הלילה בו הורידו את בן לאדן ולמה כולם בלחץ צילום: הבית הלבן
הסוף היה ידוע, ההתחלה היתה הפתעה. לא כל אחד אוהב הפתעות מרעישות. רבים בעולם חושבים שהאמריקאים פראיירים. אני לא מהרבים האלה. זה הכל בגלל הדוד שלי שמבחינתי היה מהאנשים שבנו את העוצמה האמריקאית. אני קורא לזה הזמנות מיוחדות. דוד רובין קרא לזה special orders. גם חיסול בן לאדן היה הזמנה מיוחדת. מענין למה כולם כל כך במתח בתמונה מהלילה ההוא?
11 בספטמבר היה רגע האמת להרבה דברים
מי שחי בזמן שהתאומים נפלו יזכור את היום הזה לנצח. לפעמים גם דברים ממש שוליים וגם את רצף האירועים ואפילו שהוא היה בשירותים וזה היה ביום שלישי שהיה חצי יום עבודה. מבחינתי זה היה יום שבנוסף לתמונות שראיתי היה גם תזכורת לפחות לתגובה של אחד החברים שלי שממש שמח וצהל שגם האמריקאים יבינו מה זה טרור סוף סוף. דפיקות מוח אצל אנשים חוצה גבולות, דתות, גזעים, צבעים וגם משכילים ועשירים לוקים בה. מוח מעוות כעובדה מוכחת מתגלה ברגעי אמת. ה-11 בספטמבר היה כזה.
אושוויץ בירקנאו היה מקום מצוין בהכשרת מכונאים למכונות תפירה מכל הסוגים
הדוד שלי רובין ברי לא ראה את התאומים נופלים. הוא נפטר זמן קצר לפני זה. רובין היה האיש הכי בריא בעולם ובסוף הלך לעולמו ממחלה בגיל גבורות פלוס. זה התחיל ממשהו קטן על האף והסתיים במשהו גדול בעצמות. דוד רובין נולד בפולין ולאחר השואה נסע לאמריקה בה חי עד שנפטר. כל חייו עבד בתחום אחד - מכונות תפירה תעשיתיות - Industrial Sewing Machine. את המקצוע הזה רכש במקום מיוחד הקרוי אושוויץ בירקנאו. היה לו גם מספר על היד שהתחיל עם האות B. סתם צרוף מקרים לשם משפחתו ברי שזה ראשי תיבות של בן רבנו ישראל.
הדודים שלנו מאמריקה פלה-פסיה ורובין ברי
"יש לי מחויבות!"
רובין ברי עבד כל חייו במקום אחד. זה היה מפעלון או אם תרצו בית מלאכה שעשה מכונות תפירה תעשיתיות יחודיות. כמו זינגר אבל יותר קטן וכנראה עם התמחויות מקוריות. לבעל הבית קראו פרידמן והעסק הזה כנראה עובד עד היום, כי זה היה בית מלאכה רציני עם דור המשך. דוד רובין עבד שם תמיד וגם כשעברו מקום והיה צריך לנסוע שעה וחצי לכל כיוון. לדעתי הדוד שלי לא הפסיד יום עבודה בחייו. גיל הפרישה בכלל לא היה משמעותי כי היה ברור שהדוד שלנו ימשיך משתי סיבות עיקריות. הם רצו וגם הוא רצה.
הוא תמיד אמר לי שיש לו מחויבות "i have my commitment" , נשמע לי קצת מוזר, כי אני מעולם לא הרגשתי מחויבות למקום עבודתי. חנות מטבעות זה ממש לא must.
מאז שרעייתו פלה-פסיה (אחותה הבכורה של אמא שלנו) נפטרה והובאה למנוחת עולם בקרית שאול, נהג רובין להגיע לישראל ליום השנה. גם פה הוא לא פיספס לעולם כי כזה היה. תמיד בא לפרק זמן של שבועיים פלוס מינוס. אנחנו מעולם לא הבנו למה לא יותר. מה בוער לאיש כזה מבוגר לחזור לעבודתו גם כשעבר את השמונים. אבל ככה היה דוד רובין שלנו.
עם השנים הפנמנו שזה המצב וקשה יהיה לשנותו , ובכל זאת מדי פעם נהגתי לשאול אותו למה לא ישאר בארץ קצת יותר. למשל חודש וקצת. למשל למה רק סביב חג הפורים ולא למשוך עד פסח. מה כבר כל כך בוער באמריקה אצל הפרידמנים של מכונות התפירה. וחוץ מזה לכל אחד יש תחליף. וכמה זמן הוא חושב שהוא ובני המשפחה שבארץ שבגילו עוד יסתובבו על הכדור. אבל דוד רובין אמר לי תוך כדי שהוא מסדר את החליפה על גופו הסופר צנום ובעצם העצמות וקצת עור שעליהן שהוא לא יכול. יש לו מחויבות וזהו זה. אולי בשנה הבאה יתאפשר ואולי הוא בכלל יפרוש מעבודה ואולי ואולי ואולי...
מלחמת המפרץ על פי פאול קור חלק מציור גדול
מסכות אב"כ מסוכנות ומה מכניסים למטוס גלקסי ומה זה הזמנה מיוחדת?
אז יום אחד כשבעצם ידעתי כבר את מרבית תשובותיו (והוא כבר הכיר את מרבית נידנודי) שאלתי אותו מה הוא בעצם עושה אצל הפרידמנים שכולם כל כך זקוקים לו והוא להם. זה היה בימי מלחמת המפרץ הראשונה. כולם היו עם מסכות וגם לדוד רובין נתנו אחת בשדה התעופה. הוא צחק מזה. אני זוכר שהסתכל על המסכה ואמר שאם זה תלוי בו הוא קודם כל מעיף את החלק שסוגר את הפילטר כי יש סיכוי נהדר שאנשים יחנקו מהסיבה שלא יוציאו את זה בזמן אמת. נדמה לי שהוא די צדק. למי שיש ניסיון עם special orders יש הוכחות. חוץ מזה לישראל הגיעו הפטריוטים שהיו אותם טילים נגד טילים שהלכו ונפרסו. גם מטוסי גלקסי הגיעו. מי שלא ראה גלקסי C-5 לא ראה מטוס מימיו. שמענו אותם עד ראש העין. העוצמה האמריקאית במיטבה ובגודלה. למה לישראל אין גלקסי? כמעט מאותה סיבה של נושאות המטוסים כנראה.
הזמנה מיוחדת זה משהו special המתקשר לכל דבר. החיסול של בן לאדן היה כזה
הגלקסי היה כלי עזר לדוד רובין בהסבריו. הוא בדרכו הישירה והמיוחדת הסביר לי כך שמקום עבודתו עובד הרבה עם הצבא האמריקאי. הם תמיד צריכים דברים מיוחדים. זה מתחיל באותו סקוטש לסגירת נעלים , תיקים ועוד ציוד צבאי וזה מגיע עד למצנחים. בכולם יש תפירה מיוחדת. החוטים והקשרים חייבים להיות חזקים. זה ציוד צבאי עם דרישות מיוחדות, כאן בא לידי ביטוי המושג הזמנות מיוחדות special orders.
למרות ההסבר הזה עדין לא נחה דעתי ובהתרסה אמרתי לו מה כבר יכול להיות מיוחד בזה? מה כל כך מיוחד בזה. אז דוד רובין הסביר לי בנחת שבמטוס גלקסי אפשר להכניס הרבה דברים ואפילו טנק ולא רק אחד כי אם יותר, ואם צריך אז הטנקים האלה אפילו יגיעו לישראל, ואם תיהיה בעיה לנחות עם המטוס אז אפשר יהיה להצניח את הטנקים מהגלקסי אפילו מהאויר, אבל בשביל זה צריך מצנח מיוחד שיכול להחזיק את המשקל הזה ומכונה רגילה לא יכולה לתפור מצנח מאד יחודי ובשביל זה יש הזמנה מיוחדת והוא בעצמו מכין את החלקים לזה. עכשיו הבנת? יופי חמודי.
אז תדעו לכם שאני בטוח מבלי שאיש סיפר לי זאת, שבלילה שבן לאדן חוסל הדוד שלי היה שם בצורה כלשהי למרות שכבר לא היה בחיים. משהו מההזמנות המיוחדות של הצבא האמריקאי, היה פרי תיכנונו ופיתוחו וזהו אולי סודה וכוחה של אמריקה הלא פראיירית.
הלילה בו קברו את בן לאדן או היום בו ניצחו הטובים פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב-MySay
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה