אני נזכר בסיפור הזה כמעט בכל פעם שאני רואה מטבעות נצחון. המקרה הזה כאילו אומר לי שכדאי להיזכר בדברים טובים למרות שאני לא עשיתי שום דבר, אבל גם הפנמה של סיפור זה משהו אפילו אם אתה בקושי קשור. יש פה גם גילוי סודות מקצוע, או שבעצם כל החיים מלאים בדברים שכאלה. עד שלא תקראו לא תבינו כי אני מאד מתקשה בהסברים פשוטים.
זה היה לפני די הרבה שנים. אני הייתי די ירוק בתחום ובכל זאת עבדתי בחנות המטבעות שלנו בבן יהודה בעיקר מהסיבה שבשום מקום לא הסכימו לקבל אותי כמנהל בכיר עם תנאים מיוחדים וכך נאלצתי לבלות את עיתותי בעיסוק מוזר ולא בהכרח עם עתיד מבטיח, ובכל זאת אני פה עם הסיפור של מטבע הנצחון והאריזה שלו שהצליחה לבלבל אותנו.
בן יהודה פינת שדרות נורדאו ליד נעלי עופר
נכנס אלינו איש די מבוגר ואני זוכר אותו עד היום במראהו ולבושו ואפילו עם כובע למרות שעברו כנראה חצי יובל שנים. האיש היה גר בבן יהודה פינת שדרות נורדאו ליד נעלי עופר, ואפילו באותם ימים עבר לבית אבות או אם תרצו לדיור מוגן. אם מישהו יודע את ההבדל אשמח לשמוע. הוא בא למכור לנו מטבעות על מנת שיסייעו לו במעבר ותמיד אנשים מוכרים משהו, כי לא תמיד לכל אחד יש כוח להחזיק דברים לעולם הבא.
היתה לו חבילה שלמה של מטבעות נצחון מכסף שיצאו לשוק בכמויות גדולות לאחר מלחמת ששת הימים 1967. אז בימים ההם מטבעות, מדליות בולים ומעטפות המספרים את סיפור הנצחון המזהיר היו להיט חם וכולנו באופוריה מדהימה. היה אחד שחשב אחרת וגם אמר את זה. נדמה שקראו לו ישעיהו עם שם כזה שבסוף יש ביץ שהבין אז משהו שיש כאלה שלעולם לא ירצו להבין. אני כמעט בטוח שאין לו שום קשר לשחקן הכדורסל שהכי אהבתי בהפועל תל אביב עם אותו שם משפחה.
מטבע הנצחון הוא מטבע יפה שהונפק בזהב ובכסף ונחטף כמו פיתות של אבולעפיה אחרי הפסח. אנשים קנו את המטבעות הללו בכמויות כי היו בטוחים שזה נפלא. גם הנצחון וגם המטבעות. וגם שיהיה השקעה לילדים. תמיד יש חשיבה לעתיד.
אז בשנים ההן של 1967 אבא שלי לא היה בעיסקי מטבעות כי אם נהג מונית ואני ילד בן 10 לערך וגם לנו היה מטבע כזה כי כמעט כל עם ישראל קנה והרבה. כשמשהו מצליח אז קונים מזה והרבה והכמויות היו באמת מרשימות והשתדלו להטביע כמות גדולה גם כי השוק רצה וגם אולי שלא יעשו ספקולציות רחמנא ליצלן. בנק ישראל הטביע כמות של כמעט 300,000 מטבעות מכסף וגם 9000 מטבעות זהב. הכל חוסל ובכייף. הכמויות האלו מטורפות בכל קנה מידה שפוי, והיום בישראל 2014 לא מוכרים קמצוץ מהכמות הזו של דברים חדשים.
את ההסבר תניחו בצד כי עם הצלחה לא מתווכחים, אפילו אם איזה מישהו רזה עם כיפה שחורה ומשקפים שיש לו ביץ בסוף השם אומר ואני מסכים שהשטחים זה הסרטן של המדינה ואם הוא לא אמר זאת, אז ככה אני חושב ואתם תחשבו מה שאתם רוצים והעיקר שתיהיו בריאים בכל מקרה.
3 אריזות למטבע הנצחון 1967
אריזות שונות אבל דומות
אז היינו עם מטבעות הנצחון מכסף של האדון שעבר לבית אבות והגיע הזמן מבחינתו למוכרם. יש המון מטבעות נצחון ובמיוחד מכסף וזה לא נגמר גם כיום למרות שככל הנראה כבר הותכו רבים מהם. המטבעות האלו נארזו באריזות נחמדות מפלסטיק ויש אפילו יותר מצורת אריזה אחת ואפילו דומה אבל הצבע שלה שונה ופה גם מתחיל הסיפור להתחדד. יש אריזות בצבע ירקרק ויש שחור ויש משהו כהה כמו כחול שחור. זה נובע כנראה גם מההבדל של הגירסה הקשוטה לבין זו הרגילה במטבע הכסף. במקור עלתה הגירסה הקשוטה כפול ולעניות דעתי בלי סיבה מיוחדת והיום הערך שלהם זהה ונע סביב 60 ש"ח למטבע. כן חברים ככה סוחרים בזה סביב מחיר המתכת בתוספת עמלה כלשהי עם שוק מסחרי עולה ויורד וחבל כעת להיכנס לדקויות. כן יש גם מטבע זהה כמעט במדויק בזהב שמחירו נע סביב 3600 ש"ח כי זהב הרבה יותר יקר מכסף כי ככה זה. היום בערך פי 65 כלומר כל מטבע זהב שווה במשקל עולה פי 65 יותר ממטבע כסף באותו משקל. גם למטבע זהב אריזה משלו ודומה אבל בצבע שונה של ירוק כהה אבל תאמינו לי שיש גם ירקרק אחר. לעיתים האריזות ממש דומות ובצבעים כאילו זהים. הסיפור מתחמם ואולי לא הפנמתם שפה בעצם קבור הכלב ואולי אני מקדים עגלה לסוסים או קנה לושט.
העיסקה ההיא עם מטבעות הנצחון הייתה בבסיסה פשוטה. הייתה קופסא עם הרבה מטבעות של נצחון מכסף ופשוט ספרנו אותם וזהו. בהמשך מכפילים את הכמות במחיר ליחידה ונותנים כסף. הכל פשוט אם רק רוצים ויש עיסקה והכל נגמר וזהו. איש לא קיבל פרס נובל על מסחר במטבעות.
לצמצם נפחים ולזרוק אריזות
בדרך כלל מה שאנחנו הסוחרים עושים בעיסקאות מסוג זה הוא מאד פשוט. מוכרים הלאה אבל לפני זה משתדלים להוציא את האריזות כי האריזות תופסות נפח ומקום ובדרך כלל רצוי שהסחורות יהיו ארוזות באופן קל ומהיר במיוחד אם מדובר בדברים נפוצים הנסחרים בערך המתכת שלהם. לעיתים ארגז או קרטון גדול של מטבעות עם אריזה הופך לשקית קטנה וקומפקטית עם אותם מטבעות ובאותו השווי. אריזה חברים זה חשוב אבל אל תעשו מזה סיפור כמו אספנים מסוימים שרוצים כל דבר ממש כפי שנולד. יש כאלה אנשים ואני מבקש שלא תגיעו למצב הזה, למרות שיש פריטים אספניים בתחומנו שכל המיוחדות של הפריט זו האריזה ואם הוצאת את האריזה הלך הערך המסחרי אבל לא במטבעות נצחון של הסיפור שלנו ולא משנה אם זה זהב או כסף.
במקום צבע כסף יש צבע אחר או באיזה צבע אתה רוצה את הפס כסף שלך?
בקיצור אנחנו מוציאים את המטבעות כסף מהאריזה והיו שם כמה עשרות לבטח ואולי יותר ממאה ואז כפי שאתם מבינים אבא שלי רואה שבאחת האריזות יש מטבע מזהב באותה אריזה. ראיתי שהוא החסיר פעימה. הרגשה לא טובה והמוכר כבר מזמן לא פה ואולי אפילו בבית שלו אבל בעצם בבית אבות.
אני זוכר שאבי ניסה לאתרו בבית שלו שהיה כאמור ליד שדרות נורדאו בבן יהודה. האיש לא היה שם והשכנים לא ידעו לאן עבר ואבא שלנו חיפש אחריו מספר ימים בכל בתי האבות בתל אביב והסביבה ובסוף תאמינו שהאיש אותר וכספו שולם לו ולכולם רווח. בהמשך אני זוכר אותו מגיע לחנות עם תשורה נחמדה שעשה בעבודה עצמית. הוא הכין לוח בצורת מנורה עם עיגולי עץ בצורת מטבעות וגם פתק קטן של תודה שאותו שמרתי כמזכרת מארוע מכונן מבחינתי למרות שאני לא עשיתי כלום אבל נדמה לי שמשהו הפנמתי והבקשה היחידה שלי שלא ינסו אותי בדברים מסוג זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה