יום ראשון, 9 במרץ 2014

יפי הטוהר והמידות

March 6, 2014 at 9:19am
יוסי שחם סיפר לנו על אחד שהיה  נושא דגל טוהר המידות. תמיד דאג שהסביבה תנהג באופן הכי נקי, הכי צח  הכי זך ובכלל הכי שאפשר. תמיד גם נהג להעיר לאחרים על דברים כאלה ואחרים. ראו בו נושא הדגל של התנהגות למופת ובכל המובנים עד שיום אחד קרה משהו. התברר שהוא ממש לא כזה ואפילו כתבו עליו בעיתון הרבה דברים והוא דווקא כן ידע שהוא כזה. זה בדיוק הרגע בו נזכרתי באיש שלנו שהיה זך  וטהור או  נכון יותר של  לשם ודלאל  יועצי מס מוסמכים.

אוירה של ניהול ספרים
כמעט כל עסק או עצמאי נזקק לשירותים של רואה חשבון או יועץ מס. רשויות המיסים דורשות ניהול ספרים תקין ומסודר ולשם כך נולדו החשבונאים, מנהלי החשבונות, חשבים, יועצי מס ואפילו רואי החשבונות. יש גם סתם יועצים כלכלים, ואפילו עורכי דין בנושא וכולם כולם חיים מנושא המיסוי על גלגוליו השונים. יש מומחי מיסוי ובכל הדרגות ובכל העולם. כולם אמורים לפעול במסגרת החוק ומגבלותיו. יש כאלה במגזר הציבורי וכאלה בפרטי. לעיתים גם וגם או פעם ככה וכעת הפוך. החיים דינמיים וככה גם מערכת המיסים המנסה לקבל את שלה וכל זה היה על מנת להכניסכם לאווירה המתאימה למרות שהכל עד עכשיו היה סתם דיבורי בוקי סריקי.

פעם עובדי מדינה והיום   עובדים בשביל כל אחד
יועצי המס שלנו מנחם לשם ודלאל ,עבדו פעם במס הכנסה וטיפסו במערכת מעלה מעלה עד שפרשו. הם פנו למיגזר הפרטי וכעת הם כמו כל עצמאי הנאבק לפרנסתו ותמיד טוב שיש פנסיה נחמדה המלווה אותך לכל מקום באשר תפנה ואפילו לשירותים. אין כמו פנסיה טובה ואם זה נשמע קצת כמו קינאה מסוימת אז יש בזה משהו. 
לא כל פקיד יכול להיות נציב מס הכנסה  כמו שלא כל חייל יכול להיות רמטכ"ל או הסגן שלו. בסוף יש רק ראש אחד חוץ מאשר רב ראשי וכל השאר הולכים לדרכם המשמימה או הפורחת. ברגע זה חשבתי שאם על כל תפקיד ראשי היו לנו שנים, כלומר ספרדי ואשכנזי אז הכל היה נפלא וכל המדינה היתה חוגגת עם ג'ובים נהדרים. תחשבו על זה בבקשה. תודה. 

לשכת רואי חשבון אוהבת מדליות וגם אספנים
יש כמה מדליות הקשורות לעניני מיסוי בישראל ולחלק מהן סיפור נחמד מאחורי הקלעים. שמתי לב שיש לא מעט אנשים מהתחום שהם גם אספנים ובכל המובנים. יום אחד ניגע בהם. גם מוזיאון המיסים בירושלים מקום שווה  
במרכז הפסוק: "כי באמונה הם עשים – מלכים ב' כב' ז", ותרגומו לאנגלית בשולי המדליה.
עיצוב גב המדליה – גדעון קייך.

הכתובת "לשכת רואי חשבון לישראל, יובל ה-50" באותיות מסוגננות בעברית ובתרגומה לאנגלית.
במרכז המדליה סמל לשכת רואי חשבון. 
עיצוב פני המדליה – יאיר לינדברג





























15 לחודש יום קדוש ואכזר
וכעת אנסה להתמקד בסיפור האישי והאמיתי מראשיתו ועד סופו על האיש שהכרנו כנושא דגל הטוהר והמידות שעבד כשכיר  צעיר ומבטיח ,אצל מנחם לשם ודלל יועצי מס מוסמכים ברחוב נחלת בנימין קומה ב'. הוא היה מנהל חשבונות ואולי אפילו יועץ מס בעצמו וטיפל לרבים בתיק השוטף. גם העסק שלנו היה בטיפולו השוטף. למי שלא מכיר אז אספר בקצרה שכל חודש אוספים את כלל ההוצאות וההכנסות ומעבירים לטיפול המשרד ובסוף יש חשבון ורצוי גם לשלם. רוב הלקוחות נוהגים להביא את כל המסמכים בראשית החודש ורצוי אפילו לפני ה 15 לחודש שזהו יום קדוש ואכזר בו מבוצעים תשלומי מס ערך מוסף ואפילו מיסים נוספים ומקסימים כמו ביטוח לאומי מס הכנסה ויש מצב בהמשך שנזכה לעוד מס כלשהו. בקיצור מדינה ללא מיסים נראית כמו מקומות על הפנים לכן חובה ורצוי לשלם מיסים. אפילו במקלטי מס. בחיים לא ראיתי קבלן של מקלטי מס מבטון וזה נראה לי ממש מוזר הדבר הזה.

אצבע על הדופק 
בקיצור אותו בחור צעיר עבד אצל אותם דלל ולשם וכולם הכירו אותו ככזה קפדן ומקפידן ובכלל איש שתמיד עם האצבע על הדופק במובן החשבונאי כמובן כי הוא היה סוג של פקיד חשבונות וניירות. אני זוכר שכמעט תמיד נהג לצלצל אלי ולשאול שאלות. תמיד גם נהגתי להשיב לו. בהתחלה אפילו ממש בסבלנות ובהמשך אפילו עם פחד מסוים. הוא נהג לשאול ולהתחקות אחרי הרבה פרטים כמו "מה זו החשבונית הזו? ולמה זה ככה ולא אחרת"... ובקיצור הוא הראה ממש מעורבות בכל פרט ופרט. לעיתים היה נדמה לי שהוא בעצם עובד מהצד השני כלומר אנחנו תמיד בסוג של מיגננה והסברים. 

צדיק  עם כיפה סרוגה ופס תכלת 
יום אחד הבחור שלנו  אפילו הוסיף לראשו כיפה. זו לא הייתה כיפה שחורה כי אם סתם כיפה סרוגה בינונית ולבנה עם פס תכלת ממש כמו של טלית. כעת הוא גם היה גבוה, רזה עם זקנקן חינני ואפילו עם כיפה אמיתית וראויה. כולם ידעו שהבחור הזה שהיה כנראה פחות או יותר בגילי הוא איש קפדן ומסודר השומר על כל הנהלים והכללים. יש לדבר שכזה גם יתרונות כי רצוי להקפיד בנושא מיסוי ולא לעשות דברים לא ראויים. 

עסקים ועצמאיים המנהלים את עניני החשבונות אצל יועצים ורואי חשבון נוהגים להשאיר בידם שיקים חתומים על ידם לצורך התשלומים. אם לא הפנמתם אז פנקס שלי חתום על ידי מופקד אצל יועץ המס שבכל חודש דואג לתשלומים לרשויות. ככה מקובל ומאד נוח כי כל חודש להתחיל לבקש צקים לכמה גופים עם סכומים משתנים זה סיפור מעיק ומבלבל. הכי טוב לעשות חיים קלים ושרואה החשבון יעשה גם את החשבון וגם יבצע אותו. זה לא חובה אבל רבים עושים ככה וגם אנחנו ומעולם גם לא חששתי לכספי יתר על המידה כי נציגי הרשויות לצורך העניין נאמנים עלי ועל עוד הרבה אחרים. רצוי לא להכניס לראש מחשבות שליליות וידוע מה צפוי לחושד בכשרים. 

"הוא כבר לא פה וגם לא יהיה פה יותר!"
יום אחד הגעתי למשרד של לשם ודלל למסור את החומר כמו שאומרים וזה חומר עשוי ניירות ופיתקאות ובכלל דברים ממש לא מיוחדים ולדעתי ממש משעממים לאללה, ואז שמתי לב שהבחור שלנו לא שם. אפילו התיק שלו לא היה שם והבנתי שהוא לא נמצא באותו יום. נכנסתי לחדר של מנחם ומסרתי לו את החומר וביקשתי להעביר לבחור שלנו כי הוא זה שמטפל בנו. ראיתי שפניו של מנחם לא כתמול שלשום. הוא אמר לי שהבחור לא פה וגם לא יהיה פה יותר. ככה בנחישות. מה קרה? שאלתי. הבחור הזה עשה לנו נזק גדול ובלתי הפיך וזהו נגמר הסיפור איתו לתמיד ונראה איך נסתדר בהמשך. 

הסיפור האמיתי
האמת לא ידעתי על מה מדובר וסברתי לתומי שהבחור הזה בנחישותו הרבה הרחיק לקוחות שחשו אי נעימות כי תמיד נהג לדקדק בכל דבר ועניין. אם זה לא היה מנחם שהיה ידיד שלנו והתפלל באותו בית כנסת עם אבא שלנו אזי מזמן לא היינו שם. בהמשך נודע לי הסיפור האמיתי. 
הבחור שלנו הצדיק עם הכיפה הסרוגה והפס בצבע תכלת הצליח לקחת לטובת עצמו מאות אלפי שקלים מפנקסי  השיקים של לקוחות המשרד. הוא נזקק לכסף הזה מסיבותיו הוא וגם שם הקפיד תמיד במילוי כל הפרטים מקטן ועד גדול. חייבים להיות בסדר וגם מסודרים. 
איש מלקוחות המשרד לא ניפגע כי הכסף שולם לבסוף על ידי בעלי המשרד לשם ודלאל  שלמדו שיעור נוסף על הצדיק שלנו יפה התואר וטוהר המידות. 

אין תגובות:

פרסום תגובה