מחסה זמני אבא שלנו שמואל לידרמן מצא מחסה בתקופת השואה אצל גויים פולנים ובהמלצתו הם זכו להכרה כחסידי אומות העולם. סיפורם מובא בהרחבה באתר החנות ומה שבחרתי להביא לפה הינו תרגום מהויקפדיה באנגלית ותודה לפנחס בר זאב על התרגום המדויק. וגם תוספת קטנה מזכרונותיו של אבא העוסקים בפרק זה של אותו מחסה.
אבא ובת. אני זוכר את התקופה שאבא שלנו החל ביצירת הקשר עם אמיליה האשה שנתנה לו מחסה יחד עם אביה סטניסלב בימי המלחמה 1942. אני זוכר את משה גליקמן חברו של אבא שהחל ביצירת הקשר באופן מעשי והשאר החל להתגלגל וגם כיום יש לי קשר כלשהו עם המשפחה של אמיליה שהלכה בדרך כל בשר יחד עם הורי ומשה גליקמן גם. האם בשמים למעלה יש הפרדה בין יהודים לגויים?
יצירת הקשר המחודש איתה ומשפחתה בארצות הברית פתחה בפנינו המשפחה פרק מפעם המעיד המון על טבע האדם והתנהלות החיים ובכלל. בהמשך הורי נסעו לאמריקה לפוגשה וגם היא ובנה הגיעו לכאן במסגרת פרטית של הבאת חסידי אומות העולם לביקור בישראל על ידי הארווי סרנר יהודי אמריקאי ובתו קאהירה מישראל שעשו זאת מספר פעמים והכל מיוזמתם ועל חשבונם הפרטי.
יד ושם ירושלים נוטעים עץ לחסידי אומות העולם עם אבא ודבורה ונציגת יד ושם. 1985 לערך
שלמה להט מקבל את חסידי אומות העולם בלשכתו. אמיליה במרכז בסגול ואבא שלנו מצד ימין
ציץ' הראשון. אני זוכר את הטקס הצנוע 1985 לערך ביד ושם עם נטיעת העץ הקטן שהיום הוא גדול ואפילו במקום מרכזי ואז באמצע שנות השמונים היה כאילו בסוף העולם. אני זוכר את קבלת הפנים של ציץ' 1991 בעיריית תל אביב והסיורים בעיר העברית הראשונה שידעה לפני כולם לחבק ולתת לחסידי האומות שחיו פה בישראל משהו משלה ועל חשבונה הרבה לפני הכיס הממשלתי. אז גם קלטתי משהו ראשוני שסיפר דני רוגובסקי בנושא חסידי אומות העולם החיים בישראל והיחס שלנו כמדינה אליהם. רשימת רוגובסקי
זו הייתה תקופה מיוחדת שרק היום אני קולט את הסיפור המיוחד הזה ומנסה בראשי ובדרכי להשלים הרבה דברים שכנראה לעולם לא אשלימם. ניסיתי מספר פעמים להיות בראש של האנשים האלה בזמנים ההם. גם בראש של אבא שלנו וגם בראש של מציליו. עולים לי המון שאלות לגבי אינסוף דברים ולא הייתי רוצה להיות שם בשום תפקיד. גם כצופה מהצד עם קשר משפחתי זה דבר מורכב באמת. ובבקשה שלא יעמידו אותי בשום ניסיון.
ניסיתי להשיג תמונה של סטניסלב יסינסקי שמת בפולין אבל גם למשפחתו שבאמריקה אין ולא הייתה תמונה. בזמן השואה האיש הזה היה כבר זקן ובקושי ראה דבר. הסכמתו למתן המחסה לאבי ועוד יהודים, ראויה לציון נוסף משום שלא נטר על ימי עבר בהם היה לו עם הסבא שלי כלומר עם אביו של אבי עימות משפטי. אותו סטניסלב היה בעצם פולש לקרקע לא שלו כמו עוד אנשים וסבי שהיה ראש הקהילה התעמת איתו בבית משפט מקומי וזכה ואותו סטניסלב הפסיד בערכאה זו. יסינסקי הגוי הפולני לא הרים ידים ועשה את כל הדרך בעצמו לבית המשפט הגבוה בלובלין שבפולין ועירער וטען להתישנות וגם זכה במשפט. היתה לו אולי סיבה מוצדקת לנטור למשפחתי אם נורא רצה בכך, אבל אותו סטניסלב היה עם סבי ביחסים טובים בהמשך ובבוא הזמן הנורא כשדפקו אצלו בדלת וביקשו מחסה אמר בשפתו שמה שהיה היה וכעת זה הזמן להציל חיים ולא להתחשבן. אבא שלנו תמיד ציטט משפט זה בפולנית מפיו של סטניסלב כאילו שמע זאת עכשיו.
"כשהגענו לביתו של סטניסלב יסינסקי ודפקנו בדלת, הוא שאל: "מי זה?" אמרנו לו שאנחנו הבנים של יעקב לידרמן ה"סולטיס" (ראש הקהילה) , ואז הוא פתח לנו. הוא לא יכול לראותנו, אבל זיהה אותנו לפי הקול, ואמר מייד: "מה שיהיה אתכם יהיה איתי. אין לכם מה לפחד. הגורל שלכם ושלי אותו גורל". ועוד הוא אמר: tozo bilu tela sniesh. כלומר, מה שאביכם כאילו עשה לי עוול, בזה לא מתחשבים. עכשיו צריך להציל אותכם." מתוך זכרונותיו של לידרמן שמואל קורות חיי
סטניסלב יסינסקי ואמיליה סלודקובסקה חסידי אומות העולם תרגום לעברית מתוך הויקפדיה באנגלית
סטניסלב יסינסקי ובתו, אמיליה סלודקובסקה לבית יסינסקה, סיכנו את חייהם וחייהן של משפחותיהם בתקופת השואה, בכדי להציל יהודים מהשמדה על ידי הלאומנים האוקראינים והנאצים. הם זכו במדליות חסידי אומות העולם הנושאות את שמותיהם, תעודת הוקרה, והזכות להוספת שמותיהם לאלה המופיעים על קיר הכבוד בגן של חסידי אומות העולם במוסד יד ושם בירושלים, ב-28 פברואר 1985.
בפרוץ מלחמת העולם השניה, סטניסלב יסינסקי – שהיה כבר עיוור וזקן – חי בחווה המוקפת ביער, בקצה של קוסטופול במחוז וולין וויוודה (וולהיניה) בדרום-מזרח פולין. הוא טופל על ידי בתו אמיליה. הם חילקו את הבית יחד עם בעלה של אמיליה ושלושת ילדיהם. בספטמבר 1942 החל ה-ס.ס. הגרמני, מלווה במשטרת העזר האוקראינית, לצוד יהודים פולניים באיזור. בכפרים הסמוכים מאלה ו-סיידליסצ'ה ובהמשך ב-אנטונובקה. יהודים נטבחו ביערות, אחרי שראשית אולצו לחפור את קבריהם של עצמם. היו שם שני אחים שברחו משני פוגרומים אלה, שמואל ויוסף לידרמן. הם רצו מעבר לשדות מ-סיידליסצ'ה ל-אנטונובקה, ושוב, עירומים למחצה, נמלטו מגיא ההריגה בעת חפירתו. יריות נורו לעברם, ושמואל נפצע בידו. עירומים ותשושים הם הגיעו לביתו של סטניסלב יסינסקי, שהיה מכר של אביהם שנרצח, עוד מלפני הפלישה לפולין. משפחת יסינסקי הכניסה את שני הנמלטים היהודיים לביתה. אמיליה חבשה את ידו של שמואל, והלבישה את שניהם. האחים אוכסנו באסם, שם הם ישנו על מזרני קש. הם קיבלו קורת גג ומזון ללא תמורה. אחרי ימים ספורים, שני יהודים הופיעו בפתח ביתו של יסינסקי, שי אודלר ועקיבא קרמר. גם הם נמלטו מהטבח ביערות באיזור. כמו שני קודמיהם הם קיבלו מחסה וסיוע.
המסתור- לאחר שארבעת הפליטים הספיקו לנוח, הוחלט שייחפר בונקר מתחת לדיר הבקר, כדי לשמש מקום מסתור קבוע יותר לעצמם, כי איום עונש המוות בידי הנאצים חל על כולם, כולל ילדי משפחת יסינסקי. אולם, המקום הפך ללא בטוח כבר אחרי חודשיים, מייד כשעובדת הסתרת יהודים על ידי משפחת יסינסקי בחוותה נודעה לרבים. הנמלטים עזבו והסתתרו במעבה היערות, שם שהו עד להגעת הצבא האדום ביולי 1944. הם היו ברי מזל לשרוד את מעשי טבח הפולנים ב-וולהיניה על ידי על ידי לאומנים אוקראינים, שנמשכו מאז 1943. אולם, הם נלכדו על ידי רוצחים אוקראינים באוגוסט 1944, בהיותם כבר מאחורי קו החזית הרוסי. עקיבא קרמר, שי אודלר ויוסף לידרמן נרצחו. אחרי המלחמה – לאחר מות אביה – אמיליה סלודקובסקה היגרה לארה"ב. שמואל לידרמן, שהיה הנמלט היחידי שהוסתר על ידה ונותר בחיים, שמע על כתובתה לאחר שנים רבות, והשניים החלו להתכתב. הוא הגיש בקשה עבורה ליד ושם, וב-28 פברואר 1985 העניק מוסד יד ושם את התואר חסיד אומות העולם לשניהם – סטניסלב יסינסקי (לאחר מותו) ובתו אמיליה סלודובסקה (לבית יסינסקה), עבור אומץ לבם. וזה הקישור המלא
משה גליקמן משמאל עם אמיליה ובנה וגם אימי ואחותה התאומה בסוקולוב 93 תל אביב
הארווי סרנר מארגן הבאת חסידי אומות העולם לישראל ביד ושם ירושלים 1991
אמיליה במרכז ובנה מצד ימין ואמא משמאל בירושלים בטקס ביד ושם
יד ושם ירושלים. אבא ואמיליה יושבים בראיון
אמיליה סלודקובסקה לבית יסינסקי עם בעלה בארצות הברית
יזכור לחסידי אומות עולם
החובה כלפי חסידי אומות העולם: “יזכור” היא קריאה רבת עוצמה, בשפה יהודית אינטימית, אודות החובה המוטלת על אומר ה”יזכור” ועל השומעים אותו לשאת בתודעתם זיכרון בעל משמעות חיה.
החובה כלפי חסידי אומות העולם: “יזכור” היא קריאה רבת עוצמה, בשפה יהודית אינטימית, אודות החובה המוטלת על אומר ה”יזכור” ועל השומעים אותו לשאת בתודעתם זיכרון בעל משמעות חיה.
זוהי בדיוק החובה שיש לנו כלפי חסידי אומות העולם.
רני יגר
בית תפילה ישראלי
רני יגר
בית תפילה ישראלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה