אילנה שמש (שם בדוי) הביאה לי מתנה. שונא מתנות יחיא? לא תמיד נעים לסרב לשי צנוע. הצורך של הנותן עולה לפעמים על זה של המקבל. הכל נכון בתנאי שהמסמר של ג'וחה לא כלול במתנה. כל הכוונות הטובות מובילות לטוב בתנאי, שאין שם את המסמר של ג'וחה.
מי יותר חכם? ג'וחא או הרשל'ה. מי יותר טיפש? הרשל'ה היה באמת. וג'וחל'ה? ממש לא בטוח.
המתנה של אילנה שמש והתנאי המחייב
אילנה שמש (שם בדוי) החליטה שהיא מביאה לי דורון. הסיבה למתנה ממש לא ברורה. אילנה מאד אוהבת מגע לא מחייב. מין אוראלי ממש רק במצבים של פיקוח נפש. מבחינתה מתנה זה סוג של נגיעה וגם אמירה. נותני המתנות זקוקים לעיתים, לתת משהו ללא הסבר מדויק וממוקד. שמחתי לקראת השי הצנוע למרות שבראשי כבר מחשבות וחישובים, על מה וכמה שזה יעלה לי בעתיד. ככה זה עם מתנות , תמיד אתה מרגיש חייב. שונאי המתנות חוגגים בתיאוריה ואולי גם במשרד התחבורה.
ואז זה הגיע ממש ללא שום הכנה נפשית. המסמר של ג'וחה. אילנה שמש (שם בדוי) אמרה "שהמתנה היא בתנאי שזה יעמוד פה ובזוית המסויימת ושאף אחד לא יקח את זה" ואפילו עוד משהו שאני כבר לא זוכר. מתברר שיש תנאים לנותני המתנות וזה לא חדש.
אמרתי לאילנה שמש (שם בדוי) שאני מאד מודה לה אבל מתנות עם מסמרי ג'וחא, זה לא בשבילי. אילנה קצת נעלבה ולא הבינה על מה אני מדבר. מסמר של ג'וחה? פתאומית מסתבר לי, שיש הרבה מאד אנשים בישראל, שלא שמעו על המסמר של ג'וחא. קשה לי מאד להאמין שיש ערבים שלא שמעו על המסמר של ג'וחא. פרובלמה ישראלית. לדעתי אי ידיעת המסמר של ג'וחא היא מחדל לאומי. תוקם מיד ולאלתר ועדה בראשות הרשל'ה מאוסטרופולי לחקירת הנושא החשוב הזה. יש לי רגישות מאד בסיסית למסמרי ג'וחה. זה יכול לבוא בהרבה גירסאות. רוצים דוגמא? אז בבקשה ואפילו יותר מאחת.
כרטיס אדי והתורמים הנדיבים והאבל...
דניאלה להבי שם חצי אמיתי (לא זו מהתיקים) רצתה להצטרף לעמותת אדי והכרטיס המצורף לתורמים מעצמם באמת. היא מאד רצתה אבל התנתה זאת בהסכמת אגודת אדי,שחלקי הגוף הנהדרים שלה לא יתרמו למשל לכאלה שלא תורמים בעצמם. למשל לחרדים או לכאלה שלא היו מוכנים לתרום מסיבה כלשהי. מעמותת אדי ענו לה שתודה, אבל בלי המסמר של ג'וחה. מסתבר שגם באדי שמעו על המסמר של ג'וחא.
מה יש במילה הזו "מסמר" שכל כך הרבה דברים מתחברים ונקשרים אליה ובהומור?
חבר של דניאלה הנשמה, חתם גם הוא על כרטיס אדי. החבר הזה הידוע ברוחב לבו הצר, התנה את תרומתו העתידית להסכמת איש דת מטעמו אחרי 120. מענין מה זה איש דת? ואם איש הדת הזה בעצמו יזדקק לתרומה בעצמו? האם גם אז נזדקק לעזרתו ופרשנותו המזוקקת? אה...
התניות ג'וחה לעולם הבא
מסתבר שיש אנשים החושבים שגם אחרי 120 הם עדין אדונים לגופם, נפשם ואפילו כספם. מאד מענין הקטע הרכושני הזה, אפילו אחרי המעבר לעולם שכולו טוב. נדמה לי שחתימה על כרטיס אדי שווה כמו חתימה על קרח. בהתנגדות המשפחה לא ינוע שום חלק של בשר נא.
יש כמה גירסאות לגבי המסמר של ג'וחא. הבאתי בהמשך כמה שמצאתי ממש בכוחות עצמי. אם אתם בקטע של עצלנות ורוצים בקצרה תימצות משלי אז בבקשה, אבל תדעו לכם שאם לא תקראו את הקישורים, ההפסד כולו שלכם.
המסמר של גוח'א - גירסת סופר המטבעות
אז הסיפור בכללי הוא על ג'וחא שמכר את הבית אחרי משא ומתן ארוך ומתיש שניתן לספרו בהרבה פרקים וסוף סוף הגיעו לחוזה ולכסף . או אז, ג'וחא שבקושי הסכים למכור את הבית, אמר שהכל בסדר ואפילו המחיר, אבל יש רק דבר אחד שהוא לא מסוגל לוותר עליו.
צדקתם זה היה המסמר הישן והחלוד שהיה תקוע בתוך הבית. יש לג'וחא רגשות עזים למסמר. המסמר נישאר שלו לנצח. הבית כבר לא, אבל המסמר כן. לא יעזור בית דין. "מה כבר זה משנה?" אמרו הקונים, שיהיה כך.
"המסמר נשאר של ג'וחא" ככה כתוב בחוזה,שחור על גבי מסמך ואפילו בערבית. הכסף שולם וכולם מבסוטין לאללה. אחרי רבע שעה חזר ג'וחא לבדוק שהמסמר עדין שם ושלו. ככה כתוב בחוזה. אין בעיה ג'וחא, ככה כתוב. למחורת חזר והביא מגבת רטובה שתתיבש על המסמר שלו. מה שנכון נכון. אחרי עוד יום בא למסמר שלו, בשביל לשים שום וקצת בצל שיהיה יבש ומוכן טוף טוף. וככה ממשיך הסיפור בכל מיני גרסאות עם כלב נובח שקשור ברצועה למסמר, עד שבני הבית שקנו אותו בלי המסמר, מבינים שמוטב להם לעזוב הבית, כי המסמר הזה יטריפם ואת חייהם לעד. יש גם גירסה בה קונים את המסמר במחיר סופר מופקע כמעט כמו מחיר הבית עצמו.
גירסת אליהו נאווי ז"ל
כמובן שיש בסיפור הרבה מוסר השכל לגבי הרבה דברים בחיינו, מאותיות קטנות בכל מיני חוזים ועד להתנהלות כללית עם כל מיני מסמרים בגדלים שונים.
גירסת האפליקציה
לכל אחד מאיתנו כמעט תקעו מסמר של ג'וחא בעיסקאות שונות. אצלי בחנות תלויה מכונת בשר במצב חדש מפעם. מבחינתי זו תזכורת חיה ונושמת למסמר מיוחד שעלה לי הון תועפות. מכונת הבשר הכי יקרה בישראל. כמעט ח"י אלפים אבל לפחות נשארה לי מזכרת.
למי שיש טלפון סלולרי אז יש לו את ג'וחא כמעט כל חודש ואפילו בגירסת האפליקציה החדשה. החשבונות המטורפים לא נרגעו בישראל עד שדרך זוהרו של כחלון הכוכב התורן. אם אתם מנויים על הכבלים או חיבור לאינטרנט אז בטח יש לכם מסמר כזה שאתם מתים להוציא. בעלים של יחידת נופש בקלאב הוטל ושות' זה אחול מניוקי מסמר. יש כבר חברות הנחזות להוציא לכם את המסמר הזה. ברוב המקרים אתם מקבלים מסמר יותר גדול. ויש עוד הרבה.
פעם נתנו לי (במתנה כמובן), MP משהו, ובתנאי שרק אהיה לקוח נאמן לככה וככה זמן. ואני כמו אהבל קפצתי ושמחתי. אין לכם מושג כמה ש-MP יכול להיות יקר. יש מתנות חינם?
נשים לדעתי אלופות בענין המסמר ולא בהכרח של ג'וחה. אנחנו הפטישים תוקעים את המסמר בעוצמה, אבל לפעמים יוצאים אחלה ג'וחא. יש סטוצים מאד יקרים ולכל החיים. איפה החוזה בבקשה?
מסמר בצורת משכנתא ובלי ראש
המסמר של ג'וחא המתחדש בישראל הוא ענין המשכנתאות. זה ממש סיפור מורכב ולא לכעת. אנחנו הישראלים ממשיכים במשחק הזה ותורמים לפיטום הבנקים והמנהלים המסורים. סטנלי פישר רעד לגעת בזה כי מעולם הוא לא היה ממש טפסן ומבין בעניני מסמרים. סיפור המשכנתאות לפעם אחרת או עד שזה יתפוצץ לכולנו בפרצוף. העיקר שלבכירי הפוליטיקאים יש מיליונים והכל בזכות חוכמתם כי רבה.
דב"א ואבו נימר מיפו וגם הקדשה של המיוחדת במינה
זכרתי שיש לנו בבית את הספר הנהדר של דן בן אמוץ סיפורי אבו נימר. ידעתי שיש בתוכו גירסה נחמדה וארוכה של המסמר של אבו נוואס. ואכן אחרי חיפוש קל ודינמי מצאתיו. מה שהיה מענין בספר ומאד הפתיע אותי הייתה שם הקדשה.
זה היה כיף לפתוח אותו מחדש ולגלות שם הקדשה מתקופת החיזורים טרום הנישואין. מי שחתומה שם היא לא פחות מהמיוחדת במינה, מינה ויסנר שכתבה שם בקצרה לקובי "אתה גדול" (24) מזל טוב עם הרבה נשיקות מינה 21.11.1982.
האם גם פה היה לנו סוג של מסמרו של ג'וחא בגירסה שונה וחכמה? לדעתי ממש לא. מה דעתכם? אגב האם לכם יש סיפורי מסמרים משלכם? אשמח לשמוע.
סיפורי אבו נימר דן בן אמוץ אתר סימניה
מי יותר חכם, ג'וחה או הרשל'ה?
דן בן אמוץ דמות מיוחדת. הצבר האולטימטיבי היה בעצם יליד רובנו - ווהלין, אז פולין והיום אוקראינה. גם אבא שלי נולד שם בסביבה המאד קרובה וממש כמעט באותה שנה.
מוּסיה (משה) תהילימזוגער יליד 1923 העדיף לכתוב על ולצטט את ג'וחה המזרחי ולא את הרשל'ה מאוסטרופולי. אותו הרשל'ה שבאמת נולד, חי ופעל באותו אזור גיאוגרפי בו נולד דב"א, מספר דורות קודם.
האם דן בן אמוץ לא ידע שאמנון דנקנר יכול לתקוע אותו ולתמיד?
האם דן בן אמוץ האמין שקשריו עם אמנון דנקנר ובקשתו לביוגרפיה יובילו למצב דמותו הרעועה והבזויה כיום?
מי שצריך היה אולי הכי להיזהר מדנקנר המנוח היה לכאורה יאיר לפיד. אמנון ודן עכשיו מתחשבנים בשמים או אולי בשאול הרותח ויאיר נרו יאיר. עד כה לפיד מבחינתי הפתעה ולחיוב.
מסמר ג'וחא בצבע ירוק
פוליטיקאים ועורכי דין הם אלופי מסמרי ג'וחא. לרבים מאיתנו היו ויהיו מסמרי ג'וחה. לא תמיד ניתן להימנע מהם. חשוב לנסות למונעם או לפחות לקבל אותם קטנים. לעיתים הפתרון הכי עדיף הוא התעלמות. יעני אין מסמר.
גם במסמרים יש סוגים שונים כמו גם גדלים. רצועת עזה וניספחיה הם דוגמא נהדרת למסמר גדול וחזק שהמצרים שמחו להשאיר לנו ולהרבה זמן. המסמר הזה לא קטן עם השנים. הוא חי בועט ואפילו מקבל גוון ירוק ולא אקולוגי. מה דעתכם על הסיוע הצבאי כלכלי של האמריקאים?
אספנים הם לפעמים קצת גוח'ות. אם אומרים להם שיש סדרת מטבעות אז הם כמובן ירצו את כל הסט. אם הם קנו חלק מסדרה הם ירצו להשלימה. זה ממש אסון כשהסדרה לא מושלמת. כתזכורת לגוח'ה ולהרשלה מאוסטרופולי עשו סדרת מדליות. ככה נדע כולנו האספנים, אפילו לצחוק על עצמנו.
החברה הישראלית למדליות ומטבעות מדליות בע"מ מוכרת (מסמרי) מדליוני גוח'ה
ג'וחא הינו דמות הומוריסטית "המככבת" בספורי העם הנפוצים בקרב יהודיה מזרח ובספרות הלאדינו. דמותו של ג'וחא משתנה מסיפור לסיפור. לעיתים הוא צעיר ולעיתם מבוגר. לעיתים חכם ולעיתים טיפש. הוא התגלמות האדם הממוצע, הוא רמאי שלרוב מרמים אותו, מעין שוטה הכפר, שהוא גם נוכל וגם תמים ובסופו של דבר, נופל בפח שהוא מטמין לאחרים.
כששומעים את השם ג'וחא החיוך מיד עולה על השפתיים. הוא מסתבך בחובות, גונבים את חפציו אבל הוא מצליח להיחלץ מכל צרה ולהעמיד במקומם גנבים ומלכים. הוא נשאר עני ושמח בחלקו.
אז מיהו ג'וחא באמת: טיפש או חכם? מצחיק או מרגיז? אם בסיפור אחד נדמה לרגע שג'וחא הוא השוטה, הרי שבסיפור הבא הוא יוכיח לנו מעל לכל ספק שהוא הפיקח מכולם...
בצד הפנים של המדליה, מופיעה דמותו של ג'וחא רוכב על גבי חמור והפעם ברכיבה הפוכה כשפניו פונות לזנבו של החמור. בצידה השני של המדליה, המשותף למדליות הסדרה כולה, סבא המספר לנכדיו את הסיפורים המחזקים את הקשר בין הדורות וממשיכים להלהיב ילדים ומבוגרים כאחד.
המסמר של ג'וחא - ועכשיו האפליקציה פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה