April 26, 2014 at 7:10am
קברניט יצחק בירן בטייסה האחרונה נמל תעופה בן גוריון שנת 2000
אקסודוס – הספינה שניצחה מדליה ממלכתית, תשמ"ז 1987 פני המדליה; אנית המעפילים אקסודוס. הכתובת "יציאת אירופה תש"ז 1947 Exodus" והתאריך 18.7.1947. עיצוב רות לובין. גלף תדהר דגן. החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ.
איז'ו יצחק בירן ומטוס המוסקיטו 1955
מעטים הם האנשים שהצליחו להפתיע אותי ואפילו פעמיים וכמובן שהכל גם לטובה. איז'ו - יצחק בירן, הצליח וזה היה פעמיים. הראשונה הייתה ממש מזמן והשניה ממש לא מזמן.
הפעם הראשונה הייתה בצבא ההגנה לישראל. בצבא תמיד יש הפתעות אבל זו הייתה ממש הפתעה נחמדה כשעשיתי כבר מילואים (תחילת שנות השמונים) ואמרו לנו להגיע לבסיס הצבאי הצמוד לבן גוריון ומשם יקחו אותנו באווירון גדול. אל תדאגו זה לא היה לשום מטרה זדונית של גברים מסוקסים. יש המון מצבים בצבא שלוקחים חיילים ממקום למקום ובסוף גם מחזירים. לא כל דבר זה מבצע אנטבה או אביב נעורים ואפילו לא הפצצת הכור.
הייתי סתם חייל רגיל ופשוט עם נעלים גבוהות וזהו. אפשר גם להגיד ג'ובניק אבל ממוקד מטרה. אז באתי עם עוד חיילים רגילים ואמרו לנו לעלות למטוס וכך עשינו. ואז כשהייתי ממש בתוך המטוס הגדול והאמיתי אני רואה את איז'ו עם סרבל טיסה והוא ככה שואל אותי מה בדיוק אני עושה פה והסברתי לו שאני חייל פשוט שעושה את מה שאומרים לי וכרגע אני פה, אבל מה הוא בדיוק עושה פה? אז איז'ו אמר לי שהוא במקרה הטייס ואם אני רוצה לראות את תא הטייס ואולי אפילו כאילו להטיס את החברה אז הוא אפילו מזמין אותי למקום ממנו שולטים במכונה הגדולה. ואכן זו הייתה הפעם הראשונה ואולי האחרונה שראיתי איך מטיסים אוירון גדול בשמיים וגם איך נוחתים על הקרקע הבטוחה. נראה לי עבודה עם יותר מדי אחריות וממש לא בשבילי. אז מה אם משלמים טוב?
משפחתי ואני מכירים את איז'ו למעלה משלושים שנה. לא ידעתי כמעט דבר מההיסטוריה האישית שלו מלבד קצת אודות אל על , חיל האויר וחיבתו למטבעות ולנומיסמטיקה בכלל. ידעתי שפוליטית אנחנו חושבים די דומה ולי זה מתאים כי סביבי על הקרקע יש מספיק ימין וטוב לדעת שיש גם משהו אחר. הכרתי את אשתו צלילה והבנות אבל מעבר ליכולותיו הכלליות לא הכרתי את עברו כמעט בכלל. ידעתי משהו על קיבוץ וגם את זה שהוא יודע יידיש ובעצם די הרבה שפות וגם שאיז'ו יודע להסתדר נהדר בהרבה מצבים ובהרבה מקומות. שמתי לב שזו תכונה אצל הרבה טייסים ומאד מסקרן אותי למה. איז'ו במובן ההיסטורי משפחתי היה כנראה בתוך מחבוא או ארון.
התעודה של יצחק בירנבוים מספר 563 יציאת אירופה תש"ז 24.10.1947
הפעם השניה בה הופתעתי הייתה לפני שנים ספורות. איז'ו כבר לא היה טייס פעיל, ואני זוכר שבאחת הפגישות שלנו הוא הראה לי תעודה ישנה של ילד ממש קטן וזו הייתה תעודה שקיבל על האוניה אקסודוס. האמת הייתי ממש מופתע, כי לא חיברתי את איז'ו עם השואה ובכלל. זה היה יותר ממוזר ונהיה לי בלבלה בראש. אני זוכר שסיפרתי זאת להורי שכבר היו אז בדיור המוגן שזה אומר אחרי 2005 והם התרגשו והופתעו. אימי ממש בכתה מהתרגשות כי גם היא הכירה את יצחק כפי שקראה לו ותמיד טענה שהיא הייתה זו שיצרה איתו קשר כשבא לחנות וגילה עניין בנושא. אבא שלנו תמיד היה יותר סגור ומופנם לפחות בהתחלה. מתברר שהורי ואיז'ו הגיעו ארצה בפעם הראשונה ממש בצמידות כי אקסודוס ו 14 גיבורי גשר הזיו הפליגו ממש בהפרשי ימים.
כשאני חושב על איז'ו עולה לי גם ארוע ותמונה בלתי נשלטת. השנה 1992 וזה היה בערב בו הודיעו על מטוס אל על בהולנד שהתרסק באסון בילמר. לא היה לי אומץ לצלצל לביתו לברר ולשאול וכל הלילה עברו לי מחשבות נוראיות. בסוף אתם מבינים שהיה שם צוות אחר ואת גדליה סופר ז"ל מהנדס הטייס שכולם קראו לו גבי הכרנו גם כמי שהיה חובב דברי אספנות.
ארצנו הקטנטונת
העולם קטן והארץ שלנו יותר וכשהאחיינית שלי הילה שכנאי פאר התחתנה עם אודי חמודי נולד עוד קשר כפי שקורה לנו בארצנו הקטנטונת. מוטי פאר (פאליק) האבא של אודי, היה עם איז'ו באותו קורס טייס מספר 16 ואפילו שומרים קשר עד היום וככה התחברנו בדרך נוספת. עם השנים תמיד יצא לי להכיר בנסיבות שונות אנשים מחיל האויר ומאל על ואיז'ו היה שם תמיד ברקע.
הטיסה האחרונה של איז'ו הייתה בשנת 2000 בה הוביל חזרה בני נוער מסיורי שואה בפולין. הוזמנתי לטקס המיוחד בנתב"ג עם זרנוקי המים ואפילו שמחתי להיות הצלם.
עם צלילה ואיז'ו בטיסה האחרונה
יש המון פריטי אספנות הקשורים לתעופה. המגוון עצום וחובק עולם. החברה הממשלתית הנפיקה בזמנו סדרה של 14 מדליות רשמיות בשם המטוסים שעשו היסטוריה בחיל האויר הישראלי. עיצוב ופיסול הסדרה אליעזר ויסהוף וביעוץ צמוד של ועדה ציבורית בראשות מפקד חיל האויר לשעבר אלוף במיל. איתן בן אליהו. זו הייתה הפעם הראשונה וגם האחרונה שהוזמנתי לשמש חבר בועדה ציבורית ובהחלט היה שווה ונחמד למרות שאני לא זוכר שום אוכל, אבל השירות היה נפלא.
אם רוצים לעקוב אחרי חייו של איז'ו באמצעות מדליות משלנו זה ממש אפשרי החל מאקסודוס , מדליות מטוסי חיל האויר ואפילו כמה דברים של אל על. איז'ו מגלה סימפטיה מיוחדת למטוס הדקוטה.
14 מטוסי חיל האויר הישראלי שעשו היסטוריה 2002 קטלוג החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ
מטוס דוגלס דקוטה חג מעל "המכתש הגדול" בנגב. בחלק העליון, לאורך ההיקף, הכיתוב "דקוטה DAKOTA ". החברה הישראלית למטבעות ומדליות
המדליה החמישית מוקדשת למטוס התובלה ה"דוגלס דקוטה".
מטוסי הדקוטה נכנסו לשירות בחיל האויר עוד לפני הקמתו הרשמית ביוני 1948, השתתפו בקרבות ובמשימות החיל בכל המלחמות ויצאו משירות מבצעי, שבעי ימים ועתירי עלילות, בינואר 2001. מטוסים ותיקים אלו היו לשם דבר בחיל האויר ואף ליוותה אותם האימרה כי "התחליף היחידי לדקוטה הינו מטוס דקוטה אחר". עיצוב אליעזר ויסהוף
המדליה החמישית מוקדשת למטוס התובלה ה"דוגלס דקוטה".
מטוסי הדקוטה נכנסו לשירות בחיל האויר עוד לפני הקמתו הרשמית ביוני 1948, השתתפו בקרבות ובמשימות החיל בכל המלחמות ויצאו משירות מבצעי, שבעי ימים ועתירי עלילות, בינואר 2001. מטוסים ותיקים אלו היו לשם דבר בחיל האויר ואף ליוותה אותם האימרה כי "התחליף היחידי לדקוטה הינו מטוס דקוטה אחר". עיצוב אליעזר ויסהוף
אקסודוס – הספינה שניצחה מדליה ממלכתית, תשמ"ז 1987 פני המדליה; אנית המעפילים אקסודוס. הכתובת "יציאת אירופה תש"ז 1947 Exodus" והתאריך 18.7.1947. עיצוב רות לובין. גלף תדהר דגן. החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ.
הפוסט הזה יושב לי בראש כמה שנים טובות. ידעתי תמיד שאיז'ו מבחינתי שווה הרבה יותר מפוסט. כותרת וטיוטה ישבו וחיכו ואז לפני זמן קצר איז'ו סיפר לי שביום השואה והגבורה הקרוב (2014) הוא יהיה בין השישה שידליקו משואה. זה היה מבחינתי האות שהגיע הזמן להתניע ולהעלות לאויר את השורות הבאות.
יצחק בירן של רענן לוריא
איז'ו
בירן יצחק איז'ו, סא"ל מילואים קווים עיקריים במסלול חייו:
תקופת השואה יליד 1933-1935 דרצניץ בוקובינה אוקראינה. במלחמת העולם השנייה נשלח עם אמו למחנות בטרנסניסטריה שם מתה אמו ממחלת הטיפוס (או מרעב). כילד יתום חי לבד ושרד בין הכפרים האוקראינים כרועה פרותיהם.
איז'ו ואמו קלרה הלד מצד ימין
התקומה לאחר תקופה קצרה בשלזיה, עזב את משפחתו והצטרף לתנועת עליית הנוער הציוני "דרור" ובסיועה עבר לגרמניה. הקבוצה התמקמה במנזר ששימש כאכסניה שם קיבלה הקבוצה חינוך ציוני ועברי כהכנה לעלייה לישראל (פלשתינה). בשנת 1947 עלה לארץ ישראל דרך צרפת באוניה "אקסודוס" והוחזר על ידי הבריטים, כמו כל המעפילים הנוספים לגרמניה. באפריל 1948 עלה סופית לישראל, נקלט בקיבוץ עין חרוד שם "עשו ממנו בן אדם".
בשחקים באוגוסט 1953, התגייס לקורס טייס מספר 16 וסיים כטייס "מוסקיטו". בשנת 1955 עבר לטייסת 103.
במלחמת "קדש" הטיס את דקוטה מספר 2 ברביעיה הרביעית להצנחה הראשונה אי פעם של גדוד צנחנים ב"מיתלה". לאחר מכן מונה לסמ"ט. היה בין הקברניטים הראשונים בטיסות בין לאומיות של חיל האוויר על מטוס "נורד" ויותר מאוחר על מטוס ה "סטרטוקרוזר". בוגר מחזור י"א בקורס פו"מ של צה"ל.
מונה למפקד טייסת 120 שבשרותה המטוס הגדול בחיל, "סטרטוקרוזר", ומהגדולים בעולם. במלחמת "ששת הימים" היה מפקד טייסת, זכות מיוחדת ובולטת בחיל. לאחר המלחמה עם שילוש טווחי הטיסה, טייסות התובלה היוו בסיס לתחזוקות יחידות צה"ל המרוחקות. הטיס את הרמטכ"ל רבין ז"ל בביקורו אצל השאח הפרסי וכן את מפקד החיל האלוף הוד לביקור בצבא הפרסי. על מבצעים רבים אחרים עלומי שם וסיפור,קיבל תעודות הצטיינות והוקרה. בשנת 1970, עבר "לאל על" ,התקדם בכל השלבים המקצועיים עד שהגיע לתפקיד קברניט בכיר,מדריך ובוחן על צי מטוסי החברה ה-707, 767\757 וה-747. בשנת 2000 בהגיעו לגיל 65 (גיל הרשיון) , יצא לגמלאות אחרי 47 שנות טיסה פעילה רצופה.
טיסתו האחרונה הייתה לוורשה פולין. כך ניסגר מעגל של ניצול שואה שחוזר לפולין כקצין בחיל האוויר וקברניט באל על.
כתיבה בחרוזים של איז'ו "היובל"
לוי אשכול ויצחק בירן סריקה אליעזר מורב
חוויות העבר מביקור שורשים
בדומה לרבים מניצולי שואה גם אני נגמלתי מתסביך הקלון להשתייך לניצולי השואה, ואם כבר ניצול שואה ,לפחות דרך אושוויץ.
נכדי נהגו לשאול אם הייתי "ברכבת". גמגמתי בתשובותיי, כי הרכבות שאני זוכר היו דווקא רכבות "טובות", רכבת ההצלה ליתומי טרנסניסטריה בשנת 1944, או הרכבות בבריחה מרוסיה של סטלין לפולניה, ואיך הגעתי לדרום-צרפת לפני העלייה לאונית "אקזודוס" גם ברכבות טובות מגרמניה לצרפת.
למחנות שבשואה הובלתי ברגל ובמקרה הטוב בעגלות רתומות לסוסים.
מזכרונות הילדות עלתה בי תמיד הסקרנות לשאלה, מה חיפשו יהודים, בקושי מנין, להתיישב בכפרים אוקראיניים עם מסורת אנטישמית מדורי דורות בין קישינב לצרנוביץ האזור שמוזכר ב "עיר ההריגה" שבשירו של משוררנו חיים נחמן ביאליק.
יצאתי לטיול שורשים עם בן דודי ובקרנו בכפרים שבאזור שגר אבי. בכפר שאבי התגורר מצאנו את האישה המבוגרת ביותר שוכבת בחדר קטן, הקירות מלאים בתמונות קדושים נוצריים והיא מסרבת לדבר עם האורחים הבלתי קרויים, אך פתאום התרוממה לישיבה וקראה "בניומן רוחל",שמות אבי וסבתי כפי שקראו להם במשפחה, והורו לנכדתם מרוסיה ללוות אותנו במכוניתנו למקום מגוריו של אבי.
היום השני היה תורי לבקר באזור משפחת אמי, ביקרתי בכפר הולדתי דרצניץ, זה אותו הכפר המוזכר בספרו של אהרון אפלפלד "מים אדירים", הדן בנקמתו של יהודי על רצח אחיו.
ובעיקר התעכבתי בכפר בובוביץ מרחק רבע שעה בעגלה מכפר הולדתי, בו ביליתי בילדותי את חופשות הקיץ.
כבן לאם חד הורית היא הייתה שולחת אותי מידי קיץ לדוד זליק חשוך הילדים, בעל חנות למצרכי יסוד עבור הכפריים. הוא היה איש עם כיפה וזקן,ירא שמיים, ממנו למדתי שהמשיח יבוא רכוב על חמור ובפסח אליהו הנביא ידפוק בדלת.
אולם בקיץ 1941 החופשה הייתה טרגית ואכזרית, השלטון הרוסי נסוג ולפני כניסת הגייסות הגרמנים עם שותפיהם הרומנים, איכרי הכפר עשו את מה שעשו בכל דור ודור-פוגרומים בכל הכפרים שבסביבה.
דודי ואנוכי הסתתרנו בלילה ההוא בשדה התירס שליד ביתו, בעוד כנופיות הרצח מחפשים אחרינו ועוברים בקרבתנו מבלי לגלותנו.
הגורל המר אירע למחרת, נתפסנו. דודי נרצח ונזרק לבאר המים שממול ביתו, על חיי חסו ומסרו אותי ליהודיה מקבצת נדבות והיחידה שנותרה בחיים בכפר.
עתה הצטרפתי דרך עיירת המחוז סטרוזניץ בשיירת הגירוש של יהודי האזור למחנות שבטרנסניסטריה מעבר לנהר הדניסטר שבאוקראינה.
בזמן ששיירת העגלות עברה בפרברי ,"צרנוביץ" התפלחתי וברחתי ובסוף מצאתי את אמי.
סופינו דומה, כי לאחר כמה שבועות היינו גם אנחנו בנתיב הגירוש למחנות שבטרנסניסטריה. אמי מתה מרעב וממגיפת הטיפוס לאחר שאני כילד הבראתי מאותה מחלה.
הדוד זליק מימין נרצח ונזרק לבור מים
בשנת 2008 , בביקורי בכפר בובוביץ , הפעם במרצדס ועם מורת דרך, עצרנו במרכז הכפר, הוקפנו בכפריים סקרנים. המתרגמת שוחחה עם המבוגרת ביותר שבחבורה שסיפרה שבהיותה ילדה קטנה הייתה מתארחת אצל הבבושקה שגרה מול היהודי המזוקן בעל החנות.
היא הצביעה על המקום שכיום נמצא בו בית הספר של הכפר,שנבנה על הריסות הבית של היהודי. כששאלתי על דודי שנזרק לבאר אחרי הרצחו אמרה שזו רק שמועה והצביעה על הבאר המשופצת באותו מקום ממש והוסיפה שיהודי הכפר נקברו בקבר אחים בפאתי הכפר.
איכר אחד התנדב להראות לנו את מקום קבורתם. אכן גילינו מצבה שם חרוטות המילים:
"לזכר יהודי הכפר שנרצחו ביולי 1941".
לשאלה מי רצח אותם, התשובה הייתה "הקומוניסטים", קיבלנו קריצה ממורת-הדרך, משם המשכנו בגשם שוטף לעיירת המחוז סטרוזניץ למלא את כרסנו בממליגה וברינזה אך לא לפני שהסכמנו להתכבד בוודקה על חשבון "זויה" מורת-הדרך.
איז'ו יצחק בירן ומטוס המוסקיטו 1955
פשוט נהדר וכל הכבוד
השבמחק