יום ראשון, 18 בינואר 2015

ויטוריו דה סיקה וההורים שלי באיטליה


איטליה נהדרת. זה ידוע לכל ואני לא הייתי שם בכלל למרות שכל בני משפחתי כן וזה ממש לא כבוד גדול ואני לא גאה בזה אבל יש מצב שהדבר יתוקן ואפילו במהרה בימינו אמן. איטליה מבחינתי זה קודם כל המקום שבו הורינו התחתנו והרי ידוע שחופה וקידושין מובילים לכל השאר. יש הטוענים ובצדק שאם אין נישואין לא יתכנו גירושין והרי לכם כל החוכמה כולה.

הפרק האיטלקי של הורי וגם של הדודים שלנו היה אחרי מלחמת העולם. הם שהו שם לדברי אבי פחות משנה אבל עושה רושם שהשהות שם עשתה להם טוב ומהרבה בחינות. אבי אהב את איטליה וככה גם אמא. גם דוד רובין ברי שדיבר גם הוא איטלקית בסדר. אבא ידע ודיבר איטלקית יופי כי היה לו כזה כשרון לשפות מהאויר. בחנות תמיד עשה עם זה שימוש וכשאתה מדבר עם מישהו זר ותייר בשפתו אז חצי מהמלאכה נעשתה וכעת נשאר רק לספור את הכסף במידה ויש לו. אבא סימפט את האיטלקים וככה גם אמא. הוא תמיד טען שהאיטלקים נחמדים, אפילו כשהם מתרגלים עליך כמה טריקים זריזים.

אדון מוסקטי מאיטליה מבקר בתל אביב Gianfranco Moscati

סניור מוסקטי ועוד אספן אחד מלצר
אני זוכר שני אספנים מאיטליה. ברור שהם היו יהודים ואפילו נחמדים. אחד היה טיפוס מקורי עם אלבום עצמי שבו תיאר בציור את הדברים של האוסף שלו כלומר רישום עצמי של הפריט וזה היה משהו נפלא. נדמה לי שהוא היה מלצר ואחיו רופא אבל אולי אני שוב מדמיין משהו מסרט של ויטוריו דה סיקה. האיש השני היה ממש מיוחד וסופר מקורי.


Ginafranco Moscati                        
קוראים לו אדון מוסקטי ג'יאנופרנקו והוא אסף המון דברים יהודים והיה לו אוסף מדהים החל ממטבעות עתיקים, בולים, מסמכים, יהדות איטליה, שואה  ובכלל כל שתרצו. האוסף היה מסודר מאד גם לתצוגות שונות. הוא היה מגיע לישראל ובשביל אבא שלי זו הייתה חגיגה במובן האיטלקית כי אדון מוסקטי דיבר רק איטלקית וגם צרפתית. אז מבחינתנו רק איטלקית. מעולם לא הבנתי כמה האיש הזה מיוחד ואפילו בשפת הצעירים טחון בכסף. אצלנו הוא תמיד קנה זוטות ולא שיערתי שלאיש יש אוסף השווה את הבית שלי ושל ההורים שלי וגם החנוק בתוכו וכנראה שגם הבית שלכם בסיפור. זה היה אוסף מדהים והוא היה משחק אותה ככה עם זוטות. על העושר של האוספים למדתי רק כשהחל מוכר את אוספיו באמצעות בתי מכירות מפוארים וגם לנו המקומיים זרק כמה עצמות. לדעתי הוא גם תורם גדול לאלי"ן בירושלים. איש מדהים וחינני ותמיד היה כייף להיפגש איתו והוא ההוכחה שסוחרים בבן יהודה שטראסה לא מבינים כלום באנשים רציניים. 

רומן באיטליה עם פלה ורובין וגם מיטה מברזל עם שתי קומות
דודה פלה האחות הבכורה של אמא הכירה את רובין ברי באיטליה. רובין סיפר לי על זה ואני לא כל כך זוכר. היה שם משהו עם מיטה מברזל שתי קומות ועוד משהו, ואולי זה שוב קטע מסרט של דה סיקה שלא צולם מעולם ונכנס לי לפריים של המוח באופן דימיוני.
פלה ורובין התידדו, אבל רובין לא היה בכיוון פלשתינה א"י, כי לטענתו ואני מאמין לו, אחד העסקנים בנושא ההגירה הסביר לו בפשטות שמאמריקה הוא תמיד יוכל להגיע לכל מקום, אבל מפלשתינה לצאת לאמריקה ממש לא בטוח. וככה היה, ורובין יצא לכיוון מערב ופלה והורי למזרח ואת הפרק של קפריסין נשאיר לפעם אחרת, למרות שהפוסט הראשון על מחנה 55 כבר נכתב.

דודה רניה וולדק גרבש הצליחו לצאת מאיטליה והגיעו לפלשתינה א"י עם תעודות שעלו ים כסף. דוד ולדק תמיד ידע להסתדר טוב יותר בדרכו הכלכלית. סרטיפיקטים עלו הרבה כסף.
הפרק האיטלקי השאיר אצל הורינו כמה דברים, והיום הייתי מתחקר אותם יותר מעבר למה שאני יודע. התמונות מאיטליה הן לא מועטות ואני נוטה לכיוון של אמא שתמיד רצתה בכל ארוע שישאר משהו למזכרת, או כפי שנהגה להגיד "שיהיה זכר". כל ארוחה וכל ארוע נגמרים עם בטן מלאה וכיס קצת פחות, אבל תמונות מצליחות להחיות כל דבר. חוצמזה בטוח שהבינה שאין להם בכלל תמונות מן העבר. כל תמונות ילדותן ופולין בכלל הלך לו ומה שנשאר זה תמונות ששלחו ההורים של הורי לפה ולחו"ל כלומר לקרובי משפחה קודם השואה.

אני זוכר שתמיד אבא הזכיר את זה שאמא שלנו נהגה להצטלם שיהיה למזכרת ולהם בקושי היה מה לאכול. האמת שבתמונות הם נראים די בסדר, אבל לא כל כך צוחקים ואפילו קצת רזים. תמיד דיאטה משפיעה על מצב הרוח ולכיוון ההפוך. המגפיים בארץ המגף תמיד מצחיקים אותי ולדעתי אין מצב שתמצאו אותי עם מגפיים כאלה ליציאה ובטח לא מעור. המגפיים של ברוך מבחינתי זה מגפיים כאלה ללכת במים עם ילדים ובוץ אבל ממש לא בקטע של קאובוי ומרלבורו.
אמא תמיד נהגה להסביר בדרכה החכמה שבזמן המלחמה הנוראה הזהב ירד למטה והדרעק צף, עלה והתגבר. מי שצריך הסבר אני מוכן אבל פרשנויות למה התכוון המשורר רק בהפסקה. תודה.

המכתב של אבא ממודנה איטליה 1946

המכתב המיוחד ממודנה איטליה 1946
אחד הדברים הכי מרגשים שנשאר לנו כמזכרת מיוחדת הוא אותו מכתב נהדר, שכתב אבא באיטליה במודנה 1946, ונשלח לפה כלומר לפלשתינה א"י. זהו מכתב בו הוא מציג עצמו בפני המשפחה של אמא בארץ ישראל. מכתב שאותי תמיד מרגש מחדש, בשל מה שכתוב בו כמו גם הכתב ובכלל. אז כשראינו המכתב עם כל ההתרגשות שאחזה בנו, אחרי שאותם מכתבים נזרקו לרחוב ונאספו באופן אקראי לחלוטין, ואני הטמבלול שאלתי אז את אבא אם הוא בעצמו כתב המכתב. זה היה גם לא חכם וגם מעליב, אבל חייבים לסלוח לצעירים החושבים שהם יודעים כמעט הכל ופולטים שטויות ללא ביקורת. גמילה מחיתולים ופיפי זה דבר מקובל ומה לגבי שטויות ברצף בגיל מאוחר יותר?
פרשת המכתבים של הורי שנמצאו ברחוב שמשון על ידי דני שלזינגר מספרי הקודש סיני זכתה לפוסט נפרד ואני גם ממליץ וגם מבקש.
גם המיפגש עם האח של דב שילנסקי עם אי ההבנה קרה באיטליה וזכה לפוסט מעניין והכל כמובן לפי עניות דעתי הקובעת. כן יש גם כתובה מקורית מקסימה ונהדרת החושפת את יום הנישואין המיוחד וגם על זה יש כבר פוסט ובקיצור איטליה נהדרת. 
את הפרק האיטלקי תימצת אבי בזכרונותיו די בקצרה וזה מובא באתר החנות 
אני בחרתי להביאם בשלמותם כי זה גם קצר וגם כתוב בעברית. 


חתונה ברומא
"לבסוף שלחו אותנו להכשרה באיטליה, שם אמרו שאין טעם לחכות לסרטיפיקטים. נוכל להגיע לארץ ישראל רק בעלייה ב', כמעפילים. זה היה בשנת 1947. באיטליה היינו פחות משנה. בהתחלה היינו בסנטה מרינה דה-לאוקה. אחר-כך עברנו למודנה ומשם לרומא. ברומא הכרנו את משפחת טננבאום. הם היו שני בנים ואביהם היה עסקן שעזר לפליטים, לפני כן הוא היה באושוויץ. התברר שהוא נולד בסקרזיסקו שליד קיילצה, ושם נולדה גם חברתי גניה. הוא הרגיש את עצמו כבן משפחה ואמר לנו: "תתחתנו פה, לפני הנסיעה". אני אמרתי  לו: "מה בוער?" אבל הוא לא נח ולא שקט, ואירגן לנו חתונה בבית הכנסת הגדול של רומא. שתי התאומות, גניה ורניה, התחתנו זו אחר זו. אחרי זה שלחו אותנו לטורינו, ושם בטורינו חיכינו בקיבוץ עד שיגיע תורנו לעלות ארצה.


כתובה מרומא

בספינת המעפילים
מהקיבוץ הוציאו אותנו בלילה בטנדרים של ארגון "הבריחה". זה היה מייד אחרי שאוניית המעפילים "אקסודוס" הפליגה לארץ. הסיעו אותנו לחוף הים וזרקו אותנו לסירות דייגים, שהביאו אותנו לספינת דיג שעגנה בים. בספינה הזאת בנו קומות קומות מקרשים. היה שם מקום לחמישים איש, והכניסו שמונה מאות."

לחיות בסרט של דה סיקה
כשאני רואה את התמונות של המשפחה שלי מאיטליה אני חושב שהם חיו בסרט ואולי היו ניצבים בסרט של ויטוריו דה סיקה, כי המגפיים האלה ממש כמו בסרט. ככה גם לגבי הזר של אימי בחתונה, ומה זה הדברים שמסביב בצורת קוצים או סתם צמח לא ברור? אני יודע שנשאר משהו בנושא האוכל עם הספגטי ואולי עוד משהו. הסרטים של דה סיקה נהדרים ומאד חבל שההורים שלי מעולם לא שיחקו בהם. 
ותודה רבה לאליעזר מורב על הצילומים ועל עוד הרבה דברים.




שלוש אחיות בבגדים תואמים באיטליה


אמא החליפה המגפים הכובע והתיק


אמא אבא ופלה ורובין




איטליה 1946 אבא ואמא חיים בסרט של ויטוריו דה סיקה

שנה טובה מפלה לשנה טובה תכתבו תש"ז MARINA DI LEUCA 1946



כתובה מחתונה ברומא בסימנא טבא ובמזלא מעליא

אין תגובות:

פרסום תגובה