יום שישי, 21 בפברואר 2014

העיירה קליין סלישץ' שאיננה עוד

"אוי סעלישטש עיירתי!"  (כתב משה גליקמן)



בני העיירה קליין סלישץ' ליד המצבה בבית העלמין בחולון


השורות הבאות נכתבו במקור ביידיש על ידי משה גליקמן ז"ל. דבורה פרומר תרגמה לעברית. העיירה סלישץ'- זוטא הייתה מושבה חקלאית יהודית, כ-12 ק"מ דרומית מזרחית לקוסטופול,פלך ווהלין. ב-1921 התגוררו בקליין סעלישטץ 996 תושבים, מהם 663 יהודים.

מוישה גליקמן 1925 2008 חבר ילדות של אבי ומי שהכניסו לעולם המטבעות והעתיקות
משה מיכאל גליקמן עבד בתדיראן ולכן קראו לו משה תדיראן. טכנאי רדיו מדופלם ואיש אשכולות
י"ג באלול תש"ג 1942 רוסיה ,הושמדה קהילת קליין סעלישטץ. היום באוקראינה אין לה זכר


משפחת אבי, שמואל לידרמן, הייתה שם. סבי יעקב לידרמן היה ראש הקהילה - "סולטס" מ-1922 עד סוף השלטון הפולני 1939. משפחת גליקמן גרה צמוד למשפחתי. משה ומשפחתו נעו מזרחה עם התקרבות הצבא הגרמני. מי שנותר שם לא שרד. בין הבודדים שנשארו חיים היה אבי שמואל.    

                                                   


משה מיכאל גליקמן היה חבר ילדות של אבא שלי ומי שלימים הכניסו לעולם המטבעות. משה היה איש אשכולות. טכנאי רדיו מדופלם ומי שהתמצא במדעים מדויקים כמו גם בשירה, ספרות, היסטוריה,עתיקות ונומיסמטיקה. משה ידע מסחר וקשריו ושמו בתחום המטבעות חבקו עולם. מבחינתי, מוישה גליקמן היה האיש ממנו למדתי את רזי התחום כמו גם התנהלות כללית.



בני העיירה שמרו על קשר ולימים הקימו מצבה בחולון. הרצון לזכור את המשפחות ואת העבר והגורל המשותף הביא אותם להיפגש בי"ג באלול ליום הזיכרון לאנשי העיירה. במפגשים אלו נדמה היה כי בנפשם פנימה  לא עזבו מעולם את כפר הולדתם. השורות הבאות הן המצבה המדברת לעיירה ולאנשיה שאינם עוד. השיר הזה מחבר אותי למקום שמעולם לא הייתי בו אבל בדמיוני אני מכיר אותו היטב.
                     
אוי סעלישטש עיירתי! (מאת משה גליקמן)

ביקתות חימר, גגות של קש ורחובות שניים, ובתווך גשר עץ, תלוי בין ארץ לשמים. המרחק בין הרחובות, כשש מאות מטרים, וסביבם פזורים, בתי כפר קטנים רבים.
אוי סעלישטש עיירתי, כמו היום אזכרך, 
בתי הכנסת, הכנסיה, יער עצי המחט, 
ענפים, תעלה, וביתו השרוף של הזגג 
נשארת בליבי יקרה מכל.
רציתי להיות ציפור קטנה, 
ולעוף אלייך סעלישטש שלי, 
לראות את הכרים, הבתים השרופים, 
ו"קדיש" לאמר לזכרך....
על קברו הקדוש של בערל פארילער 
עומד אני מבוייש ובוכה, 
הגדר מפורקת, המצבות מנותצות, 
האדמה חרושה - כמו כלום לא היה!
אינם עוד הרחובות הטורים השניים... 
אינן הביקתות מכוסות גגות קש... 
עיירה כמו כולן היית סעלישטש, 
והיום, לא סימן ממך ולא אות....
בעיניים עצומות עומד אני וחולם, 
מחפש איזו דמות מהבית, מאז, 
שם סמוך לבית הכנסת על יד משה נחום 
ניצב אני שטוף דמעות ובוכה ובוכה...
מחפש אני את היוסעלעך, שמעלעך, שלומעלעךשלי, 
מחפש אני את השוחט שלנו, הרב של פעם, 
את המלמד של ה"חדר", את ראש העיירה, 
כולם חרוטים בזיכרוני ובליבי לעד.
או, הנה רואה אני את באזיע, עם סוסו הלבן 
אל השדה נוסע בשירה ורינה, 
שיר של מכונות הסובבות ונעות 
וחרש אומן המוחה כפיו בשמחה.
ליד ביתו הקטנטן של שמואל הרב, 
רואה אני את נחה פוכרת ידיה.... 
צורחת היא ומתחננת, מהרו הביאו מים! 
וכבו את אש עיירתינו הבוערת!!
הרוצחים מהעיירה מתרוצצים משולהבים 
כמו חיות פרא הבאות מן השדה מאיצים ומדרבנים, 
לחאטינקע, צעירים גם זקנים... 
גם לייזר הרב צועד בגבורה עימהם.
ואיש מהקהל לא מהין לברוח, 
הולכים הם ובליבם אמונה, 
הרב, הצדיק שלנו, ראשון הוא הרי בשורה 
וטלית וסידור בידו....
הלילה בסעלישטש, ארוך מתמיד, 
גשם יורד על שדות חאטינקע, 
עומדים הם על שפת קברים פעורים 
וידיהם מושטות לשמים.
לא רחוק מהזגג , ביער עצי המחט, 
בכי ילד נשמע, מצמרר ומרטיט, 
שם יושבת תחת עץ אחותו של באזיע 
וחושבת מה יהיה ואנא אלך?
אל ליבה מאמצת את בנה יחידה, 
וסוכרת את פיו הקטן, 
אם ישמעו את בכיו הרוצחים האכזרים, 
את שניהם ימיתו, ישמידו ללא רחמים.
בעשן העולה מהעיירה הבוערת, 
רואה אני דמות יקרה, 
יוסלה שכני, בחליפה מהודרת, 
וידיו קשורות לו בחוזקה.
באפר השנים השרופות, 
אני ניצב על גדת זמצ'יסקו, 
ורואה מבעד העננים האפורים 
את הנשמות המרחפות ברקיעים עליונים.

 מרתף השואה הר ציון ירושלים צילום וסריקה אליעזר מורב

משה גליקמן מצד שמאל


בני העיירה קליין סלישץ' ליד המצבה בבית העלמין בחולון

משה ומלה גליקמן מצד ימין


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה