תמיד מומלץ לסייר בתערוכה עם הסבר ומדריך. לא תמיד זה יוצא ואפשרי, אבל זה מה שקרה לנו עם התערוכה המוצגת במרכז רבין על מבצע אנטבה. אבי אבנר אוצר התערוכה הציע לנו לבוא, לראות ואפילו לשמוע אותו מסביר ומפרשן על התערוכה וגם טיפונת על מה שמסביב. זכינו וקיבלנו מכשיר קולי תלוי על הצוואר, העושה עבודה נאמנה וטובה. כרטיסים בקופות ועל המחיר נדבר בפעם אחרת למרות שיש הנחות אבל סיכמנו שכסף בפעם אחרת.
קטנה וצנועה
תערוכת מבצע יונתן היא תערוכה קטנה וצנועה, המציגה את מה שקרה שם באנטבה וגם כאן לפני כמעט 40 שנה ותמיד זה מעניין לראות משהו שגם אתה זוכר אותו כנער מתבגר. 1976, החופש הגדול ואני תלמיד בתיכון ואת הידיעה על חילוץ בני הערובה אני שומע בבית של יעל אלכסנדרוני שחקנית הכדורסל של נבחרת ישראל והוריה. אם תרצו לקרוא על תסמונת יונתן שאני הכרתי וגם על המדליה הממלכתית אז בבקשה
יעל הכדורסלנית לא זוכרת את הדבר הזה והנה יש לנו עוד הוכחה לתעתועי הזכרון האנושי המפנה ומוחק אירועים, ומצד שני מפקס ומקבע דברים אחרים. ולא אמרנו מילה וחצי מילה על מה שמוקי בצר זוכר ואומר וככה גם לגבי משפחת נתניהו. פרס בטוח זוכר נהדר אבל מי ייצג את רבין שנדם? האם הכל מצוי במסמכים? בטוח שלא. מי מסוגל להציג רגשות ומעורבות אישית בתערוכה? מה אתם זוכרים ממבצע אנטבה?
מעולם לא אצרתי תערוכה, אבל ברגע הראשון ששמעתי עליה ישר קפצו לי הרבה דברים לראש והאמת שרובם כאלה הרואים קשיים ומהמורות. איך אוצרים תערוכה המצליחה להתגבר על רגשות, נקודות מבט, חילוקי דעות ואולי עוד הרבה דברים הקשורים למבצע הזה ולדמויות ששם. חייבים ממש ללכת בין הטיפות ולא רק בדיוק ההיסטורי והעובדתי, אם יש בכלל דבר כזה. הרי במבצע הזה היו מאות קודקודים ושותפים ואולי גם אלפים ובעצם כל עם ישראל ואחותו. זה מתחיל מהמנהיגים והמובילים בהיבט המדיני, צבאי, תקשורת וכמעט לכל אחד היה מישהו שעשה או שמע וראה או רק כמעט ואולי. תערוכה במרכז רבין מטבעה תביא את הקטע של רבין, שבסופו של דבר היה הראש של הכל מכל.
הסיפור של מבצע יונתן היה מורכב, והרבה צבא ואנשי משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ, עשו, ראו ושמעו והנה צריך למצוא את שביל הזהב ולהביא גירסה מסודרת וראויה וגם מכובדת מבחינה ויזואלית. אני חושב שהתערוכה מצליחה לספר את הסיפור לפחות לקבוצה שלנו והיו לנו שאלות ותהיות ואבנר שולט בחומר ומביא לנו עוד פכים קטנים שכנראה לא נגמרים. אבנר מספר לנו על מידע וסיפורים שכל הזמן זורמים אליו מחטופים, מעורבים חיצונים ובכלל ממקורות בלתי צפויים. יש לי הרגשה שמה שקורה בתערוכה מהסוג הזה הוא מידע חדש ההולך ומתגלה ואני בטוח שאבנר יודע לקבלו וגם לטפח את הקשר האנושי אישי עם אותם אנשים, כי זה בדיוק מה שקרה לנו בתערוכה על לכידת אייכמן, ששם גם נפגשנו לראשונה וכל השאר כתוב בפוסט על אותו מבצע פינאלה.
סרט האנימציה בשם "כהן על הגשר" של אנדרו ויינריב על המבצע פשוט מעולה ואפילו הזכיר לנו במקצת את ואלס עם באשיר.
מבצע וגם מחיר
מבצע אנטבה כמו דברים אחרים מסוגו מצליח לעורר את השאלה המהותית על המחיר. במילים אחרות האם מבצעים שכאלה הכרוכים בסיכון אזרחים וסתם בלתי מעורבים הם מבצעים ראויים? האם לא יותר פשוט לשלם את המחיר הנדרש? האם האגו הפיקודי והזיקפה הצה"לית יורידו ראש מול שיקולי סבתות ונכדים מפונקים? גם בנושא הזה יש שינוי בדפוסי החשיבה. האם מחיר של 5 נספים שווה? אז חשבו אחרת ואולי היום היו חושבים אחרת, וסיכון המבצע היה תלוי על חוט השערה עם הרבה הרבה נפגעים. שיפוט לאחור הוא מלאכה מאד קלה ובמיוחד מאחורי המקלדת ומתוך חדר ממוזג.
אני מניח שלא הכל מותר לספר ולהציג, אפילו לגבי היסטוריה של 40 שנה. יש דברים שמוטב וישארו עלומים. פינת ההנצחה לחמשת ההרוגים במבצע, יוני נתניהו, ג'אן ז'אק מיימוני, פסקו כהן, אידה בורוכוביץ ודורה בלוך ז"ל, היא עדות כואבת שכמעט תמיד תצליח לעורר ספק לגבי מחיר ההצלחה. התמונה של בנימין נתניהו ראש הממשלה ליד פינת ההנצחה, היא מארוע הפתיחה.
תערוכת מבצע יונתן במרכז רבין
"התערוכה מתארת את מבצע יונתן להצלת בני הערובה הישראלים באנטבה, אוגנדה. ביולי 1976 נחטף מטוס "אייר פראנס" בדרכו מתל אביב לפריז. החוטפים, ערבים וגרמנים, הפנו את המטוס לאנטבה, שם נחת. כעבור מספר ימים ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין הורתה על פעולת שיחרור במסגרתה כוח מיוחד של צה"ל, שהורכב מחיל האוויר, צנחנים, גולני וסיירת מטכ"ל נחת בשדה התעופה באנטבה ובמבצע הרואי שיחררו את בני הערובה והטיסו אותם בחזרה לישראל. התערוכה מציגה את החטיפה, ימי השבי ואת פעולות הממשלה, המוסד וצה"ל במהלך ימי החטיפה עד לשיחרור." עיצוב התערוכה אורי אברמסון וחברת מבטים.
אבי אבנר אוצר התערוכה במבט מורכב
קולאז' של הרבה אח"מים הקשורים למבצע אנטבה
פתק מארוע החטיפה וישיבת ממשלה עם רבין ואלון רוה"מ אבד הקשר עם מטוס אייר פראנס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה