נדמה לי שזכרון הילדות שלי הכי מיוחד היה גם מאד חינוכי. אני לא בטוח בזה אבל כנראה שיש הרבה דרכים להתחנך ואני לא יודע מה זה אומר. אולי מפענחי זכרונות ואנשי מקצוע יסבירו זאת טוב ממני. אני לא בטוח שיש לו משמעות מיוחדת אבל כנראה שכן. אני בטוח שהיו לי זכרונות קודמים, אבל לא היה בהם משהו חינוכי שלקחתי איתי לדרך החיים. כנראה שזכרונות זה משהו מיוחד ואפילו גמיש ויש טענה שניתן ליצרם במיוחד לצרכים שונים ואולי אפילו כאלו שברבות השנים נולדים מחדש ואולי לא היו מעולם. הזכרון הזה היה גם היה. דוד בן גוריון היה חי וקיים. אין כמו בן גוריון ואל תתחילו איתי בבקשה, כי זכרונות שלי הם שלי ושלכם הם שלכם.
סבון גלוח שרף אתר נוסטגיה אונליין
השנה 1965 פלוס וככה מתגלחים זה היה כנראה אי שם סביב שנת 65 פלוס כשכבר הלכתי לבית ספר. המקום היה בסוקולוב 93 וזה היה בשעות הבוקר לפני שהולכים לבית הספר ואפילו באמבטיה. אבא שלנו התגלח כל בוקר ואפילו עם סכין גילוח של פעם, כשהסכין היה מוכנס פנימה לתוך מתקן דו כיווני והיה דק וחד ואפילו מסוכן לילדים. היום כמעט ולא רואים דברים כאלה אבל בטוח שיש מספיק אם רק מחפשים. הייתה גם משחת גילוח בתוך שפורפרת מתכתית של ממ או משהו אחר וגם מברשת שעשתה קצף על הפנים. אני זוכר היטב את המברשת הזו עם ידית העץ והשערות הבהירות המחוברות אליה. עם מברשת שכזו ניתן לעשות המון דברים. (את המילה מגלר הכרתי רק בצבא ההגנה לישראל).
סכין גילוח מפעם אתר נוסטלגיה אונליין
חברת שמן עם סמל האמפורה אבא נהג להרטיב את המברשת ולמרוח עליה את המשחה הקצת ירקרקה של חברת מ מ והיה גם משהו של חברת שמן עם סמל הכד (אמפורה) ובהמשך בתנועות סיבוביות על הלחי הקציף ויצר שכבונת של קצפת לבנבנה שאותי תמיד הפתיעה והצחיקה. אם שמים טיפונת קצפת על האף אז ממש צוחקים ואפילו בלי דיגדוג. אבא גם תמיד ניפח לחי אחת כאילו יש לו כדור פינג פונג בפה. ככה גם עשה בהמשך בצד השני. הכדור היה עובר מצד לצד, וכשהחזיק את הסכין גילוח ממתכת תמיד ניפח או מתח את העור שהגילוח יעבור בשלום. לעיתים רחוקות היתה גם טיפונת דם מחיתוך לא רצוני, או שהסכין כבר עשה את שלו ואז היה לו כזה מקלון מלח אבל זה כמעט ולא קרה. גם חתיכונת של נייר טואלט זה בסדר. בזמן שאבא התגלח אני נהגתי לשבת על אדן האמבטיה הלבנה שעדיין עומד שם ולצפות בתהליך. אני משוכנע שראיתי זאת עשרות פעמים ולא השתעממתי לרגע. האמבטיה כולה עוד שם ובלי פס כסף בכלל, רק החרסינה הירוקה והפשוטה הוחלפה. המקום היה קטן אז, והיום עוד יותר למרות שהמידות ממש לא השתנו בכלל.
אבא שלנו היה אז נהג מונית ותמיד אני זוכר אותו עם שיער לבן משוך ומסורק לאחור, ואפילו מזכיר במשהו את דוד בן גוריון, אבל קצת יותר גבוה. אני זוכר את השיחה שלנו שנגעה אז בדוד בן גוריון אבל הייתה על אמת ושקר. אני לא יודע מה הלך שם בדיוק ואולי כילד הוטרדתי מאמירת שקר או אמת אבל אני זוכר ששאלתי את אבי האם בן גוריון לא משקר אף פעם כי הוא איש מאד חשוב ואבא ענה לי משהו שנחרט בראשי ומאד הפתיע אותי. אבא אמר שאם צריך אז אפילו בן גוריון לא תמיד אומר אמת. יש מצבים שאפילו דוד בן גוריון אולי שיקר.
האמת שהייתי מאד מופתע שבן גוריון יכול בכלל לשקר. כי ילדים בכלל לא משקרים.
אבא שלנו מדבר בטלפון חוגה לבן של משרד התקשורת בסוקולוב 93
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה