האם קיבלתם כסף מהעולם הבא? אני כן. אם אתם לא מאמינים, אז תקראו את השורות הבאות. אם לא בא לכם אז לא צריך. העיקר הבריאות וגם כמה שפחות חובות.
חוב זה משהו שנשאר. מי שרוצה להחזיר מחזיר ומי שלא לא!
בית חולים זה מקום נחמד להכיר אנשים שונים. גם רופאים טובים!
עבודה נוספת זה דבר מבורך. יש אנשים המתפרנסים ממכירת מטבעות בשעות הפנאי
נזכרתי בסיפור האמיתי הזה בעקבות כתבה מענינת אודות בית החולים העירוני "הדסה" ברחוב בלפור - בית החולים היהודי הראשון בתל-אביב מאת פרופסור אבשלום מזרחי. הכתבה מצויה באתר של אמנון יצחקי VTLV - תל אביב הוירטואלית. האתר הידידותי הזה, מאפשר הצצה להרבה כתובות בעיר העברית הראשונה כמו גם לסיפורים אודות מקומות ואנשים. אם יש לכם מה לספר ולתרום לאתר הזה אז בבקשה. אתם מוזמנים לאתר החביב של תל אביב הוירטואלית
בית החולים הזה הדסה-רוקח קשור לסיפורנו מלבד העובדה שהכרתי אותו אפילו מבפנים כמבקר חיצוני וגם כמה מרופאיו בעבר. היסטוריה רפואית אישית ומשפחתית היא גם היסטוריה.
מישהו יכול להסביר לי בבקשה , למה בתי החולים בירושלים זכו להיות מונצחים על מדליות ומטבע ואלו של תל אביב-יפו ממש לא? איפה יש יותר חולים בירושלים או בתל אביב? לחילופין איפה יש יותר בריאים?
פעם בית חולים הדסה רוקח היום רובע לב העיר
המקרה שלנו קרה אי שם לפני שנת 1992. כנראה שכמה שנים קודם לכן. איני זוכר במדויק. "בשנת 1992, הופסקה פעילותו של בית החולים "הדסה -רוקח" ברחוב בלפור. כל המחלקות שנותרו בו הועברו למתחם בית החולים איכילוב. מאוחר יותר נהרסו כל מבניו של בית החולים שברחוב בלפור. במקומו הוקם בית דירות רב קומות - מִתחם רובע לב העיר." אני זוכר שבמרכז הרפואי ע"ש סוראסקי הייתה תערוכה של כמה ויטרינות על הדסה רוקח.
עולים לרגל לרובע לב העיר צילום: קובי לידרמן
"שתיכנס מבלפור ותצא ממזא"ה"
האימרה נובעת מן העובדה שבית החולים תפס את כל השטח שבין רחוב בלפור לרחוב מזא"ה המקביל מדרום ובעוד שחדר המיון המקורי שלבית החולים והשער הרשמי שכנו בכניסה מרחוב בלפור - חדר המתים העירוני שכן במרתף שברחוב מזא"ה.
רובע לב העיר מקום בסדר. אני עובר לידו כמעט כל יום. הכניסה אליו מרחוב מזא"ה 5. אם אתם לא מחנים את הרכב בחניון של המקום עם האסימון החכם בצבע תכלת (כבר לא) אז אין לכם הרבה סיבות מיוחדות לבקר ברובע. אומנם הכניסה חופשית אבל מחוץ למסעדה איטלקית מענינת וחנות ספרים נעימה - תולעת ספרים, עם בית קפה סמוי וגלריה שלוש , אין אטרקציות מיוחדות. לטעמי אין הרבה מה לראות שם וחבל. מהעבר הלא כל כך רחוק אני זוכר שם את 'ספרי איל' מפיצי ספרים. אם חפצתם במגורים במקום , צלצלו לבת של אליעזר ובררו פרטים. אל תגידו שקובי שלח אתכם כי אין לנו שום קשר.
בית התאומים מבט מבחוץ צילום: אמנון יצחקי VTLV
מבט מרובע לב העיר וברקע הכלבו של שלום צילום: קובי לידרמן
מגדל המגורים הגבוה - 'המניפה' תמיד מושך את תשומת ליבי בלילה כשרובו אינו מואר מבפנים ואני סקרן לדעת כמה מהדירות ריקות וכמה לא. תופעת הדירות הריקות במגדלים התל אביבים תופעה מענינת ואני מכנה אותה האניגמה המגדלית. לאחרונה הוזכר המקום כששני רוצחי לי זיתוני נמלטו לצרפת והותירו בחניון את הרכב הפוגע.
אם היו שואלים אותי אז הייתי מוסיף פינת הנצחה קטנה וצנועה המספרת ממש בקצרה על בית החולים שעמד במקום הזה עם כמה אביזרים טקטיים.
במידה ויש לכם חשק להתעמק בענין הרפואה בתל אביב אתם מוזמנים לאתר של אילן שחורי ולמאמר העוסק בראשית הרפואה בתל אביב
השלמת הכנסה ומכירת מטבעות
הגיבור של הסיפור שלנו היה יהודי יקר וחביב ממוצא הונגרי. איש נמוך קומה עם מבטא כבד ושמחת חיים טבעית. הכרנו אותו כלקוח שבא לחנות וקנה מטבעות פשוטים וזולים וגם אלבומים לאיחסון ואיסוף מטבעות. הוא לא היה אספן. הוא סיפר לנו שבנוסף לעבודתו כשומר הוא נוהג למכור מטבעות למתענינים. אם הם רוצים אלבומים לסידור האוסף אז יש לו גם דפי נילון לאיסוף המטבעות. עבודה צדדית ונוספת לא הזיקה מעולם. שומר לא יכול להיות מיליונר והשלמת הכנסה באופן עצמאי זה דבר מבורך. הרבה אנשים עושים השלמת הכנסה בדרכים שונות וזה עדיף מהבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי. אף אחד לא מת מעבודה נוספת. משיעמום דווקא כן. לפי דעתי מוות משיעמום הוא מוות קשה מאד למרות שמעטים מודעים למחלת הצ'יעמום.
יושקו ההונגרי מכיר את אפרים קישון וגם אבו אלבנאת
אני לא זוכר את שמו אבל בטוח שהיה לו שם מאד הונגרי ואולי אפילו כינוי. היום נקרא לו יושקו. הוא נהג להזכיר את העובדה שהסיפור והסרט על אבו אל בנאת נולד בעקבות הסיפור האישי שלו. משום מה אני זוכר שהזכיר את אפרים קישון כמי שהכיר אישית והיה קשור לענין. אני זוכר אותו מגיע לעיתים למיפגשים של החברה הנומיסמטית במוזיאון קדמן.
אז יושקו שלנו שהיה עובד כשומר נהג להגיע אלינו לקנות מטבעות מדי פעם. הוא לא היה איש בריא וידענו שסבל ממחלת לב וריאות ושפתיו תמיד היו כחולות ונשימתו קשה. תמיד גם היה שמח ומאיר פנים מסוג האנשים הטובים. לא היו לו אמצעים גדולים לרכישותיו ופעמים מספר נשאר חייב. מעולם לא חששנו שלא ישלם ויעלם. יש אנשים שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות ולישון בשקט. חוץ מזה מהפסדים קטנים לא קורה שום רע, מכסימום תזכורות חסרות משמעות לחיים עצמם שלא מלמדים אותך דבר חוץ ממה שקורה ברגע זה.
יושקו שלנו לא הופיע בחנות הרבה זמן. כנראה שכמה חודשים ויותר. האמת שהנושא לא עלה כלל על סדר היום עד שיום אחד נכנס לחנות איש שמעולם לא ראינו קודם. הוא היה איש די מבוגר. בידו היה פתק לבן ובו שם החנות והכתובת. כשנכנס בחן את החנות וניגש לאבא שלי ושאל אותו אם הוא שמואל לידרמן. אבי ענה בחיוב. אז הוא התיישב ואמר שהוא צריך לתת משהו. אחרי שהניח את המקל שלו ושתה קצת מים החל לספר את הסיפור הבא.
"לפני מספר שבועות נפלתי ברחוב בדרך משוק הכרמל והובהלתי לבית החולים. התברר שיש לי שבר ברגל ועל הדרך התבררו עוד כמה דברים. הרופאים האלה מוצאים אצלך דברים שבכלל לא ידעת. פתאום מתברר שיש לי לחץ דם לא שיגרתי והסחרחורות שהיו לי זה מזה. בחיים שלי לא הלכתי לרופאים וככה הכי טוב גם לי וגם להם. פעם ראשונה שאני בבית חולים אפילו כשנולדו הילדים שלי לא הלכתי לשם. שומר נפשו ירחק. הפעם הביאו אותי בעל כורחי. מזל שזה היה קרוב, פה ממש ליד בית החולים הדסה רוקח ברחוב בלפור.
לחץ דם , כדורים והשבת חוב
הרופאים הבטיחו לי שהם יעמידו אותי על הרגלים והכל יהיה נפלא. הכי חשוב לא לדאוג ולשתף פעולה וגם להתחיל עם הכדורים ללחץ דם ולהפסיק עם המלח בכלל. איך אפשר לאכול בלי מלח. אבל לא בשביל זה באתי לפה. הסיבה היא אחרת לגמרי, באתי להחזיר חוב. היה איתי אחד באותו החדר. היו לו בעיות בלב ובקושי נשם. דיברנו הרבה כי אין מה לעשות בבית חולים ואז הוא נתן לי שקית קטנה עם כסף ואמר לי שאם יקרה לו משהו אז שאני אבוא לפה ואחזיר בשמו את החוב שנשאר. בבוקר שאחרי הוא לא קם. ככה נרדם ולא קם. ראיתי איך מכסים אותו. אז לקח לי קצת זמן ובאתי בשמו להחזיר את הכסף."
אם אתם חושבים שזה סיפור דימיוני אז אתם מדמיינים. הכל אמת. מי שרוצה להחזיר חובות יודע להשיב כספים גם מהעולם הבא.
כסף מהעולם הבא פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחק