המורים שלי

המורים שלי

April 19, 2014 at 12:36pm

הירקון 248 - היום בית ספר א. ד. גורדון ופעם בית ספר לדוגמא ע"ש הנרייטה סאלד VTLV 

המורים היסודיים שלי

היו לי הרבה מורים שלימדו אותי כל מיני דברים בסיסיים בבית הספר היסודי. הרוב היו מורות. אני כמעט ולא יודע דבר על המורים שלי בבית הספר היסודי חוץ ממה שאני זוכר וגם זה לא הרבה. בדרך כלל זה את השם שלהם כי זה תמיד כתוב בתמונות המחזור. חלקם נעדרו מהתמונה ואיני מכיר את הסיבה ואולי סתם נגמר המקום. אני לא בטוח שאתם יודעים הרבה יותר על המורים שלכם אבל אולי אני טועה. אם אתם יודעים עוד דברים חשובים ולא מעליבים על המורים שלנו בבית הספר לדוגמא ע"ש הנריטה סאלד בתל אביב אז אשמח למידע חיוני, וחוץ מזה אני מאד מודה להם, כי בטוח שמגיעה להם תודה ולא בטוח שהספקתי להודות להם כראוי. למי שרוצה להרחיב על בית הספר מימיו הראשונים אז ערך מתוך אתר תל אביב 

היום הראשון בכיתה אלף עם צביקה, אלברט, אורית, אודי ובלהה

אהובה יערי הייתה המורה הראשונה שלי בכיתה א'. אהובה יערי זה שם מאד מחייב והיא עמדה בו בכבוד רב ואני זוכר את הפנים שלה והעיניים הטובות ואני בטח שכולם אהבו אותה וגם אני. קשה להאמין שמורה בכיתה אלף לא תיהיה אהובה. מעבר לזה איני יודע כלום או שפשוט שכחתי כי זה היה ב 1965 לערך. את מה שהיה ביום האם עם הרקפת לא שכחתי ולא אשכח ואתם מוזמנים לקרוא ותודה.

אהובה יערי המחנכת של כיתה א' בית ספר לדוגמא תל אביב 1965

יונה וינר הייתה המורה בכיתה ב'  ואת המראה שלה קשה לשכוח כי התמונה תמיד מזכירה. תסרוקת נערית עם שיער אפור לבן וקול צרוד וגם ידים עבות. טקס קבלת ספר התורה נחרט לעד ויש תמונה.

רות רבין הרזה הייתה בהמשך ואני לא מתחייב אם בכיתה ד' או לפני. אני זוכר משהו מצורת הליכתה וגם ארוע מביך עם כדור ביער בחדרה, ואפילו את הקול שלה אבל לא הרבה יותר מזה. מישהו שממש מבין אמר לי שאם אני לא יודע איך נראית היפסטרית מפעם , אז יש לי פה דוגמא מעולה ואני חושב שאני מתחיל להבין משהו בהיפסטריות. בעצם אני ממש לא בטוח. 

אסתר מורינסקי הייתה בהחלט כזו מורה שבטח סיפרה ושיתפה מחיי משפחתה, והייתה מאד ערנית חברמנית ומעט קולנית ואפילו חילקה לי מחמאות מופלאות שלימים לא התממשו לצערי. אסתר מורינסקי הייתה מורה שידעה להחזיק קצר וגם גנדרנית לא קטנה. יגאל סרנה כתב עליה כשהלכה לעולמה.

עם יונה וינר בגן העצמאות כיתה ב או ג

יונה וינר ואני בטקס קבלת ספר תורה בית ספר לדוגמא תל אביב

רות רבין המורה שלנו ואנחנו

רחל דבוסיס הייתה מורה די מרתיעה ואולי רק אותי, למרות שאני לא מפחד מאיש וזה על אמת. אולי רק ממשוגעים שבאמת יודעים מכות וקרב מגע. כולם אמרו שהיא מפחידה ,אבל אני זוכר אותה מסבירה משהו על כיכר מגן דוד ועל זה שגרה ברחוב מזא"ה ולא פינת למה. נדמה לי שבמעונות עובדים ואולי זה שוב משהו שאני סתם משחזר. פעם היא אמרה לנו משהו מאד מעליב על בנות, בגלל שמישהו סיפר לה שרקדנו ממש צמוד וזה היה ממש נורא. יש רבים שיגידו שהדיאגנוזה לא היתה מוטעית במיוחד. אני לא יודע אם הקימה משפחה, ואני זוכר את שיער הפלטינה שלה והשביל באמצע ובכלל הרבה דברים משפת הגוף שלה.

עדה ארגוב הייתה אשה טובה וגם עם צחוק יפה ואמיתי ואפילו שפתון אדום. היה לה כזה מבטא רוסי של פעם וזה נשמע לי שונה במקצת אבל איני יודע מעבר לכך כלום. האם יש קשר לסשה ארגוב?

טלילה כהן הייתה מורה דעתנית וגם אמא של עופר. אני זוכר שאמרה לנו שלא כל דבר היא יודעת להסביר לנו כמורה לביולוגיה, כי המון דברים גם היא בעצמה לא יודעת והרבה מורים לא יודעים המון דברים ולכן לומדים בלי סוף. אני זוכר את השיחה הזו אי שם בכיתה ז או ח ואז הבנתי שמורים לא יודעים הכל.

ניסים ורסנו היה מורה למוזיקה שהיה אחראי על המקהלה וגם על הידע המוזיקלי שלנו. חבל שלא למדתי תווים. תמיד השם שלו היה מחובר לפסטיבלי הזמר וגם לאקורדיון. אני זוכר שהיה לו מנהג מוזר עם מפתחות וקריץ קרץ וגם את הליכתו המיוחדת והנמרצת. ורסנו זה שם בולגרי, ונדמה לי שכמעט כל המורים שלנו היו אשכנזים ואני מציין זאת כי סתם נזכרתי שבן גוריון רצה רמטכ"ל תימני, ולמה זה לא קרה עד היום.

כיתה ו עם המורה אסתר מורינסקי בית ספר לדוגמא ע"ש הנריטה סאלד

רחל דבוסיס ואנחנו כיתה ז בית ספר לדוגמא

עמירם תמרי היה מורה לציור וגר ברחוב צידון כי ככה סיפר וגם ראיתיו הולך לשם. הייתה לו תסרוקת שבהחלט התאימה לעיסוקו וסיפר לנו על זה שכילד התגבר על מחלת שיתוק שהותירה בו סימנים קלים בהליכה. הוא היה גם סגן המנהל ומשום מה נחקק לי בראש שהייה בו משהו של מתח עצור העומד להתפרץ אם רק נצית את זה. אני זוכר את התערוכה שלו שלקח אותנו לראות ברמת גן. אני זוכר גם את היצירה שלו העשויה עץ ומתכת שהייתה עומדת בפתח סמינר לוינסקי. לימים פרופסור רם גופנא הראה לי חומר כתוב אודותיו בשל היותו תושב שכונת תל נורדאו. בויקיפדיה כתוב שנולד בחדרה. מפעם לפעם אני רואה תמונות שלו במכירות פומביות ושמו מוזכר בקטלוגים וספרי אומנות. יש מצב שיום אחד אקנה תמונה שלו, אבל אל תסמכו על מילה של סוחר מטבעות ואין לי נימוק טוב כי אם סתם ניסיון של החיים בעבר והשוואת שאיפות מול מציאות אפורה.

שיעור הציור עם עמירם תמרי, בו נתבקשנו לצייר את יום העצמאות עם זיקוקי די-נור שונים ומשונים נחרט לי לעד. 

אברהם קונפורטי היה מורה למלאכה עם שפם ואני כמעט בטוח שהיה מעשן כבד. אני זוכר את המבטא שלו וגם רכב עמוס עם כלי עבודה. האקצנט שלו לא הותיר בררה להיותו בולגרי נוסף.

משה חכמוב היה מורה להתעמלות שהקפיד על לבוש ספורטיבי וגם ריש קלה בדיבור שהגיעה כנראה קומפלט מרומניה. הסטופר שלו היה בסדר ומאופס מבחינתי. ימי הספורט באצטדיון המכביה שאירגן היו נהדרים. אני לא זוכר מורה אישה להתעמלות.

אהרון בן דור היה מורה מסודר מכל הבחינות. אותנו לימד תורה שבעל פה וגם כמורה מחליף. היה לו שיער משוח עם ברלנטין ומשקפים עבים, קול חזק ותמיד אני זוכר אותו קורא משהו ומקפיד לשמור על הספר באופן מוקפד כי לדבריו הוא מקבל לקרוא ומחזיר את הספר במצב חדש. מבחינתו אין מצב לעשות בספר סימן של אוזן חמור. בדרך כלל אני זוכר אותו בחולצה לבנה מכופתרת וצווארון מעומלן וזקוף.

דן נפתלי היה השרת הראשי כי ככה כתוב בתמונת המחזור ואני זוכר את משקפי הלבניה העבים ואיך הזדקק לקרב כל דבר עד לאף כי ראייתו הייתה לקויה. לא יודע למה אבל אני זוכר שהשתמשנו במילה שמש ולא שרת ואולי שוב הדימיון שלי עובד.

1973 מחזור מ בית בפר לדוגמא ע"ש הנריטה סולד תל אביב פוטו פלסטיקה

משה חכמוב עם כובע מודד זמנים באיצטדיון המכביה כיתה ח ואלי קזס ממש מתאמץ

שושנה גפן הייתה המורה של כיתת הברייל. כיתה של ילדים עיוורים או קשיי ראייה. מפעם לפעם נשלחנו לכיתה הזו בעזרה כלשהי אבל העזרה האמיתית הייתה כלפינו בראיית החיים שסביבנו.

צפורה בנאי הייתה המורה לאנגלית ואפילו עם מבטא אנגלוסכסי מתאים והקשר למשפחת בנאי היה כנראה דרך חיים בנאי- אלברט פירות. אני זוכר אותה נעה על הציר של שדרות נורדאו דיזינגוף. אני זוכר את תסרוקתה הנערית וגם לעיתים אדמומיות בלחיים. נדמה לי שנהגה לפתוח את עיניה בתמהון מדי פעם ואולי זה היה סוג של השלמה להיותה במזרח התיכון שתמיד כנראה היה אזור קשה. 

פנינה מן לימדה צרפתית עם מבטא אמיתי וכל שידעתי זה משפט וחצי עם אחד בשם פיליפ לדו. נאה מאד ומקפידה בלבושה, עם צמה של זנב סוס בשיער. שמעתי שנפטרה ונהרגה בתאונה.

רחל קרוגליאק לימדה אותנו לעיתים כי הייתה המחנכת של הכיתה השניה. אני יודע שגרה במעונות עובדים הקרובים לבית הספר. תמיד חיברתי אותה לנושא השואה ולא בטוח שזה נכון באופן אישי. לנכד שלה קוראים

ליאור שליין.

בלהה איזק הייתה מורה שלא לימדה אותי ואולי גם סגנית מנהלת. תמיד נדמה לי שסגן מנהל זה משהו מאד נזיל. בלהה תמיד הצטיירה כמורה רחומה ועדינה עם משקף גדול.

רחל אלפר הייתה המנהלת הראשונה שלנו  עד שהלכה לעולמה, וחתימתה המיוחדת עם כל הסילסולים על התעודות הייתה מיוחדת ובלתי נשכחת. היא גרה במעונות עובדים ששכנו ברחובות  נחום, בן יהודה והירקון ונדמה לי שהיו לה שתי אחיות. בטוח שהיה לה קשר הדוק לפינסק כי זו הקהילה שבית הספר שלנו אימץ בימי השואה.

לאה פישמן החליפה אותה כמנהלת וגם לימדה את אחותי אראלה. אני זוכר אותה תמיד בתנועה, נמרצת ופעילה. יום התלמיד בו ישבתי על כיסאה כמנהל ליום אחד היה בסדר. כשהלכה לעולמה ניסיתי לדעת אודותיה קצת יותר אבל זה לא קרה ועדיין אני אופטימי.

זיוה ולך לימדה אותנו תזונה וכלכלת הבית כמדומני ושם למדנו לעזור במטבח של בית הספר וגם על אבות המזון ואני זוכר מהבית רק אמא במטבח ואבא ומשפחה שאכלו מאד יפה. ולזיוה הייתה עוזרת בשם חנה שכתבה לי זכרון מאד חמוד בספר הזכרונות. היא הייתה כזו טובה ומלאה בדמות בבושקה והתורנויות שם היו ממש אחלה.

לאה המורה לטבע לימדה אותנו על הטבע שאז היה מאד טבעי ולא הייתי צריך הרבה כי בירקון היו הרבה דגים ובגן העצמאות היו דורבנים וגם טיפוסים מפוקפקים שנהגו אז לפחות שלא כדרך הטבע.

תודה רבה לאליעזר מורב 

חזית הסמינר למורות וגננות ע"ש לוינסקי (פונה לרחוב בן יהודה) ערב השלמתו ב-1938. מאחוריו הוקם בית הספר העממי לדוגמא (פונה לרחוב הירקון) מתניה ויקיפדיה

מבט מרחוב ויתקין עם החצר הגדולה וברקע המלון

מבט מגן העצמאות על מה שהיה פעם בית ספר דוגמא