יום רביעי, 31 ביולי 2013

איש שקראו לו אוטו

אוטה וליש בעבודה 1906-1977

הסיפור הזה התחיל מזמן, אבל אז לא ידעתי שזו התחלה של משהו ארוך. נראה שזה גם לא נגמר בכלל, אבל בכל זאת אחרי יותר משלושים שנה אנחנו כנראה בישורת הסופית. לא תמיד אנחנו עדים להתחלה של משהו ממש מסקרן, ולקראת הסוף אנחנו מבינים שאולי אנחנו חלק מהמופע כולו ואפילו מבלי שנתבקשנו. יש כאן הרבה דברים כמו אומנות, גרפיקה, כסף, אספנות, תחילת המדינה, מכירות פומביות, נוכלות, תמימות וכנראה עוד מספר דברים שכנראה לא נדע לעולם. אם אתם חושבים שאני יודע הכל בסיפור הזה, אז אתם יותר תמימים ממני, כי התברר לי שכולנו די תמימים ואפילו ממש טמבלולים והכל בכפוף לנסיבות.

מאיפה מתחילים?
האמת שאני לא יודע איך להתחיל את הסיפור הזה. אם נתחיל מההתחלה אז אולי זה יהיה בסדר, אבל קצת משעמם. אם נתחיל מהסוף זה יהיה ממש מרתק אבל הבעיה שאין עוד סוף. כנראה שהכי טוב להתחיל מהאמצע של משהו ואז אולי נלך אחורה וקדימה כפי שהסיפור יזרום. לסדר אין משמעות ואתם רשאים לעשות סדר משלכם. אני מציע שכל אחד יקח את הדברים למקום שלו ואם חלקם יתחבר אז בסדר אבל זו ממש לא חובה. 
השטרות הראשונים של ישראל "השטיחים" 50 מיל כתום 100 מיל ירוק
עיצוב אוטה וליש צילום אליעזר מורב

כסף אמיתי שנראה כמו כסף של מונופול
פעם לפני הרבה שנים ראיתי ממש לראשונה צמד ניירות די קטנים שממש דמו לכסף מונופול מפעם. האחד היה ירקרק והשני בצבע כתום גזר בערך. הסבירו לי שאלו שטרות הכסף הראשונים של המדינה שרק נולדה. ברור שלא זכרתי אותם בפועל כי נולדתי רק כעבור עשור כלומר ב 1958. מתברר שרבים לא הכירו כסף זה.  גם כאלו שחיו אז לא זוכרים וכנראה מסיבות שונות. הסבירו לי גם שאספנים קוראים לשטרות האלה "שטיחים" כי המוטיב בהם הוא רצפת מוזאיקה-פסיפס עתיקה. העריכים של השטרות במילים ממש כמו אצל האנגלים. השטר הירוק 100 מיל והכתום רק 50 מיל. אפילו אמרו לי שהחמישים שווה היום יותר לאספנים כי ככה זה בהתאם לביקוש וההצע.  זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי באותם שטרות-שטיחים ולימים נתקלתי בכל מיני הקשרים לגביהם.

השטיחים הראשונים והכספת בשרונה
פעם אחותי דבורה שכנאי מחדרה הזמינה אותי לסיור היסטורי של כייף במרתפים של שרונה כלומר מתחת לקריה בתל אביב. אז הסיורים האלה היו ממש ראשוניים. ירדנו למרתף ענק ששימש לאיחסון כל מיני דברים ואפילו חלקי מטוסים. פתאום הראו לנו ככה בצד חדר עם דלת ברזל שנראה כמו חדר בבית סוהר ובעצם סוג של כספת. מישהו שם הסביר שפה איחסנו את הכסף הראשון של המדינה. הכסף הראשון תיזכרו היו אותם "שטיחים". 

בחור עם שקית חומה ושטיחים עם מספרים זהים
פעם הגיע אלי לחנות בחור נחמד ואפילו נמרץ עם כמה פריטים יפים. הוא ביקש לדעת מה זה שווה לדעתי וכמה אני יכול להציע עבורם. הייתה לו שקית חומה ובתוכה היו כמה זוגות של אותם שטיחי שטרות חדשים ודנדשים עם מספרים מאד נמוכים אולי אפילו מהמאה הראשונים. לשני השטרות היה מספר זהה מה שלעיתים ממש מחרמן אספנים בכל העולם. במקום להתעסק עם מספרים על אמת הם עוסקים במספרי השטרות. בנוסף היה לו בשקית  משהו המראה תרשים כלשהו של מידות והנחיות לדפוס. הבנתי שזה מתקשר לתהליך הדפוס. כשדיברנו מעט הבנתי שהוא אחד היורשים של הדברים האלה שהיו שייכים למישהו מבית הדפוס ואם אני לא טועה אפילו לאותו דפוס לוין אפשטיין בבת ים. בית הדפוס הזה היה המדפיס של אותם שטרות. בסוף חלק מאותם שטרות נמכרו במכירה פומבית של דוד בן עמי אנדרס.

סוחר מספר 1 מאמריקה
פעם סיפר לי סוחר מטבעות יהודי אמריקאי בשם j.j. van grover שיש לו עותק ממגילת העצמאות המקורית. הוא הסביר לי שזה עותק או משהו די דומה למקור אבל כנראה שלא הושלם כי כנראה היו שם כמה פיקשושים בכתיבה על אותו קלף מיוחד. ידעתי שכל מה שאותו j.j אומר הוא אמת לאמיתה. תמיד אהב פריטים מיוחדים ונדירים וגם את ישראל אותה ביקר לרוב. הוא היה סוחר המטבעות היהודי הכי הכי בעולם וגם אספן בפני עצמו. היה לו פתיל קצר ודרוך ודרכו בעסקים הייתה תמיד כשהוא הגדיר עצמו מספר 1 בתחום הנומיסמטי הישראלי. לדעתי זו גם הייתה האמת. כשביקר בישראל נהגנו להיפגש ולקשקש וגם מעט עסקים. מתברר שלמגילת העצמאות היה יותר מעותק אחד מוצלח ומוכר. מגילת העצמאות היא פריט סופר מיוחד שבא לידי ביטוי בבולים, מטבעות ובכלל משהו שכולנו מכירים. בבית ספר יסודי לומדים על מגילת העצמאות וגם מקבלים העתק דומה למקור.  j.j מעולם לא התעסק עם חומר שמקוריותו הוטלה בספק. הוא סיפר לי שבמגילה שלו יש רק חלק מחותמי המגילה.

זכות ראשונים ואוטה וליש
זכות ראשונים היא זכות מיוחדת. צריך בשביל זה הרבה מזל. לבן גוריון היה מזל כזה. היו עוד כמה כאלה שזכות הראשונים תעמוד להם לעד. כשקמה המדינה הרבה אנשים גילו מעורבות בכל מיני רמות. חלק מהאנשים קנו לעצמם את זכות הראשונים. חלקם  עם הזמן יעלמו לתהום הנשייה. יש אנשים שחלקם בכינונה של המדינה היה קטן אבל משמעותי. חלקם אנשים מאחורי הקלעים. לאחד מהם קראו אוטה וליש. אפשר גם להגיד אוטו. ראיתי שגם כותבים ווליש ולעיתים ואליש. וליש היה גרפיקאי שאחראי לרבים מסמלי המדינה הראשונים, למטבעות, לבולים, גליון הכרזת העצמאות, כרזות  ועוד הרבה. היה לו משרד בנחלת בנימין ומשם פעל ועיצב את עבודותיו. קראתי פעם משפט מצחיק על אוטו שרכב על אופניים.

פלאטו מהלב של דיזינגוף 
דיזינגוף סנטר הוא מרכז מסחרי מוצלח. הסיבה העיקרית כנראה היא המיקום שלו, אבל לא רק. כנראה שיש עוד סיבות. משפחת פילץ עמדה מאחורי הפרויקט הזה והאדון סמי פלאטו שרון נכנס כשותף עם הגעתו ארצה. שרון הזה הוא פושע עם תיעוד מוכח. את כספו עשה בין היתר מכמה וכמה הונאות ויש כמה בתי סוהר אותם הכיר מבפנים. אפילו בכנסת ישראל הספיק להיות כחבר נבחר, הודות לכמה ישראלים חכמים. יש בדיזינגוף סנטר חניון מכניס וכמה חנויות בולים ומטבעות כשהראשון שפתח שם חנות היה אחד בשם בולי לב קונסנטינובסקי. אומרים שהוא היה בעל מקצוע מבין ואיכותי. יש בסנטר עוד כמה חנויות בולים ומטבעות.

נחום גוטמן "בכאילו" תולה אצלי בבית

תמונה של נחום גוטמן 
פעם מישהו הראה לי תרשים מאד יפה של נחום גוטמן. זו הייתה עבודת יד מקורית וחתומה על ניר מתערוכה בבית דיזינגוף אי שם משנות השישים. מאד התלהבתי וביקשתי לקנות זאת כי היה שם משהו מאד נחמד , קטן ומאד תל אביבי של ימיה הראשונים של העיר. שילמתי מה שאותו מציע ביקש והייתי מאד מרוצה. מיסגרתי את התמונה אצל בעל מקצוע שמאד התלהב ורצה לקנות את התמונה ממני ואפילו הציע לי פי שלושה יותר ממה ששלמתי. זה היה לי קצת מוזר אבל ממש לא בא להיפרד מאותה יצירה מקורית של נחום גוטמן, אבל סיפרתי זאת למוכר כי בכל זאת ראיתי בו מבין ומעורה בתחום. תשובתו הייתה מאד קצרה וברורה "אם הוא מציע לך כזה סכום, אז תימכור לו" .  אני לא יודע מה אתם מבינים מזה אבל אני הבנתי נהדר. בכל מיקרה התמונה תולה אצלי בבית עד היום ומי שרוצה לראות תרשים קטן וחמוד של גוטמן, מוזמן. לא כל דבר בחיים חייב להיות מקורי ואמיתי.

חוות דעת של מומחה
פעם הסבירו לי שיש דבר כזה הקרוי חוות דעת של מומחה. יש כאלה שיגידו מומחוי. אני אפילו מכיר אחד כזה בתחום שלנו וזה לא אני ואין לי שום כוונה בעתיד לתת חוות דעת כתובה בתחום. זה קיים בהרבה תחומים ולעיתים המומחים השונים מופיעים ומציגים את חוות דעתם בבית משפט. יש המון מומחים להמון תחומים ולעיתים יש צורך במומחה נוסף שיביע עמדה תומכת או סותרת. לעיתים מתברר שהמומחה טעה ואפילו שעשה כך בעבר מספר פעמים כי גם מומחה הוא רק בשר ודם. לעיתים נזקקים למומחה של מומחים. השופטים לעיתים נסמכים על מומחים בעייתיים. גם לבולים יש מומחים. מתברר  שמומחים הם כאלה המתמצאים בתחום מאד מסוים והידע המצטבר שלהם כלומר הניסיון והזמן הפכו אותם למומחים. מתברר שגם מומחים הם בני אדם העלולים לטעות ולשגות ולעיתים חוות הדעת שלהם שגויה. לא תמיד הם יודו בכך אבל כנראה אלה המבינים שטעו הם גם פתוחים ללימוד וגם הגונים עם עצמם וקהלם. 

האספן השקט
פעם סיפר לי אספן שקט שהציעו לו כמה פריטים מאד מיוחדים. הוא לא הבין למה דווקא לו הוצעו הפריטים האלה מכיוון שמעולם לא גילה עניין באותו התחום. אלו היו כל מיני ציורים ותרשימים של בולי הדואר העברי משנת 1948. הוא לא כל כך הבין מה בדיוק הדברים האלה אמורים להיות, אבל המחיר של כל ציור כזה היה אלפי דולרים. הוא לא קנה את זה  ובשקט הבין שמשהו פה מוזר ולא מובן די הצורך. בהמשך סיפר לי שלא חזר לראות ולהתעניין בגורל אותם ציורים מיוחדים.

חנה בבלי ותלמוד ירושלמי
שכונת בבלי בתל אביב היא שכונה נחמדה. הייתי שם מספר רב של פעמים, כי הכרתי שם כמה אנשים שחלקם בני משפחה ואחרים היו סתם אנשים רגילים. השם של השכונה אינו קשור בשום אופן לגברת חנה בבלי המנוחה אבירת הנימוסים וההליכות. כל רחובות השכונה כמדומני מחוברים לתלמוד הבבלי, הירושלמי למשנה, הזוהר, התוספתא ועוד. בטוח שיש שם כמה וכמה אספנים ואנשים מהתחום.

דאר יהודה עם חתימה של וליש באנגלית. האם הדבר הזה מקורי? מתוך הויקיפדיה

תערוכת בולים  חדשה 2013
בחודש מאי 2013 נערכה בתל אביב תערוכת בולים. הוצגו שם הרבה אוספים שחלקם מאד מרשים. בכל תערוכה מחולקים פרסים למציגים מיוחדים. יש גם תמיד דוכני סוחרים לטובת המבקרים השונים שחלקם רוצים תמיד לרכוש משהו לאוסף. בתערוכות בולים ניתן לראות הרבה אנשים מהתחום וכמו בכל תחום יש פיקנטריה. אפשר לבקר בתערוכה כמה פעמים שאתה רוצה ואפילו להישאר שם מבוקר עד ערב. הכניסה חינם. מישהו סיפר לי שהיו בתערוכה כמה לוחות תצוגה שהוסרו. אני אחזור שוב בשביל שאני אבין למה בדיוק התכוונו. היו שם כמה לוחות בנושא כלשהו שהוצגו לקהל הרחב ובשלב כלשהו פשוט הורדו מהתצוגה. כנראה שמארגני התערוכה הבינו משהו שקודם לכן הם לא הבינו. גם אני לא בטוח שהבנתי הכל...

וליש ואני
כשהתחלתי לעבוד בחנות המטבעות שלנו בשנת 1980 לא ידעתי כמעט דבר ובכל זאת השם וליש ישב לי בראש. נדמה לי שהסיבה היא קטלוג בולים של השירות הבולאי מפעם שבו הייתה תמונה של הדפסת בולי דאר עברי בשנת 1948. נדמה לי שבתמונה רואים את וליש בוחן את תוצאות ההדפסה ליד מכונת הדפוס ונדמה שגם פועל דפוס מצוי שם.
וליש נפטר כשהוא בכושר עבודה מלא ודי בהפתעה. זה היה ימים בודדים לפני המהפך הפוליטי של 1977. על פי עבודתיו ניתן להבין שוליש לא היה בצד הימיני של המפה. לא ידעתי דבר על המקום בו עבד בתל אביב ולא על מגוריו בהמשך בהרצליה.
כשמלאו למדינה 50 שנה הצעתי ככה באופן לא מסודר שהאיש יונצח על מטבע או מדליה שבהם יופיע המטבע הראשון של המדינה 25 מיל שגם אותו עיצב ווליש. אני בטוח שוליש יונצח בעתיד כמקובל במידה ובני משפחתו לא יתנגדו לזה. 

הנגר של ביאליק
פעם מישהו עם שפם סיפר לי שאבא שלו היה נגר. הוא עבד בכל מיני עבודות ואפילו היה נגר שכיר אצל מי שלימים יהיה ראש עירית רמת גן האדון קריניצי. הוא זוכר שאביו הנגר סיפר שעבד בבית של ביאליק ועשה שם כל מיני עבודות מאד מיוחדות ובהמשך ביאליק התקשה בתשלומים. בסוף ביאליק מת וגם אביו הנגר של האיש הזה ואני לא יודע אם החוב שולם. גם קריניצי מת ואפילו בנסיבות טראגיות וגם על זה שמעתי סיפור אבל זה ממש לא קשור איך מצאו את קריניצי אחרי התאונה. המחליף של קריניצי וסגנו היה פלד ולא הייתי מגיע אליו אילמלא סיפר לי אותו האיש כמה דברים די מצחיקים , שאין להם שום קשר לעניין שלנו.

היום בו ירצחו את ראש הממשלה
פעם מישהו סיפר לי איך הבן שלו כתב מאמר או סיפור קצר ונבואי שפורסם באחד המגזינים בתל אביב. לסיפורון קראו בערך כך "ביום שבו ירצחו את ראש הממשלה". כעבור כמה חודשים אכן רצחו את רבין. אין ספק שהבחור הזה מאד מוכשר וכנראה שהיום הוא מפגין את יכולותיו בארץ רחוקה וקרה. לכמה אנשים שהכרתם הייתה יכולת מסוג זה? 

אספן ומניפולטור של גידורים
פעם מישהו שאוסף שטרות עם טעויות ותקלות הראה לי זוג תרשימי שטרות לפני דפוס. הוא רצה לשמוע את חוות דעתי כי כנראה קנה אותם במסגרת אחת מעיסקותיו הנפתלות. לא התיחסתי לזה כי לא ידעתי דבר. הבנתי ממנו שהמקור הוא פלוני אלמוני והמחיר ללא תחרות כפי שנוהג לומר הבדרן טל פרידמן. האמת שלא פיתחתי סימפטיה אוהדת כלפי אותו סוחר ניירות ערך צעיר, שלימים כנראה עשה הון לא קטן מעסקי גידור שונים ומשונים בבורסות העולם. הוא אפילו  נחשף לציבור הרחב כגיבור ריאליטיי באחת מהתוכניות המאד מוכרות פה בישראל המציצנית. אומרים שבסופו של יום שתי ספינות יפגשו באוקינוס במידה ותניח להן לנפשן העצמאית. לדעתי ככה גם לצמד נוכלים.

שאלות ושאלות ושוב שאלות ושום תכלס
פעם מישהו צילצל אלי לחנות ושאל אותי כל מיני מחירים למטבעות. הכרתי אותו כי כולם בתחום הזה מכירים את כולם. ידעתי שזו הפעם המי יודע כמה שאותו איש רזה ושדוף שואל אותי כשבסופו של דבר לא קורה כלום. במילים אחרות הוא רוצה לדעת כמה אני מוכן לשלם או למכור משהו ובהמשך כנראה עושה עיסקה עם מישהו אחר. אם זה קורה קצת פעמים אז לא נורא,  אבל כשיטה זה מרגיז ואפילו מתסכל עד שמקבלים את הקריזה. ואכן באותו בוקר קיבלתי את הקריזה ואמרתי לו שנדמה לי שהבנתי את הסרט שלנו והמוסיקה ממש חרא. הרזה והשדוף שיחק כלא מבין ואז אפילו טרחתי להסביר לו בשפתי העילגת שאני מבקש וגם דורש שלא יצלצל אלי לעולם וזהו. הוא כנראה מילמל איזו קללה בשפה של זונות מקצועיות ומאז אין לנו שום קשר ואפילו לא קשר טלפתי. האיש נמחק אצלי ואולי גם אני אצלו. כל עוד יש חיים יש תקווה ואכן מסתבר שאין מחיקה.

מי לא אוכל ביצים?
פעם סיפר לי סוחר בולים ומטבעות בשם עמי פישמן ז"ל שיש אנשים הנמנעים מלאכול ביצים.  אפילו אני ידעתי שזו עובדה ידועה ורבים אכן נמנעו מביצים בשל נושא הכולסטרול. עמי צחק והסביר לי וגם נתן דוגמא חיה. "אתה רואה את פלוני אלמוני הזה? הוא לא אוכל ביצים והסיבה שחבל לו לזרוק את הקליפה". אכן הגדרה קולעת לאותו כילי דוחה שהיה ידוע כסוחר מוביל בתחומו. עמי גם הוסיף שאין סיכוי שבעולם  שיתן למישהי לאכול וללבוש והתוצאה שישאר רווק זקן. 

משפץ בולים וגם דבק חדש
פעם ליד בית העיר כלומר העיריה הישנה שזה ממש ליד הבית של ביאליק היה בית שעדיין עומד. הבנין היה ישן עם מדרגות ממש מפעם. כנראה שדלתות העץ היו ממש כמעט מתקלפות ונראה היה שהבנין אוטוטו מתפורר. מעולם לא ביקרתי בתוך המקום הזה אבל שמעתי אודות האיש. בחדר אחד ישב סוחר בולים שהיה גם מומחה בשיפוצים ובשיחזורים של שינים ודברים שונים בבולים. גם דבק חדש לבולים שהחלידו. היה לו שם של קדוש נוצרי ויום אחד הוא קם ונעלם לאמריקה. איך הוא קשור לנושא שלנו? לא בטוח שהוא קשור אבל כנראה שתמיד ניתן למצוא קשר ישיר בדברים עקומים.  

הקסטל של ואללה
פעם הלכתי עם הורי לבנק המזרחי ברחוב פנקס פינת אבן גבירול.  פעם קראו לזה בנין הקסטל והיום זה הבית של וואלה. בנק מזרחי טפחות ממוקם שם מאד נחמד ובצמוד אליו המספרה של מיקי בוגנים. הורי מאד סימפטו את הבנק הזה ולא משום הכיפה של הפועל המזרחי שבזמנו הקימו שם את מלון הקסטל. מבחינתם של הורי זה היה סידור נוח למטרה שלהם כי בנק המזרחי לא גבה עמלות לכאלה שקיבלו שם רנטות כניצולי שואה. האמת שהמקום די סימפטי והדלת זכוכית נפתחת מעצמה ויש אפילו קומה שניה והמקום די בייתי ומעט צפוף. הדבר היחידי שממש קילקל לי את האווירה היה שפתאום ראיתי בתור לקופה  את אותו כילי מהדוגמא של עמי פישמן.

המתיש הירושלמי
פעם לפני הרבה זמן הראה לי זה שקוראים לו אלמוני המתיש מירושלים פריט מעניין. זה היה משהו דמוי שירטוט צבעוני של שני השטיחים מראשית המדינה. זה היה על משהו בסגנון של נייר עבה ואפילו סוג של קרטון כפי שלעיתים גרפיקאים משתמשים. אם שכחתם אלו היו השטרות הראשונים של המדינה שקוראים להם שטיחים. משום מה הוא רצה לדעת מה אני חושב לגביהם. לא ידעתי דבר ולכן גם לא אמרתי לו. המתיש כנראה הבין בחושיו משהו שאחרים לא. המתיש הירושלמי ששונא ערבים וגם שמאלנים מסריחים, לעולם לא יוצא פראייר. אם זה תלוי בי שישאר בירושלים לנצח. 

שואה וילדי המנזרים
פעם דיברתי עם הדוד שלי מאמריקה על נושא השואה. רובין ברי ז"ל ניצול שואה האמין שהאנטישמיות זורמת בדם של עמים מסוימים. היה לו מידרוג משלו מי יותר ומי פחות. רובין יליד 1919 היה כבר בוגר דיו להבין את שעבר. מיליון וחצי ילדים נספו.  ילדים רבים עברו את השואה ושרדו בדרכים שונות ומשונות.  אני זוכר את הכומר הפולני ביפו שגודל בתקופת השואה כילד יהודי ובהמשך בחר שלא לחזור ליהדותו. היו עוד רבים כאלה והיו גם כאלה מבין הילדים שחזרו ליהדות ואפילו לישראל.  אומרים שמי שעבר את השואה לא מפחד מכלום. זה כנראה נכון רק בחלקו.
פעם צילצל אלי מישהו וטען משהו ממש מרגיז. חשבתי לעצמי שזה שיא החוצפה ולכן התחלתי לכתוב את הפתק הזה. 


תערוכה במוזיאון תל אביב יוני 2015
לפני כמה ימים אמר לי אלון מליס שבקרוב תוצג תערוכה של וליש במוזיאון תל אביב. אלון היה סקרן לדעת אם יופק קטלוג מלווה. גם אני. אז ביום שבת ראינו מודעת ענק בעיתון על התערוכה שכבר פה והחלטנו שהולכים. הגענו לתערוכה והיה נהדר כי האגף החדש זה משהו משהו. הקטלוג של התערוכה גם יופי ובעצם יותר מזה. מי שאוהב דברים שכאלה חייב את הספר ואל תשאלו אותי מה עדיף תערוכה או ספר כי יש מצב שהספר. האמת שהיה לי חסר קצת משהו אישי אודות וליש והפרק הקצר של ילדיו היה רק מתאבן. האם זה נכון שלא ראיתי תמונה אחת עם משפחתיות? אבדוק שוב. האם זוהי דרישה ילדותית מדי לראות תמונה של היוצר?

דואר עברי של וליש?


9 בולי הדאר העברי על מעטפת היום הראשון בעיצוב אוטה וליש. אתר התאחדות בולאי ישראל










9 בולי הדאר העברי על מעטפת היום הראשון בעיצוב אוטה וליש. אתר התאחדות בולאי ישראל

אין תגובות:

פרסום תגובה