמי השיירה שניסתה לפרוץ את המצור על ירושלים ב-31 במרץ 1948.
"שליח מעולם אחר"
ד"ר מאיר ברגר הפסיכיאטר מספר על הדוד שלו רומן פיוטרקובסקי בשפתו: "רומק היה בשבילי מקור לגאווה אינסופית. הדוד שלי. הוא היה הגיבור שלי, מעין יהודה המכבי, גיבור העם היהודי. לוחם יפה תואר, נדיב, חכם ומלא הומור, שפוגג את המתח והעגמומיות בחיינו....רומק היה שליח מעולם אחר, שליח שבא לקחת אותנו לפלשתינה. ...... אל מה שכתבתי מתוך כאבי הזכרונות של ילדותי התווספה מאוחר יותר פרספקטיבה בוגרת, כאובה אף היא. הפעם רומק היה האיש הצעיר שהגיע בשנת 1939 לארץ כתייר, כמה חודשים לפני פרוץ המלחמה, ומצא עצמו בודד וחסר אמצעים. הפעם אינני תופש אותו כיהודה המכבי, אלא כנער, אף הוא פליט שואה, המנסה להשיב מלחמה שערה בהיותו אבוד בתוך חייו האישיים, כמו מרבית מן הקורבנות..."
תל אביב 1942 אלבום משפחת ברגר
להציץ לתוך החיים של רומק דרך היומן אישי
היומן של רומק נהדר לטעמי. אולי זה יצר החטטנות ואולי התיאור הפשוט והנוגע ללב שעושה את היומן הזה לקריא וזורם. יש שם גם אהבות שלא מוצו, מצוקה כלכלית לא פשוטה, חרדה למשפחה בפולין בזמנים הכי נוראים והסוף של רומן בנפילתו בשיירת חולדה מה שמותיר בקרב המשפחה פצע לכל החיים. יש פה סיפור הכי אמיתי. בעמוד 101 מצאתי את הפרק שנגע ללבי ויש בו מהכל, אהבה, אכזבה, משפחה , שואה ובכלל את החיים האמיתיים בכתב.
דגל ישראל במדבר הלובי 1943 אלבום משפחת ברגר
אוגוסט יום שלישי 1943 מתוך היומן האישי
" לפני דקה קראתי ביומנים שלי. מצויים איתי רק אלה שנכתבו לאחר היציאה מפלשתינה. היומנים הקודמים נשארו בתל־אביב. אני כותב כבר יותר משנתיים וצברתי כמות לא מבוטלת של יומנים. זה יכול להיות מעניין. חבל שלא אוכל להראותם לאיש... אולי כן, מי יודע? אולי האחת הנבחרת תהיה פולנייה? אולי משהו יתגשם? וייתכן גם שאני משלה את עצמי. אני בטוח שאנסה להראותם למישהו, אולי לא את הכול ואולי לא בעתיד הקרוב. כל אדם רוצה לשמוע ביקורת על דברים שהוא יוצר, גם אני רוצה לשמוע, אך רק מאדם קרוב. דעתו של איש שאני אדיש אליו לא מעניינת אותי. אני מתנהל כאילו אני חוזר מחר לפלשתינה ומחכה לי שם מישהו. אף אחד לא מתגעגע אלי. היחידה היא אולי מניה, אך היא בוודאי אינה רוצה שאחזור. היחסים איתי היו טראומתיים מבחינתה. היא ספגה מספיק. מוטק'ה אומר שאוהבים רק פעם אחת בחיים, ושהאהבה הראשונה היא היחידה. בכל מקרה אני מקווה לאהוב אהבה אמיתית, ולא לחיות בשקר. על השולחן מונח הארנק שלי עם תמונות מפולין. קשה לי להביט בהן, קשה לי לנסות לדמיין מה עולה בגורל יקירי האומללים. זה מעציב אותי מאוד. ברור לי שהם נמצאים בתנאים קשים של רעב ומחלות. אני לא מסוגל לחשוב שמישהו מהם מת. הדבר הגרוע ביותר הוא שאמא שלי נשארה בוורשה. האם רק אני יושב בשקט ומנתק את עצמי מהרגש, ללא מחשבות על גורל יקירי?"
רומק אברהם פיוטרקובסקי נולד בפולין ונהרג בישראל כתב יומן בשנים 1939-1948
גם אני רוצה כזה ספר
הרבה זמן לא לקחתי ספר וגמרתי אותו כמעט במכה אחת. אבל עובדה שהיה פה משהו שכאילו משך אותי להתמיד ולקרוא וכאילו להציץ לחייו של מישהו עם או בלי רשות. אולי חיפשתי שם משהו משלי כי תמיד אדם קרוב אצל עצמו. הספר בצורתו חושף את רומק לאורך ולרוחב ואני כבר מנסה להגיד לעצמי למי הוא דומה ואיזה טבע היה לו והאם מישהו שאני מכיר היה יכול להיות חבר שלו, ובכלל הרבה דברים. והכי חשוב. שגם אני רוצה כזה. כן, קוראים לזה לקנא.
אני קורא על רומק פיוטרקובסקי וגם חושב על הדוד שלי רובין ברי מאמריקה שהיה ממש בן גילו של רומק. כן זה אותו רובין הדוד שלנו שהמליץ לי ללכת פעם בשנה לראות את רופא המשפחה ללא סיבה מיוחדת. רובין יליד 1919, נולד בפולין, שרד את השואה, חי באמריקה ונטמן בישראל. צילמתי אותו בוידאו ותיעדתי את סיפורו ואמרתי שנכין מזה משהו כתוב, וזה לא קרה עד היום. ככה זה, תמיד מגיעים לאני האישי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה