יום שבת, 26 באפריל 2014

פינטו ישלם pünktlich

April 24, 2014 at 5:57pm


האמת שאני לא יודע למה אני כותב את השורות הבאות אבל עובדה שזה קורה ואולי בגלל יום השואה המתקרב ואולי מפני שנתקלתי שוב בשם הזה ואולי שני הדברים ביחד. נושא השילומים מצליח תמיד לעורר שיח ציבורי עם המון אמוציות וכמעט לכל אחד יש משהו להגיד ולא משנה מאיזה צד ומה הכיוון שלו. גם שלמה מעוז בזמנו הביע דעה שהצליחה להדליק הרבה אנשים כולל אותי למרות שמה שאמר היה אמת ונכון ואולי בגלל זה גם כל כך מרגיז. אין לי כוונה לפתח דיון סביב נושא השילומים וכל הכרוך בזה כי אם לספר סיפור קטן שלדעתי יש בו משהו המעיד על הנושא ואולי זה שוב הכל לפי המוח הצר שלי. 

בגין לא רצה פיצויים
הורי המנוחים קיבלו פיצויים על תקופת השואה ממנה שרדו. שניהם לא חשבו כפי שבגין טען "כבודנו לא יימכר בכסף; דמנו לא יכופר בסחורות. נמחה את החרפה!" אבא שלי קיבל ישירות מהגרמנים ואמא שלנו ישירות ממשרד האוצר פה בארץ. אין לי בדיוק מושג למה ככה אבל זו עובדה ובטוח שיש לזה הסבר אבל סיכמנו שהיום לא עושים דוקטורט בנושא, כי אם סתם מספרים סיפור שיש בו כמה דברים וגם אחד פינטו. 
הפיצויים שקיבלו הורינו הצליחו ליצור להם סביבת חיים כלכלית יציבה ובטוחה. הסכומים שקיבלו כל אחד בנפרד לא הפכו אותם למיליונרים אבל בהחלט איפשרו להם רווחה מסוימת שעם הזמן רק גדלה. חוץ מזה אין כמו הרגשת בטחון שעושה את כל ההבדל והכל כאמור לעניות דעתי הקובעת.  

תחרות שואה
הורי גם נהגו להשוות מי מביניהם מקבל יותר וכמובן שגם מי סבל יותר. בנושא הסבל לא הושגה הסכמה, למרות שנדמה לי שאבא שלי ניצח אבל בנושא השילומים היה מאבק די מוזר עם עליות וירידות. אבא שלנו קיבל ישירות מגרמניה וזה התחיל במרקים גרמנים שהפכו בהמשך לאירו ובהתחלה אבא הוביל על אמא עם הכסף מהאוצר הישראלי. בהמשך המגמה התהפכה ואמא עקפה אותו בסיבוב אבל לא בצורה מאד משמעותית. בקיצור החיים בצד השילומים  משתלמים ולא משעממים לרגע אבל גם זה רק המסביב לסיפור שלנו. 

מנחם בגין עם שפם ועיגולדים מפגין נגד השילומים מתוך הויקיפדיה

ככה משלמים פיצויים
הגרמנים בגרמניה עשו זאת בשלט רחוק ואני זוכר שאבא שלנו היה מחויב לחתום פיזית שהוא חי ונושם וזה קרה כמעט מדי שנה בבניין ברחוב דניאל פריש וכל שאר ההתכתבויות היו בדואר וכן היו גם מתווכים למיניהם או אם תרצו מאכערים וגם עורכי דין שפעם בכמה זמן מצאו תקנה חדשה וסידורים שונים שהלכו ועלו וניצולי השואה הלכו וירדו, והעיקר שיש כסף והעסק עובד וגם מסביב יש חיים ויחי הפיצויים והתשלומים כי כסף תמיד טוב.

הלשכה לשיקום נכים ניצולי השואה
בארצנו הקטנטונת מי שטיפל בנושא היה משרד האוצר ואפילו באמצעות לשכה מיוחדת הקרויה הלשכה לשיקום נכים  ניצולי השואה נכי הרדיפות והמלחמה בנאצים. שם ארוך ומתיש ואני מת פעם להגיע לשם ולראות איך העסק עובד וחבל שמעולם לא הייתי שם לצורך האווירה כי אני זוכר את אמא שלנו "מברכת" לא במעט את העסק הזה. אני גם זוכר שהזכירה את השם פינטו ואני בטוח שזה לא היה לטובה במיוחד. תמיד חשה שהיא בעצם מבזה את עצמה כמתחזה או כמתחלה המבקשת רחמים וכספים בעוד שתמיד ידעה שמדינת ישראל קיבלה כסף מראש בעבור כאלה ממש כמותה שעברו את המלחמה ההיא ושרדו. את השם פינטו שמעתי יותר מפעם אחת וגם מאותם עלונים ומכתבים שקיבלה מדי פעם ועליהם היה חתום. מאז שהלכה לעולמה ב 2009 איני מעודכן בנושא אבל נדמה לי שמשהו כנראה משתפר ומסיבות שונות והגוף הזה קרוי היום הרשות לזכויות ניצולי השואה. ראיתי כותרת שבאותה שנה בדיוק פרש רפי פינטו מתפקידו ומשירות המדינה. האמת נראה לי סתם צרוף מקרים ולא באמת מזימה. 

בוחני כליות ולב
כמו לכל דבר בחיים האמיתיים גם לשילומים יש חיים ודינמיקה. מעת לעת הסכומים מתעדכנים בהתאם למצב הניצול כמו גם הצמדות ותיקוני חוקים ותקנות למיניהם. תמיד גם יש ועדות בהם הניצולים נבחנים עם מומחים שונים השומעים את מכאובם ובוחנים את המסמכים הרפואיים כמו את הכליות והלב כי הם אכן מומחים לנושא. אני זוכר סיפור במשפחה שנחקק לעד. מדובר על ועדה של רופאים ומומחים  באותו לשכה של ניצולי שואה  שאחותה התאומה של אימי נאלצה לעבור ואחד הפרופסורים המכובדים אמר לה בלשון הבאה "אם המצב אכן קשה אז אולי תמכרי את טבעת היהלום שבאת איתה לפה!". כאמור זה היה פרופסור מכובד בוועדה  ששמו שמור במערכת שהראש שלו זקוק לטילטול עד שבעצמו יזדקק לפיצויים. 

אין תגובות:

פרסום תגובה