סגרנו סליחה עם לב
סגרנו סליחה ותודה ויש גם ציור של לב לבן
הגעתי ביום שישי וראיתי שהמקום סגור ואפילו שלט קטן וצנוע ובו כתוב עם גיר לבן "סגרנו תודה וסליחה". אנשים חמודים ומנומסים מאד.
ככה במכה אחת ראיתי זאת והאמת שיש סוג של צביטה שאולי מותירה שריטה במקום כלשהו כי ככה הסביר לי קרדיולוג בכיר מומחה ללבות אנושיים רחומים. אם חשבתם שהרפואה יודעת הכל על הלב והכיוון הרוחני שלו אז תדעו שזה ממש לא נכון. רופאים טובים יודעים רק את מה שהם חושבים שהם יודעים. רופאים מעולים יודעים שהם ממש לא יודעים אבל אחרים חושבים שהם (כלומר הרופאים) יודעים.
קפה דיזי היה מקום טוב להרבה אנשים. חלק גדול מהאנשים שבאו לשם נהגו לשבת ולאכול ואפילו לשתות. חלק באו לעשות כביסה. פעם אפילו מכרו שם דיסקים ומוצרים נלווים לאוהבי מוסיקה. חלק גדול לא פחות באו לשם לעשות פיפי כי שירותים בדיזינגוף בכיכר אין וככה נדמה לי שהמקומות האלה מחויבים על פי חוק ואולי אני טועה. השירותים בדיזי זה פרק בפני עצמו. לא היום.
דיזי היה מקום שמאד אהבתי ומהרבה סיבות. האקוסטיקה לא הייתה משהו אבל עם קצת צמר גפן בצורת חלקי מפיות מתרגלים, ולך תסביר לחברה צעירים שיש אנשים מאד רגישים לרעש נלווה ולא מרגיע. יש מצב שאותו סף רחש אחראי לרוגע הנפשי שלנו לפחות באותו מקום ולאותו פרק זמן? לדעתי כן.
מיקום יופי, אוכל בסדר, מחירים סבירים, אקוסטיקה לא משהו וגם דפני ליף לפני המחאה החברתית
אז האקוסטיקה לא משהו ובכל זאת מקום בסדר, כי נעים לשבת בשל המיקום ומבחינתי זה עשר המיקום הזה. גם האוכל ממש בסדר. גם המחירים סבירים ולא ממש מעוררי התנגדות ואפילו השירות תמיד היה אדיב, יעיל וחינני. מה זה בכלל חינני? דפני ליף עבדה שם לפני שמישהו הכיר אותה ואני צילמתי אותה כי היה בה משהו הדורש צילום וגם כי הייתה חמודה על אמת. כל הצוות בדיזי תמיד היו נחמדים ואני לא זוכר שום אירוע שלילי. זה בהחלט דבר חיובי שאין משהו שלילי. לא זוכר כמה שלילים היו לי בתיכון אבל היו.
דיזי נסגר וזו עובדה והסיבה לא חשובה וגם לא בדקתי ואין מצב שאנסה לבדוק. מקומות של אוכל נסגרים חדשות לבקרים ויש סטאטיסטיקות מפה ועד להרצליה. ככה זה ולא שווה לדבר על זה כי יש כבר שלט למקום חדש כי ככה זה בכל מקום כמעט. עסק מת ומיד מישהו חדש נולד ובטח במקומות טובים עם מיקום בסדר.
אבא שלי תמיד היה...
הסיבה העיקרית שאהבתי את דיזי הייתה שהייתי יושב שם ותמיד רואה בדימיוני האישי את אבא שלי והמונית שלו. פעם בשנות השישים והשבעים התחנה של אבא שלנו הייתה ממש מול הקופות של קולנוע חן. אני יושב בדיזי ואבא והמונית שם ולעיתים אפילו הייתי רואה אותו עף מעל הכיכר ממש כמו בתמונות של שאגאל.
אם אתם לא מאמינים לי אז תבואו פעם ונשב ביחד ובטוח שהוא יגיע. אבא שלי תמיד היה מגיע לכל מקום שרציתי.
דיזי שוקק בימים טובים
סגרנו סליחה עם לב
זה לא נעים לראות דיזי סגור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה