לפני כמה ימים היה אצלי נחמיה בינדר שמכר לי מטבעות. הוא גם צפר חובב וגם במקור יליד כפר אתא וככה נזכרתי בכתבה מפעם על מפעל אתא והתערוכה וזו הזדמנות נפלאה לשחזרה ולהניחה בבלוג החדש וזהו. זו גם הזדמנות להפנות אתכם לבלוג שלי בבלוגר של גוגל ושם הכל נגיש לכל עם אפשרויות חיפוש ובכלל אז זה הקישור לבלוג של קובי לידרמן http://kobiliderman.blogspot.co.il/2014/02/blog-post_6822.html
"בוא נלך לתערוכה של אתא במוזיאון ארץ ישראל. אחרי זה נשב ונאכל משהו במסעדה הצמודה 'אנינה' , כמו בפעם שעברה. בסדר? מתאים לך? ביום ראשון בצהרים. תאסוף אותי מתחנת הרכבת שליד!" ככה אמרה לי אחותי הבכורה דבורה שכנאי, מחדרה. "בסדר, מתאים לי", עניתי בצייתנות ובכיף. ככה חוגגים יום הולדת ביום שלפני.
אתא בגלל כפר עטה אבל מבחינה גרפית נאה יותר אתא.
ש"י עגנון קובע אריגי תוצרת ארצנו
אתא שלי זה בגדים ושמיכות שלא נגמרים לעולם וגם חנות בדיזינגוף ליד המשטרה ואמא של אלי קזס מהשכונה, הייתה עובדת שם כמוכרת. אמא שלנו העדיפה את המילה אקספדיטנית על המילה מוכרת או זבנית.
אתא - סיפור על מפעל, אופנה וחלום
תולדות מפעל אתא, שהוקם בשנת 1934 בידי משפחת מולר, משקפות את התמורות הכלכליות, הפוליטיות והחברתיות שחלו בחברה הישובית והישראלית במשך 50 שנות קיומו. מוצרי אתא היו בכל בית, אבל בעוד ישראל השוויונית, העובדת והלוחמת לבשה את תוצרת אתא כמעט כמדים, ישראל העירונית והבורגנית העדיפה לבוש יותר מסוגנן ואופנתי. אתא סימלה תעשייה עברית משגשגת, גאווה פועלית ומאבק על מקום עבודה.
התערוכה מבקשת לבחון זאת בהקשר ההיסטורי ולשחזר תקופה מרתקת בתולדותינו. (מוזיאון ארץ ישראל, רחוב חיים לבנון 2, רמת אביב, טלפון 6415244 03).
הלכנו לתערוכה במוזיאון שנערכת במוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות עד 30 במרס 2012. התערוכה בסדר. הספר הרבה יותר טוב ואפילו חציו באנגלית. גם במסעדה היה בסדר ואפילו ראיתי את יואב איתמר שלא זיהה אותי. לא נורא. אוצרי התערוכה: מוניקה לביא, ערן ליטוין. עריכת קטלוג והבאתו לדפוס: גניה דולב.
אתא שלנו ברחוב דיזינגוף ליד תחנת המשטרה עם אמא של אלי קזס
מבחינתי, אתא זו חנות נחמדה שהייתה ברחוב דיזינגוף בתל אביב, בין חנות מכשירי הכתיבה והמתנות של מנשה לבין תחנת המשטרה. חנות נחמדה שנוהלה על ידי זוג פולנים אדיבים ויעילים. ואמא שלנו נהגה לבקר ולקנות שם. הייתי שם יותר מפעם אחת עם שמיכות הפיקה והבגדים שלא נגמרו לעולם. זה היה אי שם בשנות השבעים.
אתא של אייזנברג ואלבין
הפעם הבאה שנתקלתי באתא א', ב', ואפילו ג' ,זה היה כבר בשנות השמונים, עם הבורסה ועם אייזנברג שאול מצד אחד באמצעות מיקי אלבין ומהצד השני פיני גרוב. ככה גם נראית ישראל שלנו, הקדה קידה לפני העשירים מקצוות העולם שעושים טובה ומשקיעים פה ובזמן שאנו טרודים באותה קידה משתפנת הם כבר בתנועה לעבר תנוחת ההשחלה העתידית. כן, חברים, ככה זה מתחיל.
פיני גרוב גיבור מעמד הפועלים תוצרת אתא
בקטלוג התערוכה הנהדר שאני כה נהנה לעלעל בו מובאים הפרקים הבאים, המספרים בהרחבה יתרה את הסיפור של אתא. החל מסיפורו של בית החרושת לטקסטיל אתא על ידי האוצרים, עבור באתא כמשל לחברה הישראלית (מאת דליה בר אור), ממשיך עם מקאמה של שמעון ישראלי, "אתא מכרתנו". ויש גם קטלוג מוצרים ואילה רז על אתא: "הרבה יותר ממפעל טקסטיל".
את הספר/קטלוג חותם מאמרו של יוסי שריד על פיני גרוב ז"ל, גיבור מעמד הפועלים, כפי שהתפרסם בעתון הארץ ב-17.8.2011. פיני היה ראשון לדורשי הצדק החברתי. יוסי, שלא נכח בלוויה, תוהה "אם נטמן בתכריכים מבד חאקי או כחול".
היום לא חייבים ללכת לראות תערוכות. מישהו העלה זאת לרשת ואתם מוזמנים לקישור הבא כמו גם בסרטון המלווה. גם וגם. הולכים על בטוח ממש כמו באתא
תווית אתא משנות השלושים. מאוסף בית פישר קרית אתא, שלחה ניצה וולפנזון.
אתא -סיפור על מפעל, אופנה וחלום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה