יום רביעי, 31 ביולי 2013

הראשונים

July 21, 2013 at 9:08am


מועצת העיר הראשונה של סקרז'יסקו-קאמיינה בפולין 1923-1927
עם מ.זילברמן הראשון מצד ימין למטה Skarżysko-Kamienna

מי היה ראשון ולמה תמיד יהיה מצב שהראשון הוא אולי רק השני
יש המון ראשונים בהמון דברים. לאיפה שלא תפנו מבט תראו שמישהו היה פה קודם והשאיר סימן ואפילו דגל קטן. מענין מה עם הדגל של ניל על הירח.  בכל מקום תמצאו את רחוב הראשונים ותמיד יהיה גם מישהו שהיה ראשון במשהו מסוים. שלמה נתניה אחי הבכור תמיד אומר "אין כמו הראשונים". נדמה לי שאני נוטה להסכים איתו. אני לא בטוח שענין הבתולין קשור  בכלל לנושא , אבל אין לשלול זאת על הסף.
אני לא זוכר שהייתי ראשון במשהו. בבוקר אני משתדל להיות ראשון בשירותים.

וייס או דיזינגוף?
אספנים לעיתים קרובות יחפשו את המטבע הראשון של מדינה מסוימת. גם מדליה ראשונה זה משהו ולא תמיד בגלל השווי הכספי וככה מתחיל הבלאגן הראשון ולא האחרון, כי תמיד לכל דבר ראשון מתברר שכנראה היה שם משהו לפניו, או שמישהו טוען לראשוניות מקדימה ובכורה. מה נסגר בסוף בין דיזינגוף לוייס

התמונה המיוחדת 
הייתה לנו בבית תמונה (צילום של צילום) כזו מיוחדת וישנה עם אנשים שמעולם לא הכרתי. אמא שלנו גניה  גולדה  לידרמן  עליה השלום  לבית הלפרן ונכדתו של אליעזר ברקוביץ, אמרה שהדוד שלהם בשם זילברמן, נמצא שם יחד עם חברי מועצת העיר הראשונה של סקרז'יסקו קאמיינה בפולין 1923 -1927  Skarżysko-Kamienna.
 נדמה לי שהוא היה שם היהודי הראשון לאותה עת ,אבל יש מצב לפי התמונה שהיה שם לפחות עוד יהודי אחד ואולי הוא היה הראשון. בכל אופן  אני לא חותם על זה. אני כמעט בטוח  שהיום אין שם חבר מועצה יהודי כלשהו למרות שגם זה לא בטוח, אם זה חשוב למישהו.
אורית לביא מוסיפה "קובי, קראתי בהנאה והתרגשות. אשמח מאד אם תשלח לי את התמונה, ברזולוציה גבוהה. ולעניין, עצמו: דומני שהסבא רבא שלך והסבא רבא שלי, אליעזר ברקוביץ ושלמה רוזנר, חלקו את הכבוד בהיותם הנציגים היהודיים בוועדה שעיצבה את הכללים לבחירות למועצת העיר הראשונה ב-1918. פירוט על כך בקישור להלן, המדבר על ההיסטוריה של הקמת העיר. אך נראה שהנבחרים הראשונים מקרב היהודים, ב-1918, היו אחרים - מנדל פלדמן, מוישה ויינברג, יענק'ל מרגוליס, אברהם אוסטרוביץ, יחזקאך חמלניצקי, שאול פפר, וישראל רוזנברג. כך שהתמונה שאתה מחזיק היא כנראה מהמועצה השניה.

3 תגובות:

  1. קובי, קראתי בהנאה והתרגשות. אשמח מאד אם תשלח לי את התמונה, ברזולוציה גבוהה. ולעניין, עצמו: דומני שהסבא רבא שלך והסבא רבא שלי, אליעזר ברקוביץ ושלמה רוזנר, חלקו את הכבוד בהיותם הנציגים היהודיים בוועדה שעיצבה את הכללים לבחירות למועצת העיר הראשונה ב-1918. פירוט על כך בקישור להלן, המדבר על ההיסטוריה של הקמת העיר. אך נראה שהנבחרים הראשונים מקרב היהודים, ב-1918, היו אחרים - מנדל פלדמן, מוישה ויינברג, יענק'ל מרגוליס, אברהם אוסטרוביץ, יחזקאך חמלניצקי, שאול פפר, וישראל רוזנברג. כך שהתמונה שאתה מחזיק היא כנראה מהמועצה השניה.
    http://www.skarzysko.pl/dla-mieszkanca/samorzad/urzad-miasta/podstawowe-dane/godziny-pracy/18-techniczna.html

    השבמחק
  2. תודה רבה אורית ואכן יש לך מידע נפלא ומאד רציני. קטנותי מלענות לך ונראה לי שבסיס הנתונים שלך רחב ומלא ואשמח להיות איתך בקשר.

    השבמחק
  3. גניה ליפמן מוסיפה "גניה ליפמן-אברמוביץ' מוסיפה:
    קובי, כפי שאתה כנראה יודע, בתמונה התלויה על הקיר בחנות שלך מתועדת מועצת העיר הראשונה של סקרז'יסקו-קמיינה כעיר.
    ראש העירייה היה עורך-דין בשם ארגייטובסקי.
    בין חברי המועצה היו ארבעה יהודים. אחד מהם היה מ. זילברמן, כלומר משה ישראל זילברמן, אביה של לאה אברמוביץ' ששם נעוריה היה זילברמן.
    לאה אברמוביץ' היתה אמי, ומכאן שמשה זילברמן היה סבי.
    משה זילברמן הגיע למה שהיתה אז פלשתינה-א"י בשנת 1939, כדי להחזיר לפולין את בנו החולה.
    המלחמה פרצה והוא לא שב (לפולין) מעולם. הוא נפטר בשנת 1952 ונקבר בבית העלמין בקריית-שאול, שם נקברה גם אמי בשנת 1985.
    אמי ואני חזרנו לסקרז'יסקו אחרי השחרור מן המחנה הנאצי, בשנת 1945, ונפגשנו עם ארגייטובסקי. התמונה היתה עדיין תלויה במשרדו, בדיוק מעל שולחן הכתיבה שלו, והוא ציין בגאווה שהיא נותרה תלויה שם במהלך כל המלחמה – הוא מעולם לא הסיר אותה.
    במובן מסוים היה זה גילוי של אומץ מצידו, אם כי אינני יודעת מדוע. ייתכן שהסיבה לכך היתה התפקיד שהוא מילא או חברי המועצה היהודיים.
    אינני יודעת מי מינה את סבי למועצת העיר. בבעלותו היו עסק גדול של מסחר בעץ ושני בניינים ברחוב פילסודסקייגו, הרחוב הראשי והחשוב ביותר בסקרז'יסקו, אבל הוא היה מעורב גם בחיי הקהילה.
    הוא היה המייסד של (סניף) "הציונים הכלליים" בסקרז'יסקו והקים גם קבוצה לא דתית ללימוד עברית, שבשיעוריה נכחו בעיקר אנשי עסקים מסקרז'יסקו-קמיינה.
    היהודים בשטעטלים אהבו להעניק לחברי הקהילות שלהם כינויים. סבי זכה לכינוי "מוישה דער סקארז'יסקער".
    אני זוכרת במעומעם יהודים עם זקנים שמגיעים להיפגש עם סבי ונכנסים דרך הכניסה של המשרד. התופעה הזו ככל הנראה הסתיימה כשהייתי מאוד צעירה.
    בסקרז'יסקו הוקמו גם ארגונים ציוניים אחרים, כגון בית"ר – שבו אבי היה חבר פעיל – ו-"השומר הצעיר" – שבו אמי היתה חברה. ייתכן שזו היתה הסיבה לכך שהוא ויתר. מאידך גיסא, העסק של סבי גדל והתפתח, והוא ושני בניו עבדו קשה מאוד. אני מניחה שהוא היה חייב לוותר על יתר הפעילויות שלו.
    מעולם לא ידעתי מדוע האנשים הללו היו באים להיפגש עם סבי ומי הם היו.
    רק לפני שנים אחדות סיפרו לי ניצולים בתל-אביב מי הם היו ומה היתה הסיבה לבואם.
    אני זוכרת באופן ברור יותר גברים יהודיים אחדים שהיו מגיעים בימי שישי ונכנסים דרך דלת המטבח.
    בדרך כלל הם היו מקבלים חלה, סכום קטן של כסף, ובחגים ובימי שישי מסוימים, סבתי היתה מברכת אותם ומחלקת גם תוספות שונות. ידעתי שהם היו אנשים נזקקים אך לא קבצנים. הם זכו תמיד ליחס של כבוד.
    שוב, רק לפני זמן קצר נאמר לי שהאנשים הללו "הוקצו" לסבי וסבתי על-ידי בית הכנסת, שכן זו היתה אחת מצורות העזרה ההדדית בתוך הקהילה.
    אני זוכרת גם גברים עם זקנים מגיעים למשרד לגבות כסף לטובת בניית בתים יהודיים בפלשתינה-א"י. הם נתנו קבלות. נראה היה לי שהם יודעים מתי סבי יהיה במשרד, ואני הייתי רואה אותם מכיוון שסבי אהב שאני נמצאת בסביבתו כשהוא היה בבית.
    זו הסיבה שהייתי נוכחת באחדים מן הביקורים הללו. אנשים היו מגיעים גם כדי למכור מינויים שונים, כמו המינוי לסדרה של היינריך הירש (צבי) גרץ "תולדות היהודים – המהדורה המיוחדת".
    הספרים האלה הגיעו כשהם כרוכים בהידור בעור אדום, והם ניצבו במשרד על מדפים שהיו תלויים מאחורי שולחן הכתיבה.
    עד כאן לגבי התמונה, ובאותה הזדמנות גם קצת על החיים בשטעטל.
    זו הסיבה לכך שאני מספרת את הסיפורים הקשורים באופן כלשהו, במוחי, עם התמונה הזו.
    אני אנסה לספר לך מעט על גורלה של משפחתך בתקופת המלחמה. אני יודעת את הדברים מכיוון שהיינו יחד במחנה עם אמך ושתי אחיותיה.
    היינו גם יחד באותו יום בכיכר בגטו שממנה חלקים ממשפחתך וממשפחתי נשלחו לטרבלינקה, וחלקים אחרים נשלחו למחנה האסאג-סקרז'יסקו.
    אני צריכה לדעת מה כבר סופר לך, כדי שאוכל להוסיף פרטים חדשים.
    לא קל לכתוב על התקופה ההיא וזה כרוך במאמץ רב.
    גניה ליפמן-אברמוביץ', בתה של לאה זילברמן-אברמוביץ' ונכדתם של מרים ומשה זילברמן."

    השבמחק